אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

שפן

ב"ה

שפן הסלעים (Procavia capensis syriaca).

משפחה – שפניים

כתיבה: אביעד פרנקל

תוכן

מבנה גוף

תזונה

מאפיינים נוספים

תפוצה

השפן במקורות ובהלכה

זיהוי השפן המקראי

מסורת הזיהוי הלשונית

העלאת גרה

פרסה לא יפריס

השפן הוא מבני משפחת השפניים, משפחת בעלי חיים המזכירים בצורתם את המכרסמים. בשפות שונות, ובעיקר בתרבות הפופולרית, מצויה החלפה בין השפן לארנבת, אך יש לציין מדובר בשני מינים הרחוקים אחד מהשני מבחינה ביולוגית, על אף שקיים דמיון בצורתם החיצונית.

מבנה גוף

גופו של השפן גלילי. אוזניו של השפן קצרות, והוא נעדר זנב חיצוני. אורך הגוף הממוצע של השפן הוא 50 ס"מ. הזכר גדול באופן ניכר מן הנקבה, משקלו כ-3 ק"ג, ואילו של הנקבה כ-2 ק"ג. אוזניו של השפן קטנות (בניגוד לבני משפחת הארנביים).

הרגליים של השפן קצרות ומותאמות לבית גידולו הסלעי. ברגליים הקדמיות יש ארבע אצבעות, ובאחוריות שלוש אצבעות ארוכות המחוברות ביניהם במרבית אורכן. בקצה כל אצבע קיימת פרסה, הדומה לציפורני אדם. בכפות הרגליים כריות גמישות, המשמשות את השפן בשעת ההליכה עליהן. כשהוא מטפס הוא מצמיד את הרגליים לשני צידי הנקיק, או בהצמדת הגב לדופן אחת וארבעת הרגליים לדופן שממולה.[1]

צבע הפרווה של השפן חום-אפור. פרוות הבטן בהירה מעט יותר מזו של הגב. על הגב אפשר למצו כתם צהוב סביב בלוטת הגב.

השפן מתאפיין במספר גדול של חוליות בגבו (21 חוליות חזה ו- 8 חוליות מותניים). הדבר מקנה לו גמישות רבה, לה הוא נזקק בשעת תנועתו בין הסדקים ומחילות הסלע בהם הוא מתגורר.[2]

תזונה

השפנים ניזונים בעיקר מן הצומח, ומסוגלים לעכל גם צמחיים רעילים. מסוגלים לאכול לעיתים גם חרקים ולטאות. איסוף המזון נעשה במרעה על פני הקרקע, או תוך כדי טיפוס על עצים (כתלות בעונת השנה), והשפנים יכולים לעמוד על רגליהם האחוריות כדי להגיע למזון שנמצא בגובה הענפים. השפן נוטה למצוא את מזונו בקרבת המסתור בו הוא מתגורר, ועל כן יש חשיבות גדולה ליכולת ניצול המזון שלו. 

כמו הארנבת, השפן מסוגל לעכל תאית בצורה טובה על אף שאינו מעלה גרה. הוא מצוייד במעי ארוך מאוד, הכולל מעי עיוור בצורת שק. בצמוד למעי הגס שלו מצויים שני מעיים עיוורים נוספים, המחודדים בקצותיהם, ובהם מתבצע עיכול נוסף של המזון.^[3]

השפן לועס את המזון על ידי תנועה של הלסת התחתונה למעלה ולצדדים. בזמנים בהם מרגיש השפן מאויים, הוא מבצע את תנועות הלעיסה גם אם אין מזון בפיו. תנועה זו עוזרת להשחזת השיניים החותכות העליונות, ומייצר אווירה מאיימת כלפי האויב. ייתכן כי תנועות אלו הם שעוררו את הרושם כאילו השפן מעלה גרה, וראו להלן. 

מאפיינים נוספים

השפן הוא בעל חיים חברותי. הוא חי בקבוצה גדולות, המורכבות ממספר משפחות, ומגיעות עד ל100 פריטים. בכל משפחה יש זכר בוגר אחד ועוד זכרים נקבות וגורים.

החושים של השפן מפותחים מאוד. בין השאר, הם משתמשים בחוש הריח למציאה של שבילים, לתקשורת חברתית ולזיהוי מזון. השפנים פעילים בעיקר ביום, ואין הם מסוגלים לחרוג באופן ניכר מטווח טמפרטורה אופטימלי. במצב של קור או חום חריגים הם יעדיפו להישאר במנוחה. עם שחר השפנים יוצאים מהמחילות שלהם ויוצאים למרעה או להתחממות בשמש. בערב הם חוזרים למחילות ומתכנסים באופן צפוף כדי לשמור על חום גופם.

