אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית מרכזת מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות. המחלקה למכוני מחקר תורניים.
לתגובות, הערות ומשוב לחצו כאן>>
בס"ד
כתיבה: ד"ר עקיבא לונדון והרב דוד אייגנר
תוכן עניינים
הקוץ הוא חלק מעוצה בצמחים שקצהו מחודד ודוקרני. לעיתים האיבר הדוקרני הוא גלגול של ענף או של עלה, לעיתים הוא נוצר על הגבעול או על עלה או על חלקי צמח אחרים, מתוך שכבת התאים החיצונית של הגבעול. קוץ הוא לעיתים רבות הכינוי הרווח לעלים עם קצוות חדים בשוליהם,[1] לרוב במשפחת הצמחים המורכבים[2] לא מעט מהצמחים ממשפחת המורכבים מתקשרת עם המילה קוץ. ראה להלן בהמשך הערך דוגמאות של צמחים בעלי קוצים[3] ידועים ממשפחה זו,[4] וממשפחות נוספות.
צמחים מפתחים קוצים בעיקר כאמצעי הגנה מפני בעלי חיים שאוכלים אותם, אך גם לצורכי קירור, חיסכון במים וצבירת לחות ועוד. קוצים הם לרוב עלים שעברו התפתחות מיוחדת (התייבשו או התקשו), וזה מקנה להם את צורתם הדוקרנית[5], להלן מבחר תפקידי הקוצים בצמחים, ראה הרחבה להלן:
1. הגנה מפני בעלי חיים - קוצים דוקרניים מרתיעים בעלי חיים המעוניינים לאכול את הצמח או את פרותיו או זרעיו.
2. האבקה וריבוי - צמחים מסוימים מצאו שיטה להפיץ זרעים גם בקיץ הלוהט, הם עוטים שכבת ליגנין קשה שמאפשרת להם לשרוד בעונה שבה רוב המתחרים על לב החרקים כבר נבלו, כך הם שורדים עוד כמה שבועות אחרי שצמחים אחרים כבר נבלו, וזוכים להזדמנויות נוחות יותר להתרבות.
3. פיזור זרעים - צמחים מסוימים בעיקר באזור רווי צמחיה מחפשים דרך להפיץ את זרעיהם בצורה מיטבית, במידה והזרע הוא קוצני הוא ייתפס על רגלי בעלי חיים או בצימרם וייפול באזור מרוחק יותר. כך ישיג הצמח את התרבותו.
4. חיסכון במים - קוצים עשויים לסייע בצמצום אידוי ואיבוד מים, כפי שקורה במשפחת הקקטוסים[6]. הם גם מאפשרים יצירת צל על גוף הצמח ובכך מונעים התחממות יתר.
5. תמיכה וייצוב - צמחים מסוימים מפתחים קוצים כדי להיתמך או לטפס על גבי עצמים אחרים או כדי להגן על עצמם.
6. קליטת לחות - קוצים יכולים לעזור לצמחים לקלוט לחות מהאוויר, מה שחשוב במיוחד בסביבות יבשות.
בשפת יום יום - יום אנו מכנים את כל הבליטות הקוצניות של הצמח בשם אחד - קוצים. אולם הבוטנאים, מבחינים בין חלקים דוקרניים בצמח, שמקורם בחלקיו השונים, ומכנים אותם בשמות נפרדים. כאשר האיבר הדוקרני הוא גלגול של ענף או של עלה הוא נקרא קוץ. כאשר האיבר הדוקרני נוצר על הגבעול, על העלה או על חלקי צמח אחרים, מתוך שכבת התאים החיצונית של הגבעול הוא נקרא שך (וברבים שכים). לפעמים השכים הם גלגול של שערות וזיפים קשים ומקרסים (בצורת קרס, וו) או של איבר אחר קוצני וקשה יותר. השכים הם בעלי חוד ישר או כפוף כאנקול, ופניהם חלקים או מחוספסים.
ברוב המקרים, הקוצים התפתחו מתוך עלים שגמישותם השתנתה עם הזמן, והפכו לקשיחים ויבשים יותר. צמיחת הקוצים נשלטת על ידי גנים ספציפיים כמו גן ,(LOG) אלו עשויים לייצר הורמונים הגורמים להתפתחות הקוצים. התפתחות הקוצים קשורה לתנאי הסביבה, צמחים עשויים לייצר קוצים במיוחד באזורים יבשים וחמים. ישנם צמחים הקוצניים בכל גופם, אחרים בעלי גבעולים קוצניים, כאלה שעליהם דוקרים ויש בעלי זרעים קוצניים.[7]
1. חלקי הצמח הקוצניים - ישנם צמחים קוצניים בכל חלקי הצמח, אחרים בעלי גבעולים קוצניים, עלים, חפים קוצניים ואף זרעים קוצניים.
2. התקשחות הקוצים[8]- רוב קוצי הקיץ מתחילים את דרכם כמו כל צמח לא מעוצה ומכוסים בעלים גמישים וירוקים. אך כשהטמפרטורות עולות הם מתקשים, כך שקוצים מחודדים שבעבר התקפלו לנוכח כל מגע קל נשארים כעת קשיחים.
3. ליגנין (lignin) - מקור הקשיחות הזאת הוא מולקולה בשם ליגנין. כל תא צמחי מוקף דופן – רשת של חומר מחזק שעוטפת אותו. החומר העיקרי שממנו מורכבים תאי הצמחים נקרא תאית (צלולוז). ברקמות מסוימות התאית עצמה מרפדת את התאים בשכבות נוספות שלה, בצירוף שני חומרים מקשיחים: פקטין[9] וליגנין. הליגנין הוא החומר המרכזי שמקשיח צמחים ומעניק להם נוקשות של עץ. לפי הערכות הוא מרכיב בערך של רבע ממשקלה הכולל של הצמחייה בכדור הארץ. הוא בנוי בצורה של פוךימר תלת-ממדי, כלומר מולקולה גדולה ויציבה שבנויה מהרבה יחידות קטנות דומות שחוזרות על עצמן לכל הכיוונים[10]. היחידות הקטנות מקבעות ונקשרות לחברותיהן ולרכיבים האחרים של דופן התא. תאים רבים כאלה יוצרים רקמה מעוצה (Xylem) – כלומר הרקמה הקשיחה והיבשה יחסית האופיינית לגזעי עצים, ענפים, שיבולים וקוצים.
בדומה לרוב המולקולות האורגניות, הליגנין מכיל אטומים של פחמן. כיוון שכך, כדי לשקע ליגנין רב בדפנות התאים, הצמח צריך הרבה פחמן – גם כדי לבנות את עצמו וגם כמקור אנרגיה. עובדה זו מחדדת את השאלה: למה 'משתלם' לצמח לייצר כל כך הרבה ליגנין? לא היה יעיל יותר להקדיש את מאגרי הפחמן המוגבלים שלו, שהוא מפיק בתהליך הפוטוסינתיזה, לגדילה ולייצור זרעים רבים וטובים יותר. כנראה שיש חשיבות גדולה לקוצים עבור הצמח.
הקוץ עשוי להיות חלק ירוק ולהשתתף בתהליך הפוטוסינתזה, אך לרוב בסוף התהליך הוא יבש וקשה. בליטות קוצניות הן אמצעי חשוב לצמח כפי שפרטנו לעיל, הגנה של הצמח מפני רעייה של בעלי חיים, פיזור זרעים ועוד, כפי שפרטנו לעיל. יש קוצים ארוכים ויש קוצים קצרים. צורתם יכולה להיות ישרה או כפופה כמו קרס.[11] על אף ההגנה שמקנים הקוצים לצמח יש בעלי - חיים המתעלמים מהם , כגון הגמל המסוגל לאכול צמחים על קוציהם, והצבאים המלחכים את עלי השטים בין קוציהם ועוד.
הקוצניות התפתחה בקבוצות צמחים שונות אולם היא אופיינית למשפחות ולסוגים מסוימים. בסביבות מסוימות התפתחה לעיתים קוצניות בצמחים שונים כהתאמה לתנאי הסביבה. כך קרה ב'אזור הכרקוצי' האופייני למרומי החרמון ולהרי קדמת אסיה ואגן הים התיכון. כאן התפתחה צורת חיים של בן-שיח נמוך כדורי וקוצני ומכאן שמו כרקוץ (כרית וקוץ). הקוצים מגינים על הצמח בפני רעייה, וצורת הכרית מגינה עליו מפני רוחות חזקות ומשקל שלג רב. יתכן כי השלג נמס מהר יותר בסביבה קוצנית וכך מאפשר לצמח ללבלב מוקדם יותר בעוד הקרקע לחה.
מאמר שפורסם בנושא צמחים קוצניים מראה שאכן מיני צמחים קוצניים נפוצים יותר במדבר.[12] והוא מעלה כי קוצניות צמחים, כפי שהיא מתבטאת בשיעור המינים, קשורה בתדירות גבוהה יותר לעלייה ביובש וחום הקיץ, ובאופן כללי יותר למגבלות משאבים. עם זאת, קוצניות של חלקי רבייה של צמח, אשר במינים רבים מסייעת לפיזור זרעים, מציגה מגמות הפוכות, היינו היא נפוצה יותר באזורים בהם כמויות הגשם החורפי טובות, שם המאבק הוא על יכולת האבקה ופיזור הזרעים במרחב. לפיכך, דפוסי התפלגות גיאוגרפית של התכונות יכולים להבהיר את הרב-תפקודיות שלהן ולשפר את הבנתנו בדבר האבולוציה והשונות המרחבית בין תפקודים אלה.
ההשערות העיקריות הן, ששיעור המינים הקוצניים ומיקומי הקוצים בגוף הצמח משתנה בין אזורים אקלימיים, דבר המשקף נטייה לנוכחות מינים קוצניים רבים יותר באזורים צחיחים. מכיוון שקוצים הם תכונה רב-תכליתית כפי שפרטנו לעיל, כאשר לכל פונקציה יש 'סוכני' סלקציה משלה, ההשערה היא כי שינויים בהתפלגות מיקומי הקוצים והקוצים, באזורים אקלימיים שונים ובמשתני הסביבה, משקפים הבדלים בתפקידי הקוצים.
1. יתרון האבקה וריבוי - היתרון שבקוץ טמון בכך שהתהליך פותח לצמח גומחה אקולוגית שצמחים אחרים לא מסוגלים לנצל, ולכן מצמצם עבורו את התחרות. בקיץ המזרח תיכוני קשה לצמחים קטנים לשרוד, כך שאלה מהם שבכל זאת מצליחים לחיות ולפרוח מעט יותר מאחרים, או בתקופה בה יש מיעוט פרחים, יזכו כמעט בוודאות במונופול על משאב חשוב מעין כמותו להישרדות: האבקה בידי חרקים. כשיש בשדות רק מעט פרחים, זה לא רק מגדיל את הסיכוי של כל פרח לזכות בביקורים של חרקים, אלא גם סביר יותר שהחרקים האלה ינחתו בהמשך על צמח מאותו מין, כשעדיין צמודים אליהם אבקנים מהצמח הראשון, וכך תיווצר האבקה והפריית הצמח.
2. הגנה על הצמח - רוב הצמחים בעלי הקוצים התפתחו באזורים יבשים או חצי יבשים, בהם לחץ הטריפה על הצמחים גבוה יחסית (ישראל בתוכם). מכאן שתפקידם העיקרי של הקוצים הוא להגן על הצמח. באותם אזורים הקוצים מתפתחים בעונה חמה, מסוף האביב ולאורך הקיץ. בעונה הלחה - בחורף ובאביב, מספר צמחי הקוצים קטן יחסית וגם לזה יש הגיון - בעונה החמה לחץ הטריפה על הצמחים גדול יחסית היות ויש מספר קטן של צמחים ירוקים ומצאי המזון קטן.
כל צמח הגדל בעונה זו, צריך לפתח הגנה. ואכן צמחי קיץ רבים פיתחו הגנה פיסית בדמות קוצים או הגנות אחרות כמו הגנה כימית. רבים מהצמחים הקוצניים אותם אנו מכירים פורחים באביב - העונה המועדפת בה הקרקע עוד מספיק לחה, וקוציהם מתחדדים ומתפתחים עם התייבשות לקראת הקיץ
3. הגנה על התפרחת - לצמחים רבים כאלה יש קוצים המתפתחים סביב התפרחת הפורה בה נמצאים הזרעים קוצים אלו מגנים על הזרעים במהלך הקיץ. כך, במקום להפיץ את הזרעים אל הקרקע, "שומר" צמח על הזרעים בגופו היבש, תחת מעטה קוצני מגן ובמשך חודשים ארוכים מפיץ אותם בהדרגה. הצמח אינו "שם את כל הביצים בסל אחד", אלא מפזר אותן טיפין טיפין וכך קטן הסיכוי לטריפת הזרעים על ידי ציפורים וחרקים. ובמקביל עולים הסיכויים לפיזור והצלחת ריבוי הצמח בעתיד.
1. שמות הקוצים - במקרא נזכרו כעשרים מיני צמחים קוצניים וצמחי בר, אלא שמספרם אינו מוחלט מפני שאין ביטחון לגבי כמה מהם אם הם שמות קוצים או צמחים שיש בהם קוצים[13], לדוגמא: 'אזרח',[14] 'פרחח',[15] 'סרבים',[16] ו'עקרבים [17]'ועוד. צמחים קוצניים ועשבים רעים המחבלים בגידולי הדגן, המקשה והמטע, ממינים שונים נכללו בשם 'קוצים'. אחדים מהם הם שמות כלליים: 'קוץ',[18] 'חוח'[19], 'צנינים'[20] ו'ברקנים',[21] וחלק מהם נראה שימשו כשמות קיבוציים וגם כשמות של קוצים מוגדרים.
