אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

סרדין

ב"ה

טרית דקה [=סרדין] (Sardinella aurita)

משפחה – סרדיניים

כתיבה: אביעד פרנקל

הטרית הדקה היא מין של דג השייך למשפחת הסרדיניים, הכוללת מספר רב של דגי מאכל נפוצים, כדוגמת המליח האטלנטי (הרינג - Clupea harengus). רוב המינים במשפחה הם מיני דגים קטנים, הנאכלים אחרי המלחה.[1] הטרית נושאת את הדגם האופייני של המשפחה – סנפירים חסרי קוצים, סנפירי גחון קבועים, וקשקשים בעלי קוצים. סימנה הייחודי של הדגים הוא פס זהוב לאורך הגוב, וגוון שחרו בקצות ספיני הגב והזנב. הטרית חיה בלהקות בשכבות העליונות של הים, והיא ניזונה מצמחים ובעלי חיים זעירים. [2]

הטרית חיה בלהקות גדולות, בשכבות המים העליונות, ובדרך כלל, בקרבה לחוף. עונת הרביה ארוכה – מאפריל ועד אמצע ספטמבר. אורכו של פרט משתנה לאורך שנות חייו (המגיעות לשבע שנים), אך הוא אינו עולה על 280 מ"מ. למרות הגודל המזערי, לטרית חשיבות גדולה בענף הדיג. בארץ נידוגים בשנה בין 500 ל2000 טון של טרית. צורת השיווק והאכילה היא בשימורים.[3]

הטרית בהלכה

הטרית נזכרה במשנה 5 פעמים. במסכת נדרים נאמר כי הנודר - "דג דגים שאיני טועם", אף על פי שאסור בכל מיני הדגים ("בין גדולים בין קטנים, בין מלוחים בין טפלין, בין חיים בין מבושלים"), שלשון זו של נדר משמעה ריבוי. עם זאת, הוא מותר ב"טרית טרופה". הברטנורא הסביר שטרית היא דג "שחותכים אותו חתיכות חתיכות", וכי "יש לו שם בפני עצמו, ואינו בכלל דג ודגים".[4]  בהמשך אותה משנה נאמר שם שמי שנודר מן ה"צחנה", אסור בטרית טרופה.[5] הפרשנים נחלקו בהסבר חלק זה של המשנה – היה מי שאמר שהצחנה היא תערובת של דגים מעורבבים, ולכן ברור שגם הטרית הטרופה בכלל זה.[6] עם זאת, היה מי שאמר שהכוונה היא לתערובת בה קיימים בעיקר דגים קטנים, וכיוון שחלקם טרופים, נאסרה גם הטרית הטרופה בכללם.[7]  בירושלמי נאמר כי "צחנה" הוא השם הבבלי לטרית.[8]

במסכת עבודה זרה דנו בלקיחת מאכלים שונים מהנכרים, כשיש מקום לחשוש שנתערבו בהם איסורים. בין השאר נאמר כי אסור לאכול "טרית טרופה" שנלקחה מן הגויים, אך מותר לקחת מהן טרית "שאינה טרופה".[9]  בתוספתא התבאר כי כל עוד הראש והשדרה של הדג ניכרים, הוא נחשב כדג שאיננו טרוף.[10] הפרשנים הסבירו שההבדל בין טרית טרופה לשאינה טרופה הוא ביכולת לזהות כי מדובר בדג טהור.[11] וברמב"ם הסביר שהטרית הטרופה היא דג שנמעך עד שנהיה כמעין בצק.[12]           

בתלמוד הבבלי נזכרה הטרית במספר הקשרים שונים. בין השאר סופר על עיר שהיתה שייכת לינאי המלך, וממנה "היו מוציאים שישים ריבוא ספלי טרית לקוצצי תאנים, מערב שבת לערב שבת".[13] מתיאור זה עולה כי היה מקובל לשווק את הטרית בתוך ספלים. במקום אחר הסבירו את ברכתו של שבט זבולון "כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל"[14], כמרמזת על הטרית ("טמוני זו טרית").[15]

זיהוי הטרית

בין הפרשנים והחוקרים אין אחידות בדבר זהותה של הטרית. המחלוקת הפרשנית קשורה להבנת המושג – "טרית טרופה". אפשרות אחת היא שמדובר בתצורה מעובדת של חומר הגלם, ולכן אפשר להניח שמדובר בדג גדול שנוהגים לחותכו בשלב העיבוד. אפשרות שניה היא שמדובר בדגים קטנים שמעורבבים יחד.[16]

רש"י והערוך כתבו שהטרית היא דג הטונה, שהינו דג גדול למדי.[17] לפי פירוש זה, המושג  "טרית טרופה" מתייחסת לצורת המסחר הנפוצה של הטונה, אחרי שעבר עיבוד וחיתוך. גם כיום, פחות נפוץ למצוא במסחר דגי טונה שלמים, והם משווקים בחתיכות. לזיהוי זה יש גם שורשים אטימולוגיים, כשבכתבי פילון מכונה דג הטונה Triton, שם שיכול להתקשר ל"טרית".[18]

הסבורים ש"טרית טרופה" הינו כינוי לתערובת של דגים קטנים, הציעו אפשרויות שונות לזיהוי הטרית. היו מי שטענו כי הטרית היא העפיין (אנשובי) – דג קטן שנצוד בכמויות גדולות ומשומר במלח.[19] בעל "תפארת ישראל" הלך בדרך דומה, אך לא זיהה מין ספציפי אלא עם מין הדומה לדג ההערינג (מליח).[20] אנחנו הלכנו בדרכו של מנחם דור, שסבר כי הטרית היא המין הקרוי גם בלשוננו טרית או סרדין (Sardinella). את זיהויו הוא משתית על ההנחה שהמושג "טרית טרופה" מתאים לדגים קטנים ומשומרים, שניתן לשמר אותם בשתי צורות – תוך שמירה על הראש והשדרה או בכתישה. דור מסתמך גם על הצורה Tritta מן היוונית העתיקה, שאריסטו הזכיר כמין של סרדין.[21]