מלחמת עמלק - 'שבת זכור'

יום י"א אדר – בימי בית המקדש השני 

בימי בית המקדש השני, היו בני הכפרים באים לקרות את המגילה בערים הגדולות. 'ביום הכניסה' כלומר בימי שני או חמישי הסמוכים לפורים.

חכמים מצאו לכך אסמכתא מפסוקי המגילה שבשעת הצורך רשאים הם לקרות את המגילה כבר בי"א באדר אם הוא יחול ביום חמישי בשבוע, כדי שיהיו פנויים לספק מים ומזון לאחיהם שבערים הגדולות. 

ימים אלו מי"א באדר עד ט"ו באדר, יש להם משמעות בגאולת ישראל, בכל הדורות ובמיוחד בגאולה האחרונה, כפי שכותב האדמו"ר מסוכטשוב רבי שמואל בורנשטיין זיע"א בספרו 'שם משמואל' לפורים (תרע"א אות ב), בשם אביו רבי אברהם מסוכטשוב זיע"א בעל ה'אבני נזר' (שיום זה הוא גם יום פטירתו), וז"ל:

"כבוד קדושת אבי אדמו"ר זצללה"ה אמר דאנשי כנסת הגדולה תקנו חמשה ימיים אלו י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו כנגד חמש גאולות הנרמוזים באותיות מנצפ"ך כ"ך שבו נגאל אברהם מאור כשדיים במאמר: 'לך לך' מ"ם בו נגאל יצחק מפלשתים: 'לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד', נ"ן בו נגאל יעקב: 'הצילני נא מיד אחי מיד עשו', פ"ף בו נגאלו אבותינו ממצרים במאמר: 'פקוד פקדתי', צ"ץ גאולה העתידה: 'איש צמח שמו ומתחתיו יצמח' כמו שכתוב ב'פרקי דרבי אליעזר'', ובכן יום ט"ו שהוא כנגד גאולה העתידה וגם נאמר ואני אהי' ללה חומת אש סביב, ע"כ הוא זמן המיקפין, ודפח"ח, ויש להוסיף בו דברים דמוקפין יש להם קדושה בצד מה שמצורעין משתלחין ממנה משום כשם שהוא הבדיל כך הוא יבדל. והפי' הוא מאחר שפגם בהתאחדות ישראל ע"כ אינו מתאחד עמהם, וידוע דהתאחדות ישראל לגמרי יהי' לעתיד ב"ב אחר שנתקלקל מה שהי' להם בעת מ"ת שהי' כאיש אחד בלב אחד, ומוקפין שהם מתאחדים ע"י החומה שמקיפם יש להם הארה בצד מה מעיקר התאחדות ישראל, ע"כ פורים שלהם הוא זמן שכנגד זמן שלעתיד..".

אלא שהשם משמואל שואל כיצד ימי הפורים יכולים ללמד על אחדות ישראל כאשר דווקא בפורים קיימת חלוקה בין 'פורים דפרזים' ל'פורים דמוקפים'.

על כך הוא עונה, שחלוקת הימים מלמדת על הבדלים חיצוניים הקיימים בתוך עם ישראל שנוצרו מכורח הנסיבות, אך באמת הם עם אחד. זאת למדים אנו מימי הפורים עצמם. כשלמרות החלוקה בין 'פורים דפרזים' ל'פורים דמוקפים', שני הימים הללו, אסורים בהספד ובתענית לכל ישראל, עפ"י דברי הגמ' במס' מגילה ה ע"ב; המבארת שלמרות שהחלוקה בין שני ימי הפורים מפורשת במגילת אסתר, מכל מקום היה צורך להזכירם גם שני ימים אלו ב'מגילת תענית', כימים האסורים בהספד ותענית, ללמדנו ששני ימים אלו אסורים על כל ישראל בהספד ותענית. וכפי שנפסק גם בשולחן ערוך  או"ח סי' תרצו סעי' ג: "יום י"ד ויום ט"ו אסורים בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום, בין לבני כרכים שהם עושין בט"ו בלבד, בין לבני עיירות שהם עושים י"ד בלבד".

