אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

מיץ

ב"ה

מיץ

בלשון ימינו מי הפירות נקראים 'מיץ', ראה בהרחבה בערך מי פירות.

סחיטת הפרי בשבת

אין לסחוט פירות בשבת וביום טוב מכיוון שמדובר במלאכת מפרק, שהיא תולדה של מלאכת דש[1], אולם מותר לסחוט פירות לתוך אוכל[2], הפוסקים דנו בסחיטת פירות שבעבר לא היה נהוג לסחטם, וכעת המנהג הוא לסחטם.[3]  ראה את שאר פרטי דיני סחיטת פירות בשבת וביום טוב ב'שמירת שבת כהלכתה פרק ה'.

ברכת המיץ

המיץ המצוי בפרי מוגדר בהלכה כ'זיעה בעלמא' ולכן ברכתו היא 'שהכל'[4] גם במידה ומדובר בפירות שעיקר מטרת הגידול שלהם היא לשם הפקת המיץ שלהם[5].

במידה ומדובר במיץ שמכיל גם את רכיבי הפרי כפי שהדבר מצוי ורווח בהדרים[6], או במיץ שהופק על ידי בישול, יש הסוברים שברכתו היא בורא פרי העץ[7], אולם לדעת רוב הפוסקים ברכת המיץ היא שהכל, מכיוון שהמיץ לא נחשב כמהות הפרי.[8]

קידוש והבדלה על מיץ- חמר מדינה

כשלאדם אין יין לקידוש, ישנה אפשרות להשתמש ב'חמר מדינה' הפוסקים דנו האם ניתן להשתמש במיץ פירות לשם כך.[9] בקידוש בבוקר השבת ישנם המתירים להשתמש ב'חמר מדינה' במקום היין, חמר מדינה הוא משקה שרגילים לשתות אותו במקום יין[10]. 

תרומות ומעשרות ממיץ

יש הסוברים שמכיוון שהמיץ הוא זיעה בעלמא, לא ניתן להפריש ממנו תרומות ומעשרות, ולכן לא ניתן להפריש ממיץ של פירות טבל[11] אך פוסקים רבים כתבו שמכיוון שמקור המיץ הוא מפירות טבל, במידה ולא הופרשו תרומות ומעשרות מהפרי, ניתן להפריש מהמיץ, שהרי מקורו הוא מפרי חייב,[12] או שיש להפריש רק מהפרי גם על המיץ.