העובדה שישנם הרבה שמות של קוצים קשורה לתופעה בה צמחים מסוימים נקראו בשמות שונים באזורים שונים ובתקופות שונות בארץ[22].קיימת האפשרות שחלק ממיני צמחים אלה נזכרו בשאר ספרי המקרא בשמות אחרים. ניתן להניח שגם צמדי שמות הקוצים מעידים פעמים רבות על שמות נרדפים או קיבוציים, כגון: "קוץ ודרדר",[23] "סלון ממאיר וקוץ מכאב",[24] "קמוש וחוח",[25] ו"שמיר ושית".[26]
יש להוסיף כי לכל גידולי התרבות ובתוכם הדגנים, הקטניות, ירקות, תבלינים ופירות, צמחיית הבר היא גורם נוכח למדי שצריך לטפל בו. החקלאי צריך לשמור שצמחיה זו לא תתרבה מאוד ותזיק לגידולי התרבות. בתוך צמחיית הבר ישנם בארץ מיני צמחים רבים בעלי קוצים, ועל כן ההתמודדות איתם הייתה כמעט יום יומית, ועל כן כל חקלאי ידע מה הם וניסה לשרש אותם. יתכן בהחלט כי באזורים שונים הם נקראו בשמות שונים וכל כן תתכן חפיפה בין שמות הקוצים המקראיים, יתכן גם כי לעיתים הם נקראו בשם כללי ולאו דווקא על פי זיהויו הבוטני. המסקנה העולה מכך שככל הנראה שמות מיני הקוצים הידועים היום בשפה העברית המודרנית הם ברובם חסרי ביסוס מן המקרא.[27]
2. אזכורים לקוצים במקרא: ענשו של אדם הראשון לאחר החטא היה שהאדמה תצמיח לו 'קוץ ודרדר'[28] שהם מאכל בהמה,[29] עם ישראל נמשל בעיני המצרים לקוצים[30] עליית קוצים ושמיר במקום ישוב הם משל לחורבן המקום.[31] שמיר ושית הוזכרו כשמות של קוצים[32] יש לחרוש את הקרקע לפני הזריעה כדי להמית את הקוצים המצויים בה.[33]
3. משל לרשעים ולגויים: אדם רשע- בליעל- נמשל לקוץ.[34] הגויים המרעים לישראל נמשלו כקוץ מכאיב,[35] חורבן הגויים יהיה כשריפת קוצים כסוחים,[36] דוד המלך מתאר שהגויים שקמו להילחם בו אמנם סבו אותו כדבורים, אך הם דועכו- כבו במהרה כמו אש שנאחזת בקוצים שנכבית במהירות.[37] קוץ הוזכר כשם גנאי שעשו לעבודה זרה, החליפו את שמה מ'עין כל' ל'עין קוץ'.[38] הנביא מוכיח את ישראל על כך שהם לא שמעו אל הנביאים, ומדמה את נבואת הנביאים לזריעת חיטים וחוסר המענה של ישראל ואי חזרתם בתשובה לקצירת קוצים.[39]
4. הקוץ כגורם שריפות - בגלל המבנה הצפוף של עשביית הבר והקוצים בתוכה, עם תום תקופת הגשמים, צמחית הבר מתייבשת במהלך עונת הקיץ, הקוץ היה ידוע כגורם לשריפות, לדוגמא: "כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה"[40], "תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן."[41]
5. אזכורים נוספים - 'קוץ' הוא שמה של משפחת כהונה שעלתה מבבל בתחילת ימי בית שני,[42] משמר זה הוא המשמר השביעי מבין כד משמרות כהונה, הוא ישב עיר 'עיילבו', מיוחסת כיון לכפר 'עֵילַבּוּן' שבגליל. יש לציין כי בתוספתא הובא שענני הכבוד היו מסירים את הקוצים בפני ישראל בעת הליכתם במדבר[43].
1. נזקי הקוצים - פגיעה מקוץ גורמת ליציאת דם במקום הדקירה.[44] לעיתים לקטו את הקוצים באמצעות כף מיוחדת על מנת שלא להידקר מהם כף זו כיסתה את היד, או שנעשתה ככפפה, מכיוון שהיא אינה מיועדת להכניס לתוכה דברים, היא אינה מקבלת טומאה.[45]
הקוצים הם חומר דליק[46], שהפסדו מועט,[47] והם הוזכרו כחומר הראשון אותו פוגשת האש, הבערתם גורמת לשריפה של הגדיש והקמה.[48] במידה ואדם גדר את גדרו בקוצים, או הצניע קוץ בגדר וקוץ זה גרם לנזק ברשות הרבים, עליו לשלם את הנזק.[49] הצמר של בעלי החיים נתפס בקוצים, אין לעשות ציצית מצמר שנתפס בקוצים מכיוון שזה ביזוי מצווה.[50] הקוצים פוצעים את העטין של בעלי החיים, לשם מניעת פציעה זו הונח כיס על העטין, אין לצאת עם כיס זה בשבת מחוץ לרשות היחיד.[51]
2. פגיעה בגוף: בעל חיים שנפגע בפגיעה משמעותית באחד מאבריו נעשה טריפה, במידה וננעץ קוץ בבשרו הוא אינו עושה אותו טריפה, מכיוון שלא מדובר בפגיעה פנימית[52] נקיבת קוץ בורידי העוף גורמת להוצאת דמו.[53] ראה בהרחבה בערך טריפות. ההולך בלילה במקום חשוך מתיירא מהקוצים ומהברקנים העומדים בדרכו.[54]
הקוצים לעיתים סותמים את צינורות ניקוז המים, ניתן לדרוך עליהם ברגל בצינעה כדי לנקז את המים.[55] במידה וקוצים הסתבכו בבגד בשבת, ניתן להסירם בזהירות מהבגד.[56] במידה ויש קוץ ברשות הרבים, ויש חשש שצא ינזקו ממנו ניתן לטלטלו פחות מארבע אמות כדי שלא ינזקו ממנו[57].
שכיבה על קוצים נחשבת כעינוי עבור האדם.[58] הקוצים והברקנים שימשו גם כדי לייסר את האדם או כדי להביאו על עונשו.[59] הסרת הקוצים מהגוף נעשתה באמצעות 'מחט של יד'.[60] ניתן לעשות מום באוזן האדם בעזרת קוץ. חז"ל דנו האם ניתן להשתמש בקוץ על מנת לרצוע את אזנו של העבד שאינו מעוניין לצאת מבית אדוניו.[61]
קציר: הקציר נעשה על ידי תפיסת אלומת תבואה ביד אחת, וחיתוכה או תלישה באמצעות מגל שהוחזק בידו השניה של הקוצר, לעיתים במהלך הקציר ידו של הקוצר נפגעה מקוצים המצויים בתבואה והתבואה נשמטה מידו, חז"ל דנו באלו מקרים יש לתבואה זו דין 'שכחה' ובאלו מקרים דין זה לא חל.[62]
3. אליה וקוץ בה - האליה היא חלק שומני מפותח של זנבו של 'כבש האליה' במידה ויש בו קוץ איכותו נפגעת.[63]
4. מאכל בהמה - ניתן להשתמש בקוצים גם לשם מאכל בהמה, התנאים דנו האם גידול קוצים במקום מסוים לשם בעלי החיים, אוסר את קיום הקוצים בכרם בכל מקום בו קוצים אלו גדלים.[64]
5. איסור חסימת הבהמה - קוץ בפי הבהמה מונע ממנה לאכול כראוי, במידה ואדם הניח קוץ זה במכוון בפיה הוא עובר על 'לא תחסום שור בדישו'.[65]
6. צביעה - הקוץ הוזכר כצמח שניתן להשתמש בו לצביעה,[66] ושימש גם כדי לקבע את הצבע בבגד.[67]במידה וצמח זה נפל לתוך מים הוא משנה את צבעם של המים.[68] ומכיוון שצמחים אלו אינם משמשים לאכילה, לא חלה החובה להותיר מהם פאה,[69] ולהפריש מהם תרומות ומעשרות[70] אך יש לנהוג בהם קדושת שביעית.[71]
7. שימושים נוספים בקוצים - ניתן להשתמש בחבילות קוצים לצורך סגירת פירצה בקיר או בגדר, ניתן לפותחה או לסוגרה בשבת בתנאי שהם קשורים לפירצה זו,[72] במידה ואדם הוזק מהקוצים המצויים בגדר, על המזיק לשלם את נזקו.[73]
כשיש קוצים בתבן לא ניתן להשתמש בתבן זה גם לצורך בניין.[74]
בחז"ל הוזכרו מספר צמחים קוצניים, או שזוהו כצמחים קוצניים[75]:
אטדים (אטד): האטד נזכר פעמים מספר במקרא – מוכר במיוחד הוא האזכור במשל יותם.[76] ובדברי חז"ל כצמח קוצני.[77] בין הזיהויים העיקריים לצמח זה הם: אשחר ארץ-ישראלי ( (Rhamnus lycioidesאטד אירופי ((Lycium europaeum, הגה מצויה (Alhagi maurorum) או קיפודן (Echinops spp.).
עכוביות/עכביות: הוזכרו בהקשר של דיני הכשרת מאכלים לקבלת טומאה[78] וכן בהקשר של תיקון המאכלים ביום טוב[79]. בין הזיהויים העיקריים לצמח זה הם אחד ממיני הקנרס (Cynara) – קנרס תרבותי (Cynara scolymus), הידוע בשם ארטישוק, או קנרס הגבעול (Cynara cardunculus). וכן חוחן הבלנאש (Onopordum acanthium) – וחוח עקוד (Scolymus maculatus).
קוצה:[80] ששימשה לצביעה, בין הזיהויים העיקריים לצמח זה הם: ניל הצבעים ( (Indigofera tinctoria, פואת הצבעים (Rubia tinctorum) – ועוד.
קינרס: הקינרס נזכר בהקשר של כלאי הכרם[81] ובהקשר של דיני הטומאה.[82] בין הזיהויים העיקריים לצמח זה הם: קנרס תרבותי, 'ארטישוק' (Cynara scolymus) מין של חוחן (Onopordum acanthium).
· משפחת המורכבים: המפורסמת בסוגים קוצניים כמו דרדר (המאופיין בתפרחות קוצניות ובעלים לא קוצניים), חוח, חוחן, גדילן, קיפודן, קרדה ועוד.
· הסוג קוציץ -מאפיין בחפי תפרחת קוצניים.
· משפחת הוורדיים -בה מספר סוגים קוצניים כמו ורד בעל ענפים הנושאים קוצים ועוזרר ושקד בעלי קצות ענפים קוצניים.
· משפחת הפרפרניים - בה מספר רב של מיניים קוצניים כמו קידה שעירה, מיני רתמה, כרבולת מקרינה (כרקוץ מהחרמון) ועוד רבים.
· משפחת הקקטוסיים - בה התנוונו העלים לקוצים המגינים על כל הצמח.
· משפחת הדקליים - עם מספר סוגים בעלי קוצים בקצות העלעלים או בחפים.
· משפחת הבומבקיים - בה עצים בעלי גזע קוצני המאבד את הקוצים עם הגיל.
· הסוגים יוקה ואגבה - בעלי עלים קוצניים בקצה או לאורך השוליים.
· משפחת הסוככיים - הסוגים חרחבינה וצנינה, קוצניים בכל חלקי הצמח.
· משפחת הסילקיים – הסוג מלחית מבאישה .(Salsola imbricata)
· הסוג חלבלוב -בו מספר רב של מינים קוצניים שמקורם באפריקה ובאסיה.
· הסוג צלף - כמה ממיניו מאופיינים בקוצים מאונקלים על הגבעולים.
· הסוג שיזף - בעל שני סוגי קוצי גבעול ישרים ומאונקלים.
· הסוג שיטה - עם קוצי גבעול אימתניים במינים האפריקנים והאמריקנים.
קוצים בשימוש גנני - רוב הצמחים הקוצניים לא הגיעו אל עולם הנוי, ודאי לא כפרחי קטיף. אולם חלקם הוכנסו לגן בשימוש של צמחי גדרות. כאלה הם שיטת המשוכות. מיני הצבר ועוד. ממינים אחרים פותחו זנים פחות קוצניים ואלה משמשים כצמחי נוי ופרחי קטיף כמו: הקוציץ הרך, וזני קיפודן.
מינים בודדים משמשים לנוי גם בשל קוצניותם, כאלה הם מיני הכוריזיה ממשפחת הבומבקיים, עצים בעלי קוצניות גזע גבוהה בצעירותם. קוצים אלה מגינים על העץ הצעיר מבעלי חיים גדולים באזור מוצאו. המופע של הגזע הקוצני מיוחד ומושך את עיני החולפים על פני עצים אלה .יש עניין רב בטיפוח של מינים קוצניים נוספים לגן הנוי, אלה מיוחדים בהופעתם ובדרך כלל חסכניים במים ועמידים בפני יובש, קטיף ובעיות גידול אחרות.
משפחה בוטנית קוצנית – משפחת הקקטוסיים היא משפחה רחבה שרובה הגדול מבוסס על צמחים בעלי קוצים מסוגים שונים, נרחיב מעט על משפחה זו. הַצַּבָּרִיִּים או קקטוּסיים (Cactaceae) הם המשפחה הנפוצה ביותר של צמחי המדבר באמריקה[83]. קיימים מעל 2,000 מינים של קקטוסים המסווגים כמינים רבים. הקקטוסים הם משפחה בוטנית של צמחים שהתפתחה ביבשת אמריקה בעיקר זו המרכזית והדרומית, משפחת הקקטוסים היא משפחה של צמחים סוקולנטים [84](כל הקקטוסים הם סוקולנטים אך לא כל הסוקולנטים הם קקטוסים) שהתפתחה במקורה בסביבה מדברית או מדברית למחצה, ולקקטוסים יכולות שונות להתמודדות עם תנאי אקלים קשים.
רוב הקקטוסים נושאים קוצים שהם למעשה עלים שעברו הסתגלות אבולוציונית לתנאי עקה של מחסור במים. הסתגלות אבולוציונית נוספת היא פיתוח תאים פוטוסינתטיים בענפים או בגבעולים, ובכך הצמח מצמצם את שטח הפנים של הצמח (ויתור על העלים),[85] תוך שמירה על היכולות היצרניות החיוניות לקיום כל צמח. רוב הקקטוסים הם בעלי היכולת לקיים פוטוסינתזה [86],C.A.M. פוטוסינתזה C.A.M. מאפשרת לקקטוס לאגור פחמן דו-חמצני במשך הלילה כחומצה אורגנית, ובכך לבצע במהלך היום פוטוסינתזה (קשירת פחמנים במימן ויצירת סוכרים) תוך שהפיוניות שלהם סגורות ובכך לצמצם את איבוד המים הכרוך בתהליך. לקוצי הקקטוס מספר תפקידים, ביניהם הגנה מאוכלי עשב ומזיקים גדולים, הסוואה, הפצת המין, יצירת מיקרו-אקלים מוצל ולח סביב הצמח ועיבוי טל המטפטף אל סביבת שורשי הצמח.
רוב מיני הקקטוסים צומחים באמריקה המרכזית. ה'צבר' (מה שמכונה בפינו סברס) הוא פליט תרבות שהגיע לספרד סמוך להגעת קולומבוס לאמריקה, וכיום הוא שכיח כגידול תרבות, וכן הוא נפוץ כצמח בר סביב אגן הים התיכון ,בדרום אפריקה ובאוסטרליה.