הרביה מתחילה בחודשים מרס ואפריל. אז, הזכרים מבצעים טקס הכולל השמעת קולות מסויימים, הכוללים צווחות רמות הנשמעות למרחקים, ובכך הם מכריזים על תפיסת הטריטוריה ובעלות על העדר. בהמשך, מתחילים הזכרים להתקוטט ביניהם בצורה אלימה. התקוטטויות אלו מובילות לכך שבכל משפחה נותר זכר דומיננטי אחד, כשאליו מתווספים מספר זכרים בשוליים, ואילו שאר הזכרים מתקבצים לעדרים נפרדים של רווקים. בחודש יולי ואוגוסט מתבצעת ההזדווגות. תקופת ההריון נמשכת שבעה חודשים וחצי. בשגר ממוצע יש 3 וולדות, אך הוא יכול להגיע גם לשש וולדות ביחד. 

לשפנים יכולת מרשימה של ניתור וקפיצה. בין סדקי הסלעים הוא מסוגל לטפס בפישוק רגליים או על ידי אחיזה בבליטות הסלע. על אף נטייתם לטיפוס ולקפיצה, תנועתם של השפנים איטית יחסית, והם אינם בנויים לריצה ממושכת.^[4]

תפוצה

השפן נפוץ באפריקה, בחצי האי-ערב, ולכל אורך השבר הסורי­-אפריקני – מדרום סיני ועד דרום לבנון. ישנם ראיות מסויימות לכך שהמין נצפה גם בדרום מזרח טורקיה ואף בדרום איראן. בארץ, מצוי השפן בכל אזורי המצוקים. בנגב ובערבה ניתן למצוא קבוצות גדולות ליד מקווי מים. השפן יכול לחיות גם בגבהים גדולים כמו בפסגת החרמון ובהרי סיני. בצפון הארץ עוזבים כנראה שפני-הסלעים בחורף את המקומות הגבוהים, בשל רגישותם לקור.^[5] השפנים מצויים במקומות מוגנים מפני רוח כסדקים בסלע הסמוכים למשטחי סלע, בהם הם רובצים בשעות היום.^[6]

השפן במקורות ובהלכה

השפן נזכר בתורה פעמיים, לצד הארנבת, כחיה טמאה שאסורה באכילה.^.[7] איסורו, על פי הפסוקים, נובע מכך שאמנם הוא מעלה גרה, אך אינו מפריסה פרסה. על מנת שחיה תהיה טהורה היא צריכה שיופיעו בה שני סימני טהרה אלו, ואין די באחד מהם. אמנם, ידוע בספרות ההלכה כי כל חיה שמעלה גרה מפריסה גם פרסה, אך הארנבת השפן והגמל חריגים בכך ועל כן נמנו במיוחד כחיות טמאות.[8]

השפן נזכר פעמיים נוספות במקרא, כבעל חיים שביתו בסלעים ואינו מצוי כל כך.[9] עוד מוזכרת דמות מקראית בשם שפן – שפן בן אצליהו, סופרו של המלך יאשיהו שמצא את ספר התורה הגנוז בבית המקדש.[10]

זיהוי השפן המקראי

מסורת הזיהוי הענפה של השפן כוללת, כבר מימי קדם, חוסר אחידות ואי בהירות גדולה. נראה שהסיבה לדבר נעוצה בשתי בעיות עקרוניות: האחת לשונית והשניה קשורה להגדרת השפן כ"מעלה גרה".[11]

מסורת הזיהוי הלשונית

בין הפרשנים והמתרגמים הובאו שלל הצעות כזיהוי אפשרי לשפן: רגל שעירה (יש שהניחו שהכוונה לדרבן), ארנבון, ארנב וחזיר גונח.[12] בין השאר, העלו הביאו מהפרשנים תיאור של השפן כחיה שחופרת את ביתה בתוך הסלע, תיאור המתאים לארנבון החופר את מחילותיו, ולא לשפן, שחי בחריצי סלעים טבעיים.[13] רס"ג בתרגומו לתורה תרגם את השפן - אל-וובר, שפירושו הוא שפן הסלע.[14] אמנם, רוב הפרשנים לא נקבו בזיהוי או שמציינים שמין זה מוכר וידוע.[15]

למרות שניכר כי תרגומו של רס"ג אכן מכוון לשפן הסלע, ידוע כי כבר בתקופה קדומה נטו רבים להחליף בינוי לבין הארנבון. הסיבה לכך נעוצה בדמיון הכללי בין שני בעלי החיים. הארנבון לא היה שכיח בארץ באזור המקרא, אך נראה שבתקופה הרומית הוא כבר התפשט במזרח, ולכן הועתק השם שפן לארנבון.[16] אחת העדויות (שנתונה לוויכוח במחקר) להחלפת השפן בארנבון קשורה למקור השם של ספרד. חוקרים שונים מתארים כי בזמן שהגיעו ספנים פיניקים לחצי האי האיברי הם מצאו אוכלוסיה צפופה של ארנבונים וחשבו בטעות שמדובר בשפנים, ולכן קראו למקום Ishphan - האי של השפנים. הרומאים שינו את השם לHispania, ומשם התגלגל השם לspain, שמה של ספרד באנגלית.[17] לפי דעה אחרת השפן המקראי זוהה עם הארנבון מכיוון ששפן הסלע כלל לא מצוי באירופה.[18]

במחקר המודרני מקובל לזהות את השפן המקראי עם שפן הסלעים. הסיבה המרכזית לכך היא שהתכונות המתוארות במקורות ביחס לשפן, מתאימות דווקא לו. הפסוק בתהילים – " הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים",[19] מתאים לבית הגידול הסלעי שמשותף ליעלים ולשפני הסלע במדבר יהודה. גם הפסוק במשלי – " שפנים עם לא עצום וישימו בסלע ביתם"[20] מתאים לצורת המגורים של השפנים, שאינם חופרים מחילות אלא מתגוררים בחריצים הטבעיים שבין הסלעים. ייתכן גם שתיאור השפנים כ"עם", רומז להיררכיה החברתית הנוקשה שמתקיימת במושבות השפנים.[21]

העלאת גרה

כאמור, הבעיה השנייה בזיהוי השפן נעוצה בעובדה שהתורה מתארת אותו כחיה המעלה גרה. בתורה לא התפרש מה כוללת העלאה זו, אך הפרשנים הבינו שמדובר במנגנון של העלאת המזון והקאתו לחלל הפה מן המעיים, לצורך לעיסה ועיכול חוזרים.^[22] לכל הבהמות שמוזכרות בתורה כמעלות גרה, למעט הארנב והשפן, ארבע קיבות.^[23] קיבות אלו משמשות לעיבוד הדרגתי של המזון, שעולה לחלל הפה במהלך המעבר בניהן. לשפן אין מערכת מורכבת כזו של קיבות.

עם זאת, היו שהסבירו שלמרות שלשפן אין מערכת קלאסית של העלאת גרה, הרי שניתן להגדירו ככזה. במעי השפן שלושה אזורים נפרדים לתסיסת המזון: הקיבה הקדמית, שמשמשת כמעי אטום קדמי נפרד, וזוג של מעיים אטומים. מטרתם של מעיים אלו הוא הגדלת כושר הספיגה, והם מעלים את יכולת עיבוד התאית באופן דרמטי. מבנה המעיים האטומים משמש כבית גידול אופטימלי לחיידקים שמפרישים חומרים מעודדי תסיסה, בדומה למתרחש בכרס אצל מעלי הגרה ה"קלאסיים". ישנם הסבורים כי השפן אף מעביר את המזון בין שני המעים העיוורים, בדומה לתהליך של מעבר המזון בין הקיבות של מעלי הגירה.[24]

משך הזמן בו שורה המזון במערכת העיכול של השפן הוא עצום (למעלה מעשרים וארבע שעות), דבר המגדיל את אפשרות הזיהוי כמעלה גירה.[25]

נוסף לכך, היו שצירפו גם את תנועות הלסתות של השפן להגדרתו כמעלה גרה: השפן מזיז את לסתותיו לצדדים, בדומה למעלי הגירה ובניגוד לטורפים. הרד"צ הופמן הסביר שהתורה מנתה את השפן מבין החיות האסורות, משום שתנועת הלסתות יכולה לגרום לאדם לחשוב שמדובר במעלת גירה, על אף שאין הדבר כן.^[26]

פרסה לא יפריס

בתורה נאמר על השפן – "ופרסה לא יפריס". המלבי"ם הסביר שלשון זו מכוונת לכך שהוא התחיל להפריס פרסה, אך תהליך זה לא הסתיים: " אמר בו ופרסה לא יפריס בעתיד, רצה לומר הגם שהתחיל להפריס בצד אחד מגופו לא יפריס בעתיד שלא יגמור בו הטבע פעולה זאת ברגליו הראשונות". היו שרצו להצביע על התאמה בין הסברו של המלבי"ם למבנה כף הרגל של השפן: כאמור לעיל, לשפן כעין פרסות קטנות בראשי אצבעותיו, ואילו אחורי האצבעות האחוריות מחוברות זו לזו בחלק גדל מאורכן.[27]

המדרש מתאר כי "שפן מין חיה הוא וטלפו כשל חתול וכן הארנבת טלפיה דומות לחתול".[28] נראה שתיאור זה מתאים גם הוא לאופן ההליכה של השפן.[29]