הלכות סליחות ומשמעותן לאור תורתו של מרן הגראי"ה קוק זצ'ל

 סדר העדיפויות בזמני אמירת הסליחות

שאלה: מר"ח אלול נוהגים יוצאי ספרד ויוצאי תימן באמירת ה'סליחות' באשמורת הבוקר, ואילו יוצאי אשכנז נוהגים להתחיל את הסליחות בסמיכות לראש השנה. כשהשאלה העולה מידי שנה בשנה, מצד אנשים שהשכמה מוקדמת לסליחות מקשה על התפקוד שלהם במשך היום; בעבודה, בהוראה, בנהיגה וכדו', מהו סדר העדיפויות בו עליהם לנהוג?

תשובה: 

א.      כמובן, שהזמן העדיף ביותר לאמירת סליחות הוא באשמורת הבוקר, כלשון השו"ע (או"ח סי' תקפא סעי' א):"נוהגים לקום באשמורת", וברוך ה' מניינים כאלו קיימים בכל חודש אלול בישוב מאז הקמתו "בטרם הרים יולדו". ולשם כך ראוי להקדים ללכת לישון בכדי לקום באשמורת (הלכות סליחות לגר"מ אליהו זצ"ל).

ב.      מי שנבצר ממנו לישון מוקדם, וקימה באשמורת פוגעת ביכולתו לתפקד במשך היום בעבודה, בלימודים וכדו' – יכול לומר סליחות בחצות הלילה, שאף היא עת רצון ורחמים (על השעה המעודכנת, צריך להתעדכן בכל יום). את הפיוטים ניתן להקדים, באופן כזה שכאשר מגיעים לאמירת י"ג מידות, תגיע שעת חצות הלילה.

ג.       אנשים שמכירים בעצמם שסליחות בחצות יקשו על תפקודם במשך היום, ראוי שיאמרו סליחות במשך הבוקר ועדיף לפני תפילת שחרית (שו"ת יחוה דעת ח"א סימן מו).

ד.      כשאין אפשרות לומר סליחות בבוקר, ראוי עדיין לאומרם אפילו אחר הצהריים מאשר לא לאומרם כלל – אך רצוי לאומרם לפני תפילת המנחה. משום שנהוג להסמיך את הסליחות לתפילה, כדי שהתפילה תהיה בכוונה גדולה יותר ('מקראי קודש' לידידינו, הרב משה הררי שליט"א פ"א סוף הערה ו).ובעדיפות אחרונה, ניתן לומר סליחות אחרי מנחה, עד השקיעה.

ה.      כשאומרים סליחות בשעות הבוקר המאוחרות או בצהריים – צריך לדלג על משפטים שאין מתאים לאומרם ביום, כמו הפיוט: "קמתי באשמורת" או "בזעקם בעוד ליל", "בעוד לילה" וכדו'. כדי שלא יהיו בבחינת "ודובר שקרים לא יכון לנגד עיניי".

ו.        אין לומר סליחות משקיעת החמה עד חצות הלילה, כי אין אומרים י"ג מידות של רחמים בזמן זה, של התגברות מידת הדין בעולם, כי המבקש רחמים באותה שעה נראה כמתגרה ומזלזל במידת הדין (שערי תשובה או"ח סי' תקפא, ס"ק א; משנ"ב סי' תקסה ס"ק יב; כף החיים סי' תקפ"א ס"ק א' ב'; הל' סליחות לגר"מ אליהו זצ"ל וכן בהרחבה שו"ת יחוה דעת ח"א סי' מו.  זאת מאותו הטעם שאין אומרים תחנון ונפילת אפיים מאחרי השקיעה עד חצות (עפ"י שו"ע סימן קלא סעיף ג, ובמשנ"ב שם ס"ק יח).

ז.       מי שנבצר ממנו לומר סליחות בכל יום, ישתדל לאומרם לכל הפחות בימי שני וחמישי (הגר"ע יוסף זצ"ל שו"ת יחוה דעת ח"ג סימן מד).

ח.      "טוב מעט בכוונה מהרבה בלא כוונה" – לכן במקרה הצורך ניתן לדלג על פיוטים מסוימים, ולומר בנחת רוח ובכוונה את החלקים העיקריים של הסליחות: י"ג מידות של רחמים, עם אמירת: 'א-ל ארך אפיים'  או 'א-ל מלך' וכדו', "עננו" "מי שענה", וכן וידוי ונפילת אפיים (עפ"י "מקראי קודש" הררי פרק א' סעיף יז ובמקורות שם).

אמירת הסליחות – בקשת שינוי הטבע לטוב

עפ"י מרן הגראי"ה קוק זצ"ל – במלאות 90 שנה לפטירתו ג' אלול ה'תרצ"ה

ידוע הדבר שמרן הרב קוק זצ"ל קבע זמן ללימוד בספרו 'אורות התשובה' בחודש אלול, ובדורנו זוכים אנו לראות שרבים מאוד שעוסקים בענייני התשובה לאורו של מרן הרב קוק זצ"ל.

בשורות הבאות נציין את התייחסותו של הרב למהותה של בקשת הסליחה בכלל ומשמעותה בעבודת הנפש של חודש אלול לאור דבריו של מרן הרב זצ"ל.

נאמר במדרש רבה בראשית סז, ד: "אמר רבי חנינא: כל מי שהוא אומר שהקב"ה וותרן הוא יוותרו בני מעוהי (בני מעיו), אלא מאריך אפיה וגבי דיליה". נשאלת השאלה מדוע חז"ל אמרו זאת בלשון חריפה, כל כך, ולא אמרו "כל האומר הקב"ה וותרן אינו אלא טועה?!

משיב מרן הרב קוק זצ"ל חז"ל רצו ללמד אותנו שמטרת העונשים והייסורים היא לזכך את נפש האדם מישראל, ולא רק לבקש "הקלה בעונש". כי כשאדם בא לבקש סליחה מרבש"ע בהרגשה שאפשר להמשיך ב"עסקים כרגיל", לבקש ויתור על העונש ולהישאר עם הפגם שהחטאים גרמו בנפש – דומה הדבר לאדם שרוצה שהפסולת תישאר בבני מעיו.

לכן, כאשר אנו באים בסליחות להתחנן ולבקש מריבונו של עולם, אנו מבקשים ממנו סיוע ועזר לתקן את מידותינו ואת תכונותינו השליליות, באמצעות פגישה עם מציאות של טוב וחסד שהיא תגרום לנו להשתנות ולתקן ולזכך את מידותינו ומעשינו, ולמרק את נפשינו בלא הצורך ב"יסורים ממרקים".

כך גם ביאר הגראי"ה קוק זצ"ל (עין אי"ה ברכות פ"ב אות מח) את נוסח הבקשה שנוהגים לומר לפני קריאת שמע על המיטה:  "יהי רצון מלפניך וכו' שלא אחטא עוד, ומה שחטאתי לפניך אנא מרק ברחמיך הרבים, אבל לא על ידי יסורים וחולאים רעים". מבאר שם מרן הרב קוק זצ"ל:

"החטא, לבד העונש שראוי להתחייב עבורו, הוא פוגם את התכונות, וצריך הטבע להשתנות לחזור לטוב. והעמדת התכונות לטוב כאילו לא נעשה החטא, זוהי המריקה. ולפעמים אין התכונות משתנות כי אם על ידי ייסורין. והמריקה שברחמי ד' הרבים, היינו שיזדמנו לו סיבות טובות, שיראה נועם הצדק והדרת החסד על ידי שיזדמנו לו חברים צדיקים, ויראה לעולם פעולות טובות יוצאות מכל דבר חסד וצדק וכיוצא בזה, שבאלה הדברים כשהם מתמידים משתנות התכונות לטוב".

חודש אלול – חודש של חלומות ושאיפות לגדלות 

בהמשך לדברים שפתחנו בהם, ניתן להתבונן בחודש אלול טבעי כזמן לשאיפות גדולות. דבר ידוע שבמשך כל השנה שטף החיים גורם לנו לחשוב יותר על ההווה על ה'כאן' וה'עכשיו', ובכדי שלא 'נשקע' ו'נישאב' לאותן מחשבות יתר על המידה והצורך ההכרחיים. אנו עוצרים מידי יום ועומדים בתפילה לפני בורא עולם, ומבטאים בפינו בנוסח התפילה את המחשבות שבאמת אמורות להעסיק אותנו, על שאיפות ורצונות משמעותיים יותר שאליהם אנו אמורים להגיע, הן בהיבט הלאומי והן בהיבט הפרטי. כך הוא הדבר בשאר ימות השנה.

אך בחודש אלול אנו מבטאים זאת באופן מורחב יותר, באמירת מזמור 'לדוד ה' אורי וישעי', באמירת 'סליחות' כל אחד כמנהגו, ויש הנוהגים אף לומר י' פרקי תהילים בכל יום בחודש זה. כי אין כמו חלומות גדולים כהכנה לקראת השנה הבאה עלינו לטובה, באשר סוד ההתקדמות הוא השאיפות הגדולות אותן שואפים כעם, כציבור וכיחידים, זאת למרות שכל אחד חולם בהתאם למצבו ולמדרגתו.

והדברים מתחברים לדבריו של 'רואה האורות' מרן הגראי"ה קוק זצ"ל ('אורות הקודש' ח"א, נג):

"החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ, חולמים בעלי המחשבה הגדולים לתקון העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד' את שיבת ציון. הגסות של החיים החברותיים, בהיותם שוקעים רק בצידם החמרי, נוטלת את אור החלום מן העולם.. את עלייתו העליונה, מהמציאות הקודרת, עד שהעולם מפרפר במכאובים מתוך עקיצותיה הארסיות של המציאות, חסרת זוהר החלום... כמה גדולה היא הטעות של המתפארים במציאות הלקויה, בעת אשר רק החלום החופשי, המורד במציאות וגבוליה, הוא הוא באמת האמת היותר הויתית של המציאות".

מרן הרב קוק זצ"ל שהיום יום ג' אלול מלאו 90 שנה לפטירתו היה 'גדול החולמים' אשר את חלומות הקודש שלו ביטא ב'תורתו הגואלת' על כל ענפיה בהלכה ובאגדה, מהנהגות הציבור עד נתיבות התשובה הפרטיות בדור של גאולה. כיום זוכים אנו לראות כיצד ראייתו האמונית של 'הרואה הגדול' מתגלה בפועל ממש, בכיבוש הארץ ובישובה, בעלייה לארץ, בריבוי הפצת תורת ארץ ישראל, ברוח הלוחמים וברוח הנשים והמשפחות שתומכות בהם ובאווירה האמונית הגדלה יותר ויותר במדינה.

יהי רצון שנזכה להמשיך לחלום ולשאוף יחד עם כל ישראל, ולראות בשוב ה' שבות עמו בבניין אריאל ובביאת הגואל במהרה.