בין הקקטוסים ישנם מספר מינים המכילים מסקלין [87],אלקלואיד [88]הגורם לגירוי קולטני סרוטונין[89]. מינים אלו משולבים ברפואה בפולקלור ,ובטקסי פולחן של תרבויות ילידיות.
משפחת הצבריים או הקקטוסיים (Cactaceae) מחולקת לארבע תת-משפחות:
Cactoideae - הכוללת את רוב מיני הקקטוסים - ה'כדוריים' וה'עמודיים'.
Opunioideae - הכוללת את הצבר על סוגיו השונים. להם קוצים עדינים וקצרים כמעט בלתי נראים, כסיבי זכוכית, המהווים מטרד קשה לאדם במגעו עם הצמח.
Maihuenioideae - הכוללת שני מינים בלבד, המתאפיינים בתפוצה באזורים גבוהים.
Pereskioideae - הכוללת את (Pereskia). אלו הם צמחים מעוצים, שיחיים ומטפסים, משפחה זו כוללת את החברים הפרימיטיביים ביותר במשפחת הקקטוסים, והיא כנראה הקרובה ביותר למקורם האבולוציוני.
[1] אחד מסוגי הקוצים, הנקרא באנגלית- Thistle "דרדר", ובעיקר המין Onopordum acanthium דרדר הכותנה" או "חוחן הבלאנש".
[2] משפחת המורכבים נחשבת כמי שמייצגת את השלב הסופי והמתקדם ביותר במהלך ההתפתחות של משפחות הדו-פסיגיים. למרות הרבגוניות של מבנה האיברים הלא מיניים ניכרת אחידות בתבנית התפרחת המורכבת (מכאן שמה הנרדף) המאפיין את המשפחה.
[3] אין זו הרשימה המלאה.
[4] ישנם גם כן צמחים קוצניים ממשפחות אחרות אך גם במשפחות אחרות כגון ההדרים: לימון, אתרוג, חושחש (המשמש ככנה) ועוד. ממשפחת הוורדיים כגון ורד, אגס סורי
[5] כפי שציינו בהקדמה לעיתים הקוצים גדלים על הגבעול או חלקי צמח אחרים.
[6] להלן פרוט על משפחת הקקטוסים.
[7] פפירוס הפורטל הישראלי לגינון: https://www.papirusgan.co.il/.
[8] מכון ויצמן למדע: https://davidson.org.il/read-experience/askexpert.
[9] פקטין - מהווה מרכיב חשוב בדפנות התא הצמחי, מעניק חוזק, יציבות וגמישות, ומשחק תפקיד בהבשלת הפרי.
[10] קצת כמו מבנה לגו גדול מלבנים זהות.
[11] לדוגמא צמח הצלף.
[12] מאמר שפורסם על ידי ד"ר אופיר כ"ץ: https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0367253024000318. המאמר הוא מתחום הביוגיאוגרפיה פונקציונלית- תחום החוקר את התפלגותם הגיאוגרפית של תכונות אורגניזמיות ואת קשריהם עם תנאי סביבה ותפקוד המערכת האקולוגית,
[13] ע"פ פליקס י. צמחי המקרא, 1957; זוהר עמר צמחי המקרא, ירושלים תשע"ב, עמ' 47.
[14] תהילים לו, לד.
[15] איוב ל, יב.
[16] יחזקאל ב, ו.
[17] שם.
[18] לדוגמא בראשית ג, יח, שמואל ב, כג, ו, ועוד.
[19] לדוגמא: מלכים ב, יד, ט.
[20] לדוגמא: במדבר לג, נה.
[21] לדוגמא: שופטים ח, ז- ח.
[22] לדוגמא: יש צמחים שנזכרו רק בספר אחד, למשל 'ברקנים' נזכר בספר שופטים, 'סלון' בספר יחזקאל, 'סרפד', 'נעצוץ', 'נהלולים', ו'שמיר ושית'– הנזכרים רק בספר ישעיהו.
[23] בראשית ג, יח; הושע י, ח.
[24] יחזקאל כח, כג.
[25] ישעיה לד, יג; הושע ט, ו.
[26] ישעיה ה, ו; שם ז, כד ועוד.
[28] בראשית ג, יח.
[29] בבלי פסחים קיח, א.
[30] בבלי סוטה יא, א.
[31] ישעיהו לב, יג, הושע י, ח.
[32] ישעיהו ה, ו; ז, כג- כה; ט, יז; כז, ד.
[33] ירמיהו ד, ג.
[34] שמואל ב כג, ו, בבלי ב"מ פג, ב: "אמר רבי אלעזר בן רבי שמעון: קוצים (רשעים) אני מכלה מהכרם".
[35] יחזקאל כח, כד.
[36] ישעיהו לג, יב.
[37] תהלים קיח, יב, ראה רש"י במקום.
[38] תוספתא ע"ז (צוקרמנדל) ו, ד.
[39] ירמיהו יב, יג.
[40] שמות כב, ח.
[41] שופטים ט, טו.
[42] עזרא ב, סא, נחמיה ג, ד, דברי הימים א, ד, ח.
[43] תוספתא סוטה (ליברמן) ד, ב.
[44] משנה כלים ח, יא.
[45] משנה כלים כו, ג.
[46] ירושלמי ב"ק ו, ה.
[47] בבלי ב"ק ס, א.
[48] שמות כב, ה.
[49] בבלי ב"ק ל, א.
[50] שו"ע אוח יא, ה.
[51] שו"ע או"ח שה, יא
[52] בבלי זבחים עד, ב, חולין מג, ב, במידה ומדובר בפגיעה פנימית בעל החיים נעשה טריפה, ראה שו"ע יו"ד סימן לג.
[53] בבלי חולין כח, ב, חז"ל דנו בשאלה האם הוצאת הדם על ידי ניקוב הורידים בקוץ מועילה בדיני שחיטה.
[54] בבלי סוטה כא, א.
[55] תוספתא עירובין (ליברמן) ח, ט.
[56] ירושלמי שבת ז, ב: רבי זעירא בשם רב הונא נסתבכו בגדיו בקוצים הרי זה מפשרן במקום צינעה ובלבד שלא יקרע.
[57] בבלי שבת מב, א, ביצה כח, ב.
[58] ירושלמי כתובות ג, ה.
[59] שופטים ח, ז; ח, טז, בבלי יומא סט, א, בבלי סנהדרין כו, ב.
[60] משנה שבת יז, ב, בבלי שבת קכב, ב, סנהדרין פד, ב.
[61] ירושלמי קידושין א, ב, ברמב"ם בהלכות עבדים ג, ט אפשרות זו אינה מוזכרת, אלא ניתן לרצוע את העבד רק בעזרת מרצע של מתכת.
[62] משנה פאה ד, י.
[63] בבלי ר"ה יז, ב.
[64] מחלוקת חכמים ורבי אליעזר משנה כלאים ה, ח, בבלי שבת קמד, ב, ב"ב קנו, ב, ירושלמי כלאים א, א, ירושלמי כלאים ה, ז.
[65] בבלי ב"מ צ, ב.
[66] תוספתא שבת (ליברמן) ט, ז.
[67] ירושלמי פסחים ג, א.
[68] תוספתא פרה (צוקרמנדל) ט, ז.
[69] בבלי פסחים נו, ב, נדה נ, א.
[70] בבלי מסכת שבת דף סח עמוד א
[71] משנה שביעית ז, א.
[72] תוספתא עירובין (ליברמן) ח, י, בבלי עירובין קא, א.
[73] בבלי ב"ק ל, א.
[74] בבלי ביצה ל, א.
[75] ראה בספר 'מסורת צמחי המשנה', ח.צ אלבוים, הוצאת מכון התורה והארץ, תשפ"ה.
[76] על זיהוי האטד המקראי ראה בפירוט עמר, מקרא, עמ' 214-212,.
[77] ראה מדרש תנחומא, בובר, וירא כט.
[78] משנה עוקצין ג, ב.
[79] תוספתא יו"ט ג, יט, מקור זה מצוטט בבבלי ביצה לד, א.
[80] משנה שביעית ז, א, ירושלמי מעשרות ה, ג, בבלי ב"ק קא, ב.
[81] משנה כלאים ה, ח, ראה תוספתא כלאים ג, יב וירושלמי כלאים ה, ז.
[82] משנה עוקצין א, ו.
[83] בעיקר אמריקה המרכזית וגם בדרומית.
[84] הסוקולנטים הם משפחה של צמחים אשר לרוב הם בעלי עלים וגבעולים עבים ובשרניים המכילים תאים אוגרי מים, רובם קוצניים, ולכן לא דרושה להם השקיה רבה. משמעות המילה "סוקולנט" בלטינית היא "עסיס", ומכאן שמם העברי "עָסוּס".
[85] שטח פנים קטין מקטין את אידוי המים מן הצמח.
[86] פוטוסינתזת CAM היא קיצור של (Crassulacean Acid Metabolism) היא מנגנון פוטוסינתזה מיוחד המתאים לצמחים הגדלים בתנאי יובש, שבו קליטת הפחמן הדו-חמצני (CO2) מתבצעת בלילה וקיבועו לפחמימות נעשה ביום. מנגנון זה מאפשר לצמחים לחסוך במים בכך שהם פותחים את הפיוניות שלהם רק בלילה לקליטת CO2, בעוד שהפיוניות נשארות סגורות במשך היום כדי לצמצם איבוד מים.
[87] חומר הזייתי המצוי בעיקר בצמח הקקטוס ,וגורם לשיכרון חושים, הזיות חזותיות ושינויים קיצוניים במצב ההכרה.
[88] היא קבוצה של תרכובות אורגניות המכילות בסיס חנקני.
[89] הוא מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטר) שאליה משתייכים גם דופמין ונוראפינפרין .תאי העצב שמייצרים סרוטונין נמצאים בגזע המוח ,המעורב בעוררות ותהליכים אוטומטיים רבים.
משעול חוחית 4, ניצן ב
מיקוד 7928700
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