על פי זה מבאר ה'שם משמואל' שבכוונה נקבעו שני ימי פורים למקומות שונים מצד אחד, ומאידך הם אסורים בהספד ותענית על כולם, משום שהחלוקה בתוך עם ישראל היא חלוקה חיצונית בלבד כי בפנימיות כל ישראל מאוחדים, כלשון ה'שם משמואל', ביום 'שושן פורים' תר"פ פסקה יח, ד"ה ולפי:

"ולפי האמור יובן שגם לדורות תיקנו שיהיו הפורים בזמנים חלוקים ולאסור של זה בזה, להורות שכל ישראל מקבלים זה מזה והם כאיש אחד חברים אעפ"י שנראים כחלוקים, מה גם כשהם מפוזרים בגליות, וארצות שונות ששינוי האוירים והאקלימים גורמים שינוי וחילוק, מ"מ באמת אינם חלוקים, כמו שימי הפורים נראים חלוקים ומ"מ אינם חלוקים ונאסר של זה בזה".

על הקשר בין אותה לכידות הפנימית המתבטאת באיסור ההספד והתענית בשני ימי הפורים, למצוות מחיית עמלק עומד ה'שם משמואל' בדבריו, שנה לאחר מכן בפורים תרע"ב, אז הוא שואל כיצד יכולים היו ישראל בימי מרדכי ואסתר לקיים מצוות מחיית עמלק בלי שהייתה אז מלכות בישראל? והוא משיב שהדבר נבע מכוח האחדות שנוצרה כתוצאה מחזרתם בתשובה אל השי"ת. את דבריו הוא מבסס על דברי אביו ה'אבני נזר' וז"ל ה'שם משמואל' תרע"ב ד"ה לאסור:

"לאסור של זה בזה, יש לפרש עפ"י מאמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שעיקר נס של פורים הי' באשר אז לא הי' להם מלך, ואעפ"כ התגברו על העמלקים והרגו בהם. (ואע"פ) שסדר המצוה (הוא) למנות להם מלך תחילה ואח"כ למחות זרעו של עמלק, עד כאן דבריו".

על כך שואל ה'שם משמואל', כיצד באמת הם התגברו על עמלק ללא שקיימו את מצוות 'להעמיד להם מלך', אשר קודמת למצוות 'מחיית עמלק'?! משיב ה'שם משמואל' שהדבר נובע מכוח האחדות שבאה כתוצאה מהתשובה אל השי"ת, וזה הכוח שמנצח את עמלק שכל עניינו ומטרתו להפריד ביננו ובין השי"ת, וכך כותב ה'שם משמואל' :

"אך צריך להבין מאחר שהמצווה לא סייעה אותם בזה באיזה כח התגברו, ונראה כי טעם הסדר למנות להם מלך תחילה הוא למען יהי' להם כח המאחדם, כי עמלק נקרא קוצץ וכל כחו הוא מצד הפירוד, וכמו שאמר המן ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, ע"כ להתגבר כנגדו צריכין כח המאחד, וכבמדרש (פרשת וישב) 'כינוסו וכנוס בניו הצילו מיד עשו', וזהו מלך שהוא המאחד את העם. והנה ישראל אז אחר הגזירה להשמיד להרוג ולאבד היו בעיני עצמם כחרסים הנשברים ונתיאשו בחיים, וכבמדרש דפתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא: 'והיו חייך תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך'. והיו בעיני עצמם בתכלית הביטול, ובתשובתם הגדולה שב הביטול להש"י, היינו שהביטול לא יהי' עוד בתמהון לבב וטמטום הלב כאבן בלי חיות, אלא מסרו עצמם להש"י וכרצונו יעשה בהם והם בטלים אליו יתברך בכל חושיהם, ובכן שבו כל ישראל להיות כאיש אחד, כי כח ה' הוא המאחדם, והיו באחדות גמור יותר מ(אשר) על ידי המלך, ובכח זה נצחו את עמלק.... כי לולא שגזר עליהם גזירה כזו לא היו מתאחדים ולא הי' בכחם לעמוד נגד עמלק...".,

ממשיך ה'שם משמואל' ומבאר שבכל פעם לפני בניין ביהמ"ק צריך למחות את זכר עמלק, כך היה לפני בניין ביהמ"ק במלחמות דוד בעמלק, וכך היה בימי מרדכי ואסתר, כתוצאה מגזירת המן, וכך יהיה לפני בניין ביהמ"ק השלישי, כלשון ה'שם משמואל' בסיום דבריו שם:

"הנה ידוע שקודם בנין בית ה' בכל פעם צריך להיות מחיית עמלק מקודם, וכבר דברנו מזה, אבל בעוד ישראל בגלות בלי מלך המאחד בלתי אפשר להתגבר על עמלק, וא"כ הי' דבר החוצץ לבנין בית שני, אך ע"י מחשבות המן להפר הבנין והתחכם לגזור גזירה כזו, זה עצמו היתה סיבה שיתאחדו ויתגברו על עמלק ויבנה הבית, וכנראה זהו יהי' גם לעתיד ב"ב אם ח"ו לא יגיע זכותם כ"כ אמרו ז"ל שהקב"ה יעמיד עליהם מלך כהמן, עד שישראל ישובו בכל לבם, ועי"ז יתאחדו ויתגברו על עמלק ויבנה בית השלישי, ומה שהי' הוא שיהי'...".

יום י"א באדר - סמל למאבק על ההתיישבות בארץ  ישראל במאה השנים האחרונות   

יום י"א באדר בו התחילה המלחמה ב'אגג מלך עמלק' של דורנו, הוא יום המסמל את מסירות הנפש של עם ישראל באחיזה בארץ ישראל במאה שנים האחרונות, חרף כל המאמצים של אויבנו לעקור אותנו מארצנו.

בתחילה לפני למעלה ממאה שנה במאבק על גבול ההתיישבות בצפון בתל-חי בי"א אדר שנת תר"פ, ולמעלה מחצי יובל לאחר מכן, ביום זה נאבקו המונים למניעת עקירת הישוב היהודי בביריה הסמוכה לצפת, בי"א אדר תש"ו.  

הישוב היהודי העתיק ב'ביריה' שנעזב במשך השנים, התחדש שנה לפני כן בחורף תש"ה על ידי המחלקה הדתית בפלמ"ח וחברי בני-עקיבא, נאלץ להתמודד שנה לאחר מכן נגד ניסיון עקירת ההתיישבות היהודית במקום, כאשר שיאו של המאבק היה כאמור ביום י"א אדר תש"ו בסיוע בני נוער רבים מאוד שבאו לעזרתו.

אחד הדברים שנתנו להם השראה להתמודדות זו היו דברי מרן רבינו יוסף קארו זיע"א בפתיחתו לחיבורו הענק שולחן ערוך (או"ח סי' א סעי' א) שם הוא כותב:

"יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו", שמבוססים על דברי המשנה (אבות פ"ה משנה כ'): "הווי עז כנמר וכו' לעשות רצון אביך שבשמים". 

דברים אלו כאמור היו מקור חיזוק רוחני למתיישבי בירייה החלוצים לעמוד בניסיון ולהתנגד לעקירתם על ידי השלטון של הצורר הבריטי. וברוח זו גם נכתבו השורות הבאות מתוך רגשי קודש על ידי אחד ממתיישבי המקום באותם ימים של מאבק, והדברים מדברים בעד עצמם, וכך הוא כתב  את הדברים הבאים, כפי שמצוטט בספר "קטעי יומן ביריה":

"הווי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אבינו שבשמים', בזה פתח המחוקק ר‘ יוסף קארו את החלק המיועד להורות את הלכי החיים לאדם מישראל – את השולחן-ערוך, אורח חיים. כך רשם בשיבתו בודד בין סלעי ביריה אשר בגליל העליון. ראה הפוסק שאי אפשר לקיים מצוות ללא התחדשות פנימית מדי יום ביומו... להזדרז בעוז וזריזות לקראת חובה זו, לא כמצוות אנשים מלומדה, לא שיגרה ונוסח, אלא בכל יום להתפלל בפעם הראשונה בחיים... ובהעפלה השוטפת בגלים אדירים, זו שאינה נרתעת מפני גשמי זעף וברד מצליף, מכוניות משוריינות ורובים מכודנים – דפק הרצון של עם טבוח, עקוב דמים וצמא לחיים, לא להיכנע למכשולים המרובים. זה הרצון הישראלי שיש בו כל אותן התכונות הדרושות לקיום מצוות".

מאז ועד היום במיוחד לאחר מה שעברנו בשנתיים האחרונות, ובאופן בולט בחיסול ראשי השלטון העמלקי שבאירן בשבת האחרונה (ועוד היד נטויה), רואים אנו שעם ישראל מגלה את התכונה להיות 'עז כנמר קל כנמר רץ כצבי וגיבור כארי' לעשות את רצון ה', גם במלחמה נגד אויבי ישראל בתעוזה שאין כדוגמתה, תוך שמירה על לכידות פנימית למרות הוויכוחים הגדולים, יחד עם הצמא לזהות יהודית בכל שכבות הציבור בארץ ובעולם  ועד אחרון החטופים במנהרות החשוכות של החמאס, בצמא הגדול לתורה ולקרבה לעבודת ה' בבל התחומים בבחינת 'בכל דרכיך דעהו', חרף כל העיכובים והמניעות. יהי רצון שנזכה מאותה ללמוד מאותה נחישות כיצד עלינו לעבוד את ה' בהתחדשות ובשמחה תמידית בבחינת 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'.

י"א באדר ה'תשפ"ו – מצוות מחיית עמלק על ידי שלטון ישראל בימינו

בשבת האחרונה שבת 'תצווה-זכור' י"א אדר ה'תשפ"ו, בה רבבות עם ישראל עסקו בזכירת מעשה עמלק בקריאת פרשת 'זכור', יצאו בשליחותם לוחמי צה"ל לקיים את מצוות השי"ת למחות את זכר עמלק בפועל ממש, בהנהגת ראש ממשלת ישראל, שריה הרמטכ"ל וכל ראשי מערכת הביטחון.

אמנם בימי המן נלחמנו נגד עמלק ללא מלכות ישראל, וכפי שחידש ה'שם משמואל' שגם לעתיד לבוא לפני בנין ביהמ"ק השלישי, אפילו אם ח"ו לא תהיה מלכות ישראל, עם ישראל יקיים את מחיית עמלק מכוח אחדות ישראל לבד. אך הוא כתב זאת בלשון דיעבד, כי פשט המצווה היא להכרית את זרעו של עמלק דווקא על ידי מלכות ישראל, וכפי שביאר רבי יצחק אברבנאל בפירושו על התורה מדוע מצוות 'זכור את אשר לך עמלק' פותחת בלשון 'זכור' ומסיימת במילים 'לא תשכח'?

ה'אברבנאל' ביאר שהמילים 'זכור את עשה לך עמלק' מטרתם לעורר אותנו לקיים את מחיית עמלק בפועל, כשעם ישראל שולט בארץ ישראל, והיא נועדה להנהגה של עם ישראל שעליהם להכרית זרעו של עמלק במלחמה. לעומת זאת המילים 'לא תשכח' מבטאים את קיום מצווה זו בגלות שהיא רק שלא לשכוח שקיימת מצווה זו, למרות שלא ניתן לקיימה בפועל.

וכך כותב  האברבנאל דברים כ"ה, י"ז:

"ואני אחשוב שרמז בזה משה רבינו ע"ה ענין עמלק לזמן הגלות כי הנה בהיותנו בארץ אמר זכור את אשר עשה לך עמלק וגומר, והיה בהניח ה' אלהיך וגו' תמחה את זכר עמלק, אמנם כאשר לא תהיה בארץ כי אם תחת כל השמים כלומר מפוזר ומפורד מקצה השמים עד קצה השמים בגלות הנה אז לא תוכל לזכור ענין עמלק למחות את שמו שהזכרון ההוא הוא בפעל ומעשה. אבל לא תשכח רוצה לומר אע"פ שלא יהיה בך כח לקיים המצוה במעשה לא תשכח מפיך ענינו של עמלק. הנה התבאר שאמרו זכור את אשר עשה לך עמלק שהוא בארץ לענין המלחמה. ואמרו מתחת כל השמים לא תשכח. שהוא בהיותם חוצה לארץ לא ישכח מפיהם...".

דברי ה'אברבנאל' התחילו להתקיים ממש לעיננו, משבת 'זכור' י"א אדר ה'תשפ"ו כאשר ממשלת ישראל מחליטה להכרית בפועל את 'מלכות עמלק' של דורנו שמצהירה קרוב ליובל שנים שצריך להשמיד ח"ו את ישראל. ובאותה שבת בה עם ישראל קורא בתורה בפרשה זו, מנהיגי ישראל בראשות ראש הממשלה והרמטכ"ל יוצאים למלחמה ב'עמלק' מתוך תודעה שעליהם למחות את 'זכר עמלק' ביום י"א באדר, בשבת 'זכור' סמוך ונראה לימי הפורים.

יהי רצון שכשם שזכינו לראות בתחילת הכרתת מלכות הרשע כן נזכה בקרוב למלכות בית דוד ולבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו, אמן.