[1].     דברים יד, כח-כט.

[2].     דברים כו, יב-טו. מכך שהפרידה התורה את הביעור והווידוי לשתי פרשיות, יש שסברו שמדובר על שתי מצוות - ביעור ווידוי, ראה: מנחת חינוך, מצווה תרז; ערוך השלחן, הל' מעשר שני סי' קלו סעי' א. ויש מי שנראה מדבריו שמדובר על מצווה אחת, מצוות וידוי מעשרות, ראה: רמב"ם, ספהמ"צ מצוות עשה קלא; יראים, סי' רסד; משנה ראשונה, מעשר שני פ"ה מ"ז ד"ה וב"ה אומרים, בדעת הרמב"ם. יש שביארו בדעתם שהביעור הוא הכשר והכנה למצוות הוידוי, שכן מי שעדיין מחזיק ברשותו את התרומות והמעשרות אינו יכול להתוודות, ראה: מרכבת המשנה, הל' מעשר שני פי"א ה"ד, בדעת הרמב"ם. ראה גם: יד רמ"ה, סנהדרין יא ע"ב ד"ה תא חזי. ויש שביארו בדעתם, שהביעור הוא חלק ממצוות הפרשת תרומות ומעשרות, שבשנים הרביעית והשביעית יש להוציא מרשותו את התרומות והמעשרות, ראה: שו"ת משפט כהן, סי' נה; חזון איש, דמאי סי' ב ס"ק ז.

[3].     משנה, מעשר שני פ"ה מ"ו; רמב"ם, הל' מעשר שני פי"א ה"ח.

[4].     לעיתים, יש הפסד מרובה בהפרשת תרומות ומעשרות, כגון מי שנוהג להפריש מקופסאות שימורים – לדעת הרב מרדכי אליהו, בתוך: התורה והארץ ח"ה עמ' 40 סעי' י, אין צורך לפתוח את כל הקופסאות בזמן הביעור אלא יכול לפתוח רק קופסה אחת מכל סוג ירק או פרי ולהפריש ממנה על השאר. פוסקים שונים הציעו להפקיר את הקופסאות לפני חג הפסח ולהתנות בפני שלושה אנשים שאינו זוכה בהן עד שיפריש תרומות ומעשרות, ראה: שו"ת מנחת שלמה, ח"א סי' סה אות א; שו"ת מנחת יצחק, ח"ט סי' קיז; דרך אמונה (הל' מעשר שני פי"א ה"י ס"ק נב; שם ציון ההלכה ס"ק עג).

[5].     ספר ארץ ישראל (טוקצ'ינסקי), עמ' קיב סעי' ג; שו"ת מנחת שלמה, ח"א סי' סה אות א.

[6].     רש"ס, מעשר שני פ"ה ה"ג ד"ה ומעשר עני; חכמת אדם, שערי צדק שער מצוות הארץ פי"א סעי' כב; אחרית השנים, פ"ד הי"ב אות ה; עשר תעשר, הלכה רצד; המעשר והתרומה, פ"א סעי' עג; דרך אמונה, הל' מעשר שני פי"א ה"ח ס"ק לא.

[7].     אחרית השנים, פ"ד ה"ח אות ה.

[8]     שו"ע, יו"ד סי' שלא סעי' קלג; תפארת ישראל (מעשר שני פ"ה מ"ז, יכין אות מב; הלכתא גבירתא, שם); פני משה, מעשר שני פ"ה ה"ג ד"ה מתבערין; רש"ס, שם פ"ה ה"ג ד"ה בכל מקום; חכמת אדם, שערי צדק שער מצוות הארץ פי"א סעי' כב; ספר ארץ ישראל (טוקצ'ינסקי), עמ' קיב סעי' ג; המעשר והתרומה, פ"א סעי' עג. בדרך אמונה, הל' מעשר שני פי"א ה"ח ס"ק לו, העיר שאם זורק את המטבע לים אינו צריך גם לשוחקו, אך כתב בשם החזון איש שגם במקרה זה טוב לשוחקו לפני השלכתו לים.

[9].     הרב מרדכי אליהו, בתוך: התורה והארץ, ח"ה עמ' 40 סעי' ז.

[10].   ירושלמי, מעשר שני פ"ה ה"ג. יש שתמהו מדוע הרמב"ם השמיט דין זה, ראה: ישועות מלכו, הל' מעשר שני פי"א ה"ג. יש שמצאו מקור לדין זה ברמב"ם, ראה: תורת הארץ, ח"א פ"ג אות מה ד"ה והשתא; אבן ישראל, הל' מעשר שני פי"א ה"י; שו"ת מנחת יצחק, ח"ח סי' קה.

[11].   מדרש תנאים, דברים כו, יב; ספרי, דברים פרשת ראה פיסקא קט; רמב"ם, הל' מעשר שני פי"א ה"ג; כפתור ופרח, פמ"ב; יד רמ"ה, סנהדרין יא ע"ב ד"ה תא; שו"ע, יו"ד סי' שלא סעי' קמד; קרית ספר, הל' מעשר שני פי"א ה"ג ד"ה מצות פו; פני משה, מעשר שני פ"ה ה"ג ד"ה ערב יו"ט; שנות אליהו הקצר, מעשר שני פ"ה מ"ו ד"ה עי"ט; חכמת אדם, שערי צדק שער מצוות הארץ פי"א סעי' כ; אחרית השנים, פ"ד ה"ז אות ה; המעשר והתרומה (פ"א סעי' סו; שם סעי' עג); שו"ת שבט הלוי, חי"א סי' קטז אות לא; הרב מרדכי אליהו, בתוך: התורה והארץ, ח"ה עמ' 39 סעי' ג; חזון איש, דמאי סי' ב ס"ק ז ד"ה וביעור; דרך אמונה, הל' מעשר שני פי"א ה"ג ציון ההלכה ס"ק ד. בביאור דעה זו יש שכתבו, שאם יבער בערב יום-טוב ראשון לא יהיה לו מה לאכול למשך החג, ראה: ר"י קורקוס, הל' מעשר שני פי"א ה"ג; כסף משנה, שם; לבוש, יו"ד סי' שלא סעי' קמב.

[12].   רבנו חננאל, סוכה מ ע"ב; הערוך, ערך 'בער'; רש"י, דברים כו, יב; תוספות (ראש השנה ד ע"א ד"ה ומעשרות; בבא מציעא יא ע"ב ד"ה עישור); תוספות רי"ד, נדרים פד ע"ב; יראים, סי' רסד; ריבמ"ץ, מעשר שני פ"ה מ"ו ד"ה ערב; רא"ש, שם ד"ה ערב; רע"ב, שם ד"ה ערב; תיו"ט, שם ד"ה ערב; שנות אליהו הארוך, שם ד"ה עי"ט; תוספות ראשון לציון, שם; משנה ראשונה, שם ד"ה ערב; הלכתא גבירתא שם.

[13].   שו"ת מנחת שלמה, ח"א סי' סה אות ב; שו"ת מנחת אברהם (שפירא), ח"ג סי' טז פרק ב אות ה; הרב מרדכי אליהו, בתוך: התורה והארץ, ח"ה עמ' 42 סעי' יד.

[14].   שו"ת מנחת אברהם (שפירא), ח"ג סי' טז פרק ב אות ו. אך בשו"ת מנחת שלמה, ח"א סי' סה אות ב ד"ה ברם, הסתפק בכך.

[15].   חזון איש, דמאי סי' ב ס"ק ז: 'שזו פרטי מצוות תרומה ומעשר שנתחייבו גם נשים'. אך ראה: מנחת חינוך, מצווה תרז, שהסתפק האם נשים פטורות ממצווה זו שהיא 'זמן גרמא' או שמא אינה מוגדרת כך.

[16].   השאלה האם לברך על הביעור נעוצה בגדר המצווה, ראה לעיל הערה 2 - יש סוברים שהיא הכשר והכנה למצוות הווידוי, ולדבריהם אין לברך על הכשר מצווה, כדברי תוספות, חולין קה ע"א ד"ה מים. אך לפי הירושלמי, ברכות פ"א ה"ג, יש לברך גם על הכשר מצווה. ויש הסוברים שהביעור מצווה בפני עצמה וממילא ייתכן שיש לברך על מצווה זו, אך מכל-מקום לא מצאנו ברכה על מצווה זו.

[17].   דברים כו, יב-טו.

[18].   משנה, מעשר שני פ"ה מ"י.

[19].   ראה עוד: שנת השבע, עמ' פה.

[20].   משנה, מעשר שני פ"ה מי"ד.

[21].   ירושלמי, פאה פ"ג ה"ז. כ"כ: תוספות, בבא בתרא כז ע"א ד"ה ובוידוי; ר"ש, פאה פ"ג מ"ו ד"ה ירושלמי; תוספות הרא"ש, קידושין כו ע"א ד"ה ובוידוי; סמ"ג, עשין סי' קלח ד"ה גרסינן בירושלמי; רמב"ן, בבא בתרא כז ע"א ד"ה חייבת; ישועות מלכו, הל' מעשר שני פי"א ה"א, והעיר על הרמב"ם שהשמיט דין זה.

[22].   רש"י (בבא בתרא כז ע"א ד"ה ובוידוי; קידושין כו ע"א ד"ה ובוידוי); תוספות, קידושין כו ע"א ד"ה ובוידוי; רשב"א, בבא בתרא כז ע"א ד"ה קרקע; ריטב"א (בבא בתרא כז ע"א ד"ה גירסת; קידושין כו ע"א ד"ה גירסת); מאירי (בבא בתרא כו ע"א ד"ה קרקע; קידושין כו ע"א ד"ה קרקע); רשב"ם, בבא בתרא קנ ע"א ד"ה ואיידי; ר"י קורקוס, הל' ביכורים פ"ד ה"ג; אחרית השנים, פ"א אות י; עשר תעשר, הלכה שג; חזון עובדיה, תרומות ומעשרות עמ' רפג. יש שכתבו שכן היא דעת הרמב"ם, מכך שהשמיט דין זה שמי שאין לו קרקע פטור, משמע שחייב, ראה: מנחת חינוך, סוף מצווה תרז; המעשר והתרומה, פ"א בית האוצר ס"ק צה; דרך אמונה, הל' מעשר שני פי"א הי"ז ס"ק קטז. על סתירת דברי התוספות וביאור דבריהם, ראה: עצמות יוסף, קידושין כו ע"א ד"ה תוס' ובודוי, שדבריו בקידושין נאמרו לשיטת רש"י; רש"ש, שם ד"ה בד"ה: 'ולכאורה נראה דטעות סופר הוא, וצריך לומר אינו מתודה'; כ"כ חשק שלמה, שם ד"ה שם בתוס'. ראה עוד: מהרש"א, שם ד"ה בד"ה ובוידוי; המקנה, שם ד"ה בתוס' ד"ה ובוידוי.

[23].   שו"ת משפט כהן, סי' נו אות ד-ג.

[24].   חינוך, מצווה תרז; מנחת חינוך, שם; משנה ראשונה, מעשר שני פ"ה מי"ד ד"ה ולא עבדים; עשר תעשר, הלכה שג, פטורה אפילו אם יהיה לה קרקע בבעלותה; חזון עובדיה, תרומות ומעשרות, עמ' רפד; דרך אמונה, הל' מעשר שני פי"א הי"ז ס"ק קנז.

 .[25]  שו"ת התעוררות תשובה, ח"ד סי' קעט אות ב.

[26].   תוספות אנשי שם, מעשר שני פ"ה מי"ד ד"ה ולא עבדים; שו"ת שבות יעקב, ח"ג סי' טו; חזון יחזקאל, ביכורים פ"א ה"ג חידושים.

[27].   שו"ת משפט כהן, סי' נו אות ד-ב ד"ה ולכאורה.

[28].   ראה: שו"ת משפט כהן, סי' נו אות ד-ב ד"ה ומש"כ; חזון עובדיה, תרומות ומעשרות, עמ' רפה.

[29].   תוספות אנשי שם, מעשר שני פ"ה מי"ד.

[30].   דברים כו, יג.

[31].   בביאור המחלוקת, ראה: עיר הקדש והמקדש, ח"ג פ"ט סעי' ב, שנחלקו בגדר 'לפני ה''; שו"ת הר צבי, או"ח מילי דברכות סי' א אות ה, שנחלקו לשיטתם בשאלה האם קדושת המקדש קיימת בזמן הזה.

[32].   רמב"ם, הל' מעשר שני פי"א ה"ד; שלחן ערוך, יו"ד סי' שלא סעי' קמב; לבוש, שם; עשר תעשר, הלכה רצ; חזון עובדיה, תרומות ומעשרות, עמ' רפ. בביאור שיטה זו - יש שביארו שהווידוי נאמר על קיום הביעור, והוא-הביעור קיים בזמן הזה ואינו תלוי במקדש, ראה: רדב"ז, הל' מעשר שני פי"א ה"ד; כסף משנה, שם; מרכבת המשנה, שם; באר הגולה, יו"ד סי' שלא ס"ק רנג. בכך, 'לפני ה'' היינו בכל מקום, כדברי הכסף משנה, שם, באפשרות הראשונה. ויש שביארו שאין כוונת התורה 'לפני ה'' למעט וידוי במקומות מחוץ למקדש, אלא לכתחילה יש להתוודות במקדש ששם עיקר השכינה אך בדיעבד מתקיים הווידוי בכל מקום, ראה: ר"י קורקוס, הל' מעשר שני פי"א ה"ד; כסף משנה, שם, באפשרות השנייה.

[33].   ראב"ד, הל' מעשר שני פי"א ה"ד; חינוך, מצווה תרז; דרך אמונה, הל' מעשר שני פי"א ה"ד ס"'ק יז. ראה גם: חזון איש, דמאי סי' ב ס"ק ו ד"ה ונראה כיוון, שביטלו את הווידוי מחמת שלא מקיימים את הביעור כהלכתו.

[34].   מעשר שני, פ"ה מט"ו; סוטה, מז ע"ב-מח ע"א; רמב"ם, הל' מעשר שני פי"א הי"ג. השווה גם: ירושלמי, מעשר שני פ"ה ה"ה.

[35].   ראה: יבמות, פו ע"ב.

[36].   רמ"א, יו"ד סי' שלא סעי' יט. בדעתו יש מחלוקת - לדעת חכמת אדם, שערי צדק שער מצוות הארץ פ"י סעי' ו, דווקא כשאין לוי יש לתת לכהן. לדעת ערוך השלחן, הל' מעשרות סי' צב סעי' י, גם כשיש לוי אפשר לתת לכהן.

[37].   ש"ך, יו"ד סי' שלא ס"ק לז; באר היטב, שם ס"ק יח.

[38].   רמב"ם, הל' מעשר פ"א ה"א; בית יוסף, יו"ד סי' שלא ד"ה ואחר כך מפריש; ט"ז, יו"ד סי' שלא ס"ק י.

[39].   שו"ע, יו"ד סי' שלא סעי' קמב.

[40].   שו"ת משפט כהן, סי' נו.

[41].   ראה: חזון איש (שביעית סי' ה ס"ק ד ד"ה עוד צריך טעם; שם ס"ק יב ד"ה ויש לעיין; דמאי סי' ב ס"ק ו); דרך אמונה, הל' תרומות פ"ו ה"ב ס"ק יט; קונטרס בהל' תרומות ומעשרות, בתוך: דרך אמונה, ח"ג עמ' 754. בעניין זה, ראה במאמרי 'אכילת מעשר ראשון ומעשר עני', אמונת עתיך 132 (תמוז תשפ"א) עמ' 41-34. בשו"ת מנחת אברהם (שפירא), ח"ג סי' טז פ"א אות ב, הסתפק האם מי שיש לו הסכם הלוואה עם לוי לנתינת מעשר ראשון יכול להתוודות, שהרי אינו נותן לו בפועל את פירות המעשר.

[42].   שו"ת משפט כהן, סי' נו סוף אות א ד"ה וגם אם.

[43].   שו"ת משפט כהן, סי' נו; שו"ת שבט הלוי, חי"א סי' קטז אות לב; מועדים וזמנים, ח"ז סי' רלב הערה א. יש שצירפו לכך גם את דעת הראב"ד, (לעיל הערה 33) שאין להתוודות בהיעדר המקדש, ראה: חזון איש, (דמאי סי' ב ס"ק ו; דרך אמונה, הל' מעשר שני פי"א ה"ד ס"ק יז). ויש שכתבו כן ללא נימוק והסבר, ראה: הרב מרדכי אליהו, בתוך: התורה והארץ, ח"ה עמ' 40 סעי' יב.

[44].   אחרית השנים, פ"א אות ז; תורת הארץ, ח"א פ"ג אות עט; ספר ארץ ישראל (טוקצ'ינסקי), עמ' קיג סעי' ה; עשר תעשר, הלכה שא; נתיבי עם, יו"ד סי' שלא ס"ק יב; חזון עובדיה, תרומות ומעשרות עמ' רפא. 

[45].   הרב ראובן מרגליות, מקור הברכה, פ"א.

[46].   שו"ת משפט כהן, סי' נו אות ג; הרב שרגא פייבל פראנק, בתוך: אור ישראל, יא תשנ"ח, עמ' כב- כג.

[47].   אחרית השנים, סוף פ"ה, במכתב: 'שכמדומני לא מצינו ברכה כזו על דבר שהוא באמירה, זולת הלל בלבד'; הרב יוסף צבי הלוי (השקפה לברכה, עמ' א; שם עמ' יא; עשר תעשר, הלכה רפז); המעשר והתרומה, פ"א סעי' סו; חזון עובדיה, תרומות ומעשרות, עמ' רפג סעי' ד.

[48].   מנחת חינוך, מצווה תרז.

[49].   דרך אמונה, הל' מעשר שני פי"א ה"ד ס"ק טו, בשם המאירי, מגילה כ ע"ב ד"ה כל, שיש דברים אותם מנתה המשנה והם תחומים בזמן מוגבל, לעומת 'וידוי מעשר אע"פ שאינה שעה עוברת'; בדרך אמונה, שם ביאור ההלכה ד"ה אין, ביאר דין זה לפי החזון איש, דמאי סי' ב ס"ק ז, שהביעור יכול להתקיים גם אחרי הזמן. ביחס לדברי המאירי, ראה: שו"ת מנחת אברהם (שפירא), ח"ג סי' טז אות יב שכתב: 'וצריך עיון', אך הוכיח מדברי מרכבת המשנה, הל' מעשר שני פי"א ה"ד, כדעת המאירי.

[50].   במעשר שני, פ"ה מ"י, מובא שהוידוי היה נאמר 'במנחה'. ואילו במגילה, פ"ב מ"ה, מובא 'כל היום כשר... לוידוי המעשר'. הרמב"ם (הל' מעשר שני פי"א ה"ד; שם ה"ז) לא תיחם זמן מסוים לאמירת הוידוי אלא כל היום הוא זמנה של המצווה. יש מי שכתב שלכתחילה המצווה מתקיימת בזמן המנחה, אך אם התוודה מעלות השחר יצא ידי-חובה, ראה: דרך אמונה (הל' מעשר שני פי"א ה"ד ס"ק טו; שם ה"ז ס"ק כז). מכל-מקום, אין להתוודות לפני עלות השחר, ראה: עשר תעשר, הלכה רצ. המתוודה בלילה או לפני עלות השחר, עליו לשוב ולהתוודות ביום, ראה: אחרית השנים, פ"ד ה"ד; עשר תעשר, הלכה רצ; המעשר והתרומה, פ"א סעי' סו; דרך אמונה, הל' מעשר שני פי"א ה"ד ס"ק יד. המתוודה בזמן בין השמשות, אינו חוזר ומתוודה, ראה: עשר תעשר, הלכה רצ.

[51].   הרב מרדכי אליהו, בתוך: התורה והארץ, ח"ה עמ' 43.

[52].   חלק אחרון זה מופיע ברמב"ם, הל' מעשר שני פי"א הט"ז. המפרשים הקשו, מדוע רק בקשה זו נכתבה ברמב"ם ולא יתר הבקשות המופיעות במשנה, ראה: רדב"ז, שם; דרך אמונה, שם ביאור ההלכה ד"ה שיתן; אחרית השנים, פ"ד הי"ז; עשר תעשר, הלכה שב.

[53].   אחרית השנים, פ"ד ה"ד אות ד; עשר תעשר, הלכה רצב; חזון עובדיה, תרומות ומעשרות עמ' רפב.

[54].   עשר תעשר, הלכה רצב.

[55].   אחרית השנים, פ"ה אות לב; נתיבי עם, יו"ד סי' שלא ס"ק יב.

[56].   ספר ארץ ישראל (טוקצ'ינסקי), עמ' קיג סעי' ו; נתיבי עם, יו"ד סי' שלא ס"ק יב; חזון עובדיה, תרומות ומעשרות, עמ' רפב סעי' ג.

[57].   קובץ מבית לוי, ח"ה עמ' ל. ראה: שו"ת משפט כהן, סי' נו אות ג-ד ד"ה נראה פשוט, שיש לקרוא מספר, מפני 'דברים שבכתב אי-אתה רשאי לאומרם בעל-פה', אך אין צורך בספר תורה אלא מהחומש משום שהסיבה לא לקרוא מחומש היא כבוד ציבור והווידוי יכול להיאמר ביחיד ואין בעיית כבוד ציבור; שו"ת בנין אב, ח"ב סי' מז אות ד; דרך אמונה, הל' מעשר שני פי"א ה"א ביאור ההלכה ד"ה מ"ע, שזו מצוות קריאה ולכן היא יכולה להתקיים מתוך חומש. יש לציין למועדים וזמנים, ח"ז סי' רלב הערה א, שכתב למאן במנהגים אלו: 'ויש בזה חשש בל תוסיף'.

[58].   רמב"ם, פיהמ"ש מעשר שני פ"ה מי"ג.

[59].   עשר תעשר, הלכה שב.

[60].   הלכתא גבירתא, מעשר שני פ"ה מי"ג; אחרית השנים, פ"ד הט"ז אות ג-ד; עשר תעשר, הלכה שא; המעשר והתרומה, פ"א סעי' סז.

[61].   אחרית השנים, פ"ד ה"ה אות ב; שו"ת משפט כהן, סי' נו אות ג; שו"ת להורות נתן, ח"ח סי' פג; חזון עובדיה, תרומות ומעשרות, עמ' רפב. יש שדייקו מדברי הרמב"ם, הל' מעשר שני פי"א ה"ה, שאין אחד יכול להוציא ידי-חובה את חברו, אלא עליו לקרוא בעצמו, ראה: מנחת חינוך, מצווה תרז אות יד; דרך אמונה, הל' מעשר שני פי"א ה"ה ס"ק כ.

[62].   ש"ך, יו"ד סי' שלא ס"ק קסא.

[63].   הרב מרדכי אליהו, בתוך: התורה והארץ, ח"ה עמ' 43.