שטיחת עשבים וענפי אילן בשבועות

[1].    רמ"א, או"ח סי' תצד סעי' ג; משנב"ר, שם ס"ק י; לבוש, שם סעי' א; שו"ע הרב, שם סעי' יד; ספר המנהגים לרבנו אייזיק טירנא, הוצאת מכון ירושלים (תשל"ט) עמ' עא הערה מט; סידור בית יעקב, הוצאת אשכול (ירושלים תשנ"ג) ח"ב עמ' קמט אות ב. בטעם הדבר עפ"י הסוד, ראה: מגדל דוד (הרב דוד שלמה מטולשין), ליקוטים יקרים ד"ה וזה סוד שנאמר. סמך קדום למנהג זה מובא בתרגום שני למגילת אסתר ג, ח שהמן אמר לאחשוורוש שבחודש סיוון עושים היהודים יו"ט ועולים על גג בית הכנסת ומפזרים שושנים ותפוחