סירוס ועיקור בעלי חיים

ב"ה

כתיבה: אביעד פרנקל

סירוס ועיקור בבעלי חיים כוללים מגוון פעולות שמבצע האדם במטרה למנוע מבעלי חיים להוליד וולדות, או גם להשפיע על התנהגותם ועל בריאותם.[1] סירוס בעלי חיים (כמו גם סירוס אדם) אסור מהתורה. ערך זה יתמקד בהגדרות השונות של הסירוס האסור והמותר, בהשלכות של איסור זה, ובפתרונות השונים שהוצעו על ידי פוסקי ההלכה למצבים מורכבים.

תוכן העניינים

הקדמה מדעית

ההיסטוריה של הסירוס

הסירוס בהלכה

מקור האיסור, טעמו וגדריו

המציאות כיום והלכה למעשה

הקדמה מדעית

סירוס (castration) בעלי חיים מתואר בספרות המדעית בדרך כלל כהוצאה מלאה של איברי הרבייה ובפרט כניתוח להסרת האשכים או השחלות, שהם בלוטות המייצרות את תאי הרבייה (גונדות). סירוס כזה נעשה כדי למנוע יכולת הולדה, אך גם כדי לשלוט על התנהגויות שונות הקשורות לתפקוד ההורמונלי המושפע באופן ישיר או עקיף מתפקוד הגונדות. הסרתם של הגונדות במלואן מורידה באופן דרמטי את ריכוזם של הורמונים כמו טסטוסטרון ואסטרוגנים, שיכולים לעודד גם כן התנהגות תוקפנית. עיקור (sterilization) של בעלי חיים נועד למנוע רבייה בלתי מבוקרת, אך הוא מתאר בדרך כלל הגעה למטרה זו בלי לפגוע בגונדות עצמן, כך שהשפעתו על הורמוני המין פחותה.[2]

נוסף על השליטה בהתנהגות, לסירוס ולעיקור השפעה גם על אופן הגדילה של בעלי החיים, על יכולתם להפיק תוצרי משנה (כמו חלב או ביצים), ולהגן מפני מחלות שונות (כמו סרטן באיברי הרבייה ומחלות דלקתיות שונות).[3]

דרכי הסירוס והעיקור נחלקים באופן כללי לאמצעים כירורגיים (ניתוחיים) ולאמצעים שאינם כירורגיים. באופן עקרוני, האמצעים הכירורגיים הם בלתי הפיכים, ואילו האמצעים הבלתי כירורגיים יכולים להיות הפיכים (כמו בסירוס הורמונלי, הדומה למעשה לנטילת גלולות מניעת הריון אך עם השפעה ארוכת טווח), או בלתי הפיכים (כמו בהזרקת חומרים כימיים היוצרים פגיעה באחד המבנים של מערכת הרבייה). בשנים האחרונות פותחו שיטות אלטרנטיביות לסירוס, הכוללות בין השאר השתלת שבבים מפרישי הורמונים באופן מתמשך (כאמצעי הפיך), שימוש בחיסונים המשתמשים במערכת החיסונית לפגיעה במערכת המינית (כאמצעי בלתי הפיך)[4] או אמצעי מניעה מכניים כגון התקן תוך רחמי.[5] להלן נראה כי החלוקה בין האמצעים ההפיכים לאלו שאינם הפיכים היא החשובה והעקרונית מבחינה הלכתית, ופוסקים רבים מתייחסים ל"סירוס" כאמצעים בלתי הפיכים ואילו אמצעים הפיכים מתוארים כ"עיקור" (שלא כהגדרתם המדעית).

סירוס ועיקור נעשה כיום בעיקר בכלבים וחתולים הן כחיות מחמד והן כבעלי חיים משוטטים, וכן בסוסי רכיבה.

ההיסטוריה של הסירוס

מאז בריאת העולם, האדם נמצא באינטראקציה מורכבת עם בעלי החיים שסביבו. עם בריאתו, האדם הצטווה –"פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ".[6] בשלב מסויים החל האדם לביית את בעלי החיים לצרכיו, והחל לשלוט באספקטים שונים של חייהם (כך שיכול היה לשלוט בהתפתחותם, במזונותיהם ובתועלתם הפוטנציאלית).

לפי ממצאים ארכיאולוגיים, כבר בתקופה הנאוליתית (לפני אלפי שנים) התחילו בני אדם לסרס בעלי חיים כדי לשלוט על התנהגותם.[7] ממצרים העתיקה השתמרו עדויות על מנחה לפרעה, שכללה פרים מסורסים.[8] עדויות כתובות על סירוס מכוון של סוסים לשם השבחתם, קיימות כבר מהמאה השביעית לפני הספירה, על ידי העמים הסקיתים.[9] היוונים והרומאים השתמשו בסירוס כדי להשביח את בשרם של תרנגולים ועגלים, וכך נהגו גם הערבים בתקופה הממלוכית.[10]

השימוש בסירוס התרחב במשך השנים כשהתגלו יתרונות שונים של הסירוס, כמו הרגעת המזג של בעלי החיים, שליטה על ילודה ומניעת מחלות שונות. כיום הסירוס נחשב כפרקטיקה כמעט הכרחית בגידול בעלי חיים בתעשייה ובגידול חיות מחמד.[11] ברוב מדינות העולם, בקר המגודל לשחיטה עובר סירוס, וכך גם ביחס לתרנגולים שגדלים בשיטות מסורתיות.[12]

בשנים האחרונות יש שימוש גובר בפרקטיקות שונות של סירוס ועיקור של בעלי חיים משוטטים (בעיקר בחתולים ובכלבים), במטרה לשלוט על הגידול באוכלוסייה של בבעלי חיים אלו, למניעת הגעה למצב של רעב, התפשטות מחלות ופגיעה בסביבה האורבנית. עם זאת, מחקרים שונים הראו אי בהירות ביחס להצלחת השיטה: לפני כארבעים שנה החלו לבצע ניסיונות כאלה במקומות שונים בעולם. בתחילה דווח על הצלחה רבה, אך מחקרים מאוחרים העלו ספקות לגבי יעילות השיטה ולגבי מורכבות יישומה באופן מיטבי. מחקרים שונים הראו שיש צורך לסרס יותר מ-75 אחוזים מאוכלוסיית בעלי החיים המקומית כדי להשתלט על קצב הגידול, שבדרך כלל התועלת מתבטלת בשל פלישה של פרטים שאינם מסורסים מבחוץ, ושלאורך זמן אין השפעה מובהקת לסירוס זה.[13]

הסירוס בהלכה

מקור האיסור, טעמו וגדריו - בספר ויקרא, אגב האיסור להביא קרבנות בעלי מומים, נאמר: "וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַה', וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ".[14] למרות שפשט הפסוק מדבר בקרבנות, חז"ל למדו ממנו איסור כללי על סירוס בעלי חיים.[15] בטעם האיסור נאמר שבסירוס יש משום התערבות במעשה הבריאה, או שהוא נועד למנוע הכחדה של מינים שונים.[16] האיסור חל בין בארץ ובין בחוצה לארץ, והוא איננו מוגבל לבעלי חיים מסוימים, אלא חל על בהמות חיות ועופות, טהורים וטמאים כאחד.[17] הפוסקים כתבו שלעניין זה אין הבדל אם הסירוס היה ישירות באיברי ההולדה, או שגרם בעקיפים להפסקת תפקודם.[18] אמנם, ייתכן שעיקור זמני מותר או שעל כל פנים אין בו איסור תורה.[19]

סירוס נקבות - לגבי סירוס נקבות בעלי החיים נחלקו תנאים: לדעת חכמים יש איסור מהתורה גם על סירוס נקבות, ואילו לדעת רבי יהודה אין חיוב בסירוס נקבות.[20] הרמב"ם, ובעקבותיו השולחן ערוך פוסקים בפשטות כדעת רבי יהודה, אבל סבורים שגם לשיטתו יש איסור בדבר מדברי חכמים ('פטור אבל אסור'), אולם חלק מהראשונים חלקו וסברו שגם סירוס נקבות אסור מהתורה.[21] ובכל מקרה, כתבו אחרונים שגם לשיטות שאינו אסור כלל מדין סירוס, יש לאסור עיקור נקבות מדין 'צער בעלי חיים'.[22]

סירוס כימי - כבר בזמנים קדומים היתה ידועה האפשרות לסרס באמצעות שימוש בחומרים שונים. במספר מקומות בספרות חז"ל נזכר המשקה הרפואי המכונה 'כוס של עיקרין' (שיועד למחלות שונות), שהוביל גם לסירוס של השותה ממנו.[23] פעולה כזו נחשבת כסירוס עקיף, והיא אסורה בזכרים ובנקבות.[24] אמנם, נחלקו הראשונים האם האיסור בנקבות הוא מן התורה או מדרבנן, ובמקרים מסויימים נטו להקל בצירוף אמירה לנכרי (וראו להלן).[25]

סירוס הורמונלי- לפי רוב הפוסקים, פעולת 'כוס של עיקרין' גורמת לסירוס קבוע, שאינו הפיך.[26] ולכן, נוטים הפוסקים להקל יותר בעיקור זמני על ידי טיפול הורמונלי, כשכח ההולדה נשמר וחוזר לאחר הפסקת הטיפול. והיו שרצו לדמות סירוס זמני למה שנאמר בגמרא, שהתירו ליטול כרבולתו של תרנגול. פעולה כזו איננה מובילה (למסקנת הגמרא) לסירוס, אלא למניעת הולדה בצורה עקיפה.[27]

סירוס על ידי נכרי – אסור לישראל לומר לנכרי שיסרס בעלי חיים (זכרים) השייכים לו.[28] ואם הערים בדבר, או שסרס הגוי את בעל החיים לטובת חבירו היהודי, קנסו את הבעלים וחייבוהו למוכרו (ומותר למוכרו לישראל). אמנם, אם לקחה הגוי מדעתו וסרסה (שלא בשביל היהודי), מותר לבעלים להשתמש בה. הרמ"א הזכיר מחלוקת בשאלה האם מותר בכלל למכור בעלי חיים לנכרי אם ידוע שעתיד לסרסם. אמנם, אם יודע שהנכרי לא יסרסם בעצמו אלא יתן לאחר לעשות זאת, הדבר מותר לכל הדעות.[29]

לגבי נקבות, כיוון שלדעת רוב הפוסקים איסורם רק מדרבנן, יש שכתבו להקל באמירה לנכרי שיסרסם.[30]

המציאות כיום והלכה למעשה – בתחילת המאה הקודמת הסירוס של שוורים בישראל היה נפוץ מאוד. יתר על כן, בשנות החמישים חוקק חוק שהכריח לסרס גדיי עיזים כחלק מתהליך ההשבחה של גזעים מסויימים. כדי להמנע מאיסור, קבעה הרבנות שיש למכור את כל הגדיים לגוי לפני הסירוס.[31] כיום לא מקובל לסרס כלל בקר בארץ, בשל האיסור ההלכתי, וכן משום שהפטמים נשחטים בגילאים צעירים של כחצי שנה עד שנה.

אמנם, ביחס לחיות מחמד ולחיות משוטטות המצב בעייתי יותר מבחינה מעשית. כיום, ארגוני צער בעלי חיים והגופים הממשלתיים נוטים לעודד סירוס. ביחס לחיות מחמד, ההמלצה לסרס נשענת על ההנחה שמזגם של בעלי חיים מסורסים נוח יותר, והם פחות מועדים לפגעים. בנוסף, המציאות מראה שבעלים של חיות מחמד שממליטות נוטים להפקיר את הצאצאים שנפלטים לרחוב. לכן, בעלי כלבים שמסרסים את כלבם זכאים להנחה משמעותית באגרת הרישוי לאחזקתם, תוך מחשבה שבכך יש צמצום בפגיעה בבעלי החיים עצמם.[32] ביחס לבעלי חיים משוטטים – המדינה מקצה מדי שנה תקציבים לא מבוטלים לרשויות שמפעילות מבצעים לעיקור וסימון של חתולים משוטטים, בנסיון למנוע את התרבותם, גם כאן מתוך רצון למעט בצער בעלי חיים.[33]

כל פוסקי ההלכה מסכימים שסירוס ישיר על ידי פגיעה באיברי ההולדה אסור ליהודי, גם אם יש בדבר תועלת רבה, ואף אם הדבר ממעט את צערם.[34] עם זאת, פוסקים שונים הציעו חלופות לסירוס שעומדות בהגדרות ההלכתיות השונות: היו פוסקים שהציעו להשתמש באמצעי מניעה מכאניים (כמו טבעת החוסמת את פתח הנרתיק ומונעת כניסה להריון בחיות מחמד).[35] אחרים הציעו, להשתמש באמצעים הורמונליים הגורמים לסירוס זמני בלבד (בדומה לגלולות למניעת הריון), באמצעות זריקה, השתלת שבב או פיזור בתוך המזון.[36]

כיוון שהעיקור ההורמונלי אינו יעיל מספיק ביחס לעלותו הגבוהה, היו שהציעו במקרים מסויימים לסמוך על הדעות המתירות אמירה לנכרי בנקבות, ששם האיסור לדעת רוב הפוסקים איננו איסור תורה.[37] והיה מי שכתב שבסירוס נקבות הדבר מותר גם על ידי ישראל.[38]

לגבי נקבות, מותר לומר לנכרי שיסרסם ללא הגבלות. אמנם, בזכרים אסור לומר לנכרי שיסרסם. אפשרות נוספת שהוצעה היתה להשתמש במעין "היתר מכירה", בהתבסס על מה שכתב הרמ"א שמותר למכור בעל חיים לנכרי אם ידוע שהוא עצמו לא יבצע את הסירוס אלא יתנו לאחר שיעשה זאת. בנוסף לשטרי מכירה כאלה לבעלים של חיות מחמד, הוצע שמועצות מקומיות יסתמכו על היתר כזה ויתקשרו עם קבלן לא יהודי שיאסוף את בעלי החיים המשוטטים, ויקבל תשלום עבורם רק אם יחזירם כשהם מסורסים.[39]

[1] החלוקה בין הסירוס והעיקור מצויה בעברית המודרנית, אך לא מצויה במקורות הקדומים, שהתייחסו בעיקר לסירוס. באופן עקרוני, עד לאחרונה היו הסירוס (castration ) והעיקור (sterilization ) נחשבות למילים נרדפות. עם ההתפתחות המדעית שאיפשרה מניעת התרבות ללא הוצאה של הגונדות, כמו בקשירת צינורות הזרע או באמצעים הורמונליים ואימוניים, נוצרו הגדרות אלו. אמנם, בשפה ההלכתית מקובל לדבר על עיקור בעיקר בהקשר של עיקור כימי הפיך (כמו שיוסבר להלן).

יש לציין כי בתוך הספרות המדעית קיים ערפול מושגים, כשלעיתים הסירוס מתאר פעולה כירורגית של הסרת הגונדות בעוד העיקור מתייחס לפעולות שאינן כוללת את הסרתן, אך במחקרים רבים החלוקה הטרמינולוגית אחרת. ראו:

Urfer SR, Kaeberlein M. Desexing Dogs: A Review of the Current Literature. Animals. 2019; 9(12):1086. https://doi.org/10.3390/ani9121086

[2] מחקרים שונים חלוקים בשאלת ההשפעה המדוייקת של הסירוס והעיקור על התנהגות ותוקפנות של בעלי חיים, כשלשאלת העיתוי השפעה מכרעת: אם נעשה הסירוס לפני ההתבגרות המינית ההשפעה רחבה הרבה יותר מאשר בסירוס מאוחר, אחרי שכבר נרכשה התנהגות זו כחלק מטבעו של בעל החיים. על כך, ראו:

Kaiser S, Korte A, Wistuba J, Baldy M, Wissmann A, Dubičanac M, Richter SH, Sachser N. Effects of castration and sterilization on baseline and response levels of cortisol-A case study in male guinea pigs. Front Vet Sci. 2023 Jan 6;9:1093157. doi: 10.3389/fvets.2022.1093157. PMID: 36686163; PMCID: PMC9853291

ובהפניות בהערות 15-10 שם.

[3] Urfer SR, Kaeberlein M. Desexing Dogs: A Review of the Current Literature. Animals. 2019; 9(12):1086. https://doi.org/10.3390/ani9121086

[4] לסקירה מלאה של שיטות הסירוס השונות במציאות ובמחקר, ראו אצל אורפר וקברלין שם, עמ' 5-4.

[5] Santoso MIB, Ainun SS, Utami D, Aziz FA, Puspitaningsih R, Ashar Y, Gunanti G, Sarian MN, Ulum MF. Biocompatibility assessment of an integrated contraceptive and RFID-based intravaginal device in cats (Felis catus): A preliminary study. Open Vet J. 2024 Sep;14(9):2348-2360. doi: 10.5455/OVJ.2024.v14.i9.23. Epub 2024 Sep 30. PMID: 39553770; PMCID: PMC11563625.

[6] בראשית א,כח

[7] הארכיאולוגים יכולים לקבוע בסבירות גבוה שבעלי חיים עברו סירוס לפי שינויים אופייניים בעצמות ובקרניים. להרחבה בנושא ראו:

Reusch, K. That which was missing: The archaeology of castration. Oxford: University of Oxford (2013); Marshall, FH, and Hammond, J. On the effects of complete and incomplete castration upon horn growth in herdwick sheep. J Physiol. (1914) 48:171–6. doi: 10.1113/jphysiol.1914.sp001654

[8] W. Darby, Food: The Gift of Osiris, I, London 1977, p. 120, 161, no. 1.

[9] Levine, MA, Bailey, G, Whitwell, KE, and Jeffcott, LB. Palaeopathology and horse domestication: the case of some Iron age horses horn the Altai Mountains, Siberia In: G Bailey, R Charles, and N Winder, editors. Human Ecodynamics. Symposia of the association for environmental archaeology. Oxford: Oxbow Books (2000). 123–33.

[10] ראו בהפניות במאמרו של זהר עמר, "סירוס בעלי חיים לצורך פיטום", המעיין (ניסן תשע"ח), הע' 11-9.

[11] Hess, Rex A., et al. "Male animal sterilization: history, current practices, and potential methods for replacing castration." Frontiers in Veterinary Science 11 (2024): 1409386

[12] אמנם, על פי רוב התרנגולים שמיועדים לשחיטה הם תוצר של גזעי פיטום, הגדלים ומתפתחים בצורה מהירה ואינם נדרשים לסירוס. ראו אצל עמר (שם), הע' 40.

[13] השיטה נקראת TNR -Trap–Neuter–Return (לכידה, עיקור והחזרה). לפי ערך הוויקיפדיה האנגלי בנושא (https://en.wikipedia.org/wiki/Trap%E2%80%93neuter%E2%80%93return), אין הוכחה מדעית מספקת להצלחת השיטה לשליטה על התרבות האוכלוסיות, ולכן שיטה זו עומדת במחלוקת עולמית. יתרונות השיטה הן בפגיעה המינימלית בבעלי החיים (שכן היא לא כוללת הריגה או עקירה ממרחב המחייה), אך המשאבים המרובים שדרושים למימושה, כמו גם קשיים אובייקטיבים בהגעה לתוצאות המקוות, מעמידה בשאלה את ההצדקה לה.
הספרות המחקרית בנושא רחבה ביותר. ראו לדוגמה סקירה אצל

Hostetler, Mark, Samantha M Wisely, Steve Johnson, Elizabeth Pienaar, and Martin Main. 2020. “How Effective and Humane Is Trap-Neuter-Release (TNR) for Feral Cats? WEC423 UW468 03 2020”. EDIS 2020 (2). Gainesville, FL:8. https://doi.org/10.32473/edis-uw468-2020.

[14] ויקרא כב,כד.

[15] ראו ספרא (אמור, פרשה ז אות יא) – "לא תקריבו, אין לי אלא שלא יקריבו, מנין שלא יעשו? תלמוד לומר לא תעשו, אין לי אלא תמימים, בעלי מומים מנין? תלמוד לומר לא תעשו, אין לי אלא בהמה, חיה ועוף מנין? תלמוד לומר בארצכם, אין לי אלא בארץ, בחוצה לארץ מנין? תלמוד לומר לא תעשו, בכל מקום שאתם".

[16] ראו אברבנאל על התורה שם.

[17] שו"ע אה"ע, ה יא.

במסכת חגיגה (יד, ב) מתואר ששאלו את בן זומא האם מותר לסרס כלב, והוא למד לאסור ממה שנאמר "בארצכם לא תעשו" – כל שבארצכם לא תעשו. ובשאילתות דרב אחאי גאון (אמור, קה) הסביר שכיוון שהסירוס הוא חובת הגוף, צריך להסביר שהפסוק איננו תולה את המצווה בארץ ישראל דווקא, אלא בא לתאר איסור על כל בעל חיים שחי על הארץ.

[18] הרב צבי פסח פרנק (שו"ת הר צבי אה"ע סימן כז)נשאל על סירוס שנעשה על ידי עצירת אספקת הדם לאשכים. לדעתו הדבר אסור, ו"אין רמז בתורה באיזה אופן נעשה, ובודאי גם ממילא הוי בכלל מעוך". וכך כתבו כל האחרונים שדנו בעניין.

[19] כך משמע מתשובת הרב פרנק (שם, סימן כח), שדן בסירוס שנעשה על ידי זריקה וחילק בין מצב של סירוס מוחלט למצב שיכול להתרפא לאחר זמן ("דהדר בריא").

[20] תוספתא מכות, פ"ה ה"ו, וכן הוא בספרא (שם, אות יב).

[21] הרמב"ם (איסורי ביאה פט"ז הי"א) כתב - והמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור. המגיד משנה דייק בדבריו שכתב 'פטור', ולא התיר את הדבר, כיוון שבלשון התוספתא לא נאמר בשיטת מותר לסרס את הנקבות, אלא שפטור. ובשו"ע (שם) כתב בפירוש – 'והמסרס את הנקבה פטור אבל אסור'. הפוסקים התלבטו בטעם הפטור בנקבות (באדם הפטור בנקבות קשור לעובדה שהן לא חייבות במצוות פריה ורביה, מה שלא שייך בבעלי חיים). היראים (סי' שמב) כתב שני טעמים לדבר – או שהאיסור בזכרים בבעלי חיים נלמד מהאיסור בבני אדם (השייך כאמור בזכרים בלבד), או שהכתובים מתייחסים דווקא לאיברי הזכרות הגלויים לעין ('ונתוק וכרות'). עם זאת, רבים מהראשונים סוברים (בעקבות השאילתות שצוטטו לעיל) שאיסור הסירוס חל מהתורה גם על נקבות. לגר"א (בביאורו על השו"ע שם) שיטה ייחודית ולפיה גם בנקבות יש איסור תורה, אלא שהוא לא בכלל הלאו אלא בעשה נפרד ('משחתם בם'). וראו עוד בסיכום השיטות השונות לגבי סירוס נקבות אצל הרב יעקב אפשטיין, 'סירוס בעלי חיים', אמונת עתיך 71 (תשס"ז), עמ' 71.

[22] ט"ז על שו"ע שם, ס"ק ו. אמנם, האחרונים האירו שלשיטה זו, במקרה שירדימו את הנקבה לפני עיקורה יהיה הדבר מותר (ראו שו"ת לב אריה ב לד; שאילת שלמה ו, עמ' 80).

[23] משנה שבת, יד ג. הפרשנים נחלקו במקורו של המונח. לפי רש"י, כונה כוס של 'עיקרין' על שם השורשים (=עיקרים) שכתשו לתוכו (רש"י על שבת קט,ב). אמנם, הרמב"ם סבר ככל הנראה שמקורו של השם הוא בתוצאת השתיה של העיקור.

[24] שו"ע שם סעיף יב.

[25] ראו באריכות במאמרו של הרב אפשטיין, 'סירוס בעלי חיים' (לעיל הע' 18), שם.

[26] ראו בתשובות שהפנה אליהם הרב הלפרין באנציקלופדיה רפואית הלכתית, כרך ד, "מניעת הריון", עמ' 404, הע' 257.

[27] רבי יוחנן הציע למי שרוצה לסרס את תרנגולו שיטול את כרבולתו (שבת קי,ב). הגמרא מתלבטת האם ניתן לדמות השקאת כוס של עיקרין שנחשבת כסירוס בגרמא לפעולה זו, אך דוחה את ההשוואה משום שבנטילת הכרבולת אין סירוס ממשי, אלא 'רמות רוחא הוא דנקיטא ליה'. והסביר רש"י שכיוון שניטל הודו של התרנגול הוא מתאבל ואינו משמש. הכרבולת היא אחד מסימני המין המשניים של התרנגול, ומסתבר שפגיעה בה יכולה להוביל לירידה במעמדו של הפרט בתוך ההיררכיה הקבוצתית, וממילא להורדת סיכויי ההזדווגות שלו. ראו – משה רענן, " הרוצה שיסרס תרנגול, יטול כרבלתו – תרנגול", פורטל הדף היומי, https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=20571.

[28] שו"ע שם, סעיף יד. במסכת סנהדרין (דף נו,ב) מוזכרת שיטת רבי חידקא, הסבור שהסירוס נכלל בשבע מצוות בני נח. אמנם, דבר זה לא נפסק להלכה, אך מהגמרא בבבא מציעא (צ,א) עולה שגם לסבורים שאין בן נוח מצווה על הסירוס אסור לישראל לומר לנכרי שיסרס בהמה בשבילו, שיש בדבר איסור אמירה. אמנם, אם עשה זאת הנכרי מדעתו, מותרת הבהמה לישראל, אך אם הערים הישראל בכך קונסים אותו שלא יהנה מהבהמה בעצמו אלא ימכרנה לאחר (בית יוסף על הטור שם).

[29] רמ"א שם. המחלוקת נזכרה לראשונה בתרומת הדשן, שהביא את דעת הסמ"ג הסבור שלהלכה הסירוס אסור גם על בני נח, וממילא במכירה להם יש איסור של 'לפני עיוור'. אמנם, אם הנכרי לא מסרסם בעצמו אלא מוסרם לאחר שיסרסם בשבילו, הדבר נחשב בגדר של 'לפני דלפני', ואין בו איסור.

[30] מכיוון שלרוב הפוסקים איסור עיקור נקבות הוא מדרבנן, אין איסור אמירה לגוי באיסורי דרבנן.

[31] האנציקלופדיה לחקלאות, בעלי חיים, ב, תל אביב תשמ"ב, עמ' 827. צוטט אצל עמר (שם), הע' 37.

[32] המשרד להגנת הסביבה, עיקור וסירוס כלבים וחתולים, https://www.gov.il/he/pages/sterilization_and_neutering_dogs_and_cats.

[33] נוהל השתתפות המדינה במימון ניתוחים לצמצום התרבות חתולים משוטטים - https://www.gov.il/he/pages/support-street-cats-2023.

[34] לפי רוב הדעות, צער בעלי חיים הוא מדרבנן בלבד, ובכל מקרה איננו יכול לדחות איסור דאורייתא של סירוס.

[35] ראו במאמרו של הרב יעקב אפשטיין, "עיקור חיות מחמד", אמונת עיתך 71 (תשס"ז), עמ' 71. https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A6%D7%A2%D7%A8-%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A2%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8-%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%97%D7%9E%D7%93/.

[36] פורום חותם, "סירוס בעלי חיים ועיקורם" אמונת עיתך 103 (תשפ"ד), עמ' 183. הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה – כשרות א – הצומח והחי, פרק טו – צער בעלי חיים, סעיף יד. אמנם, אחרים כתבו שגם סירוס כזה עדיף שיתבצע על ידי נכרי.

[37] פורום חותם, "סירוס בעלי חיים ועיקורם", שם.

[38] ראו למשל – הרב שמואל דוד, "סירוס כלבים וחתולים", תחומין לו (תשע"ו), עמ' 481.

[39] כך הציע הרב בלס, רב היישוב נווה צוף ויו"ר וועד רבני בנימין.

אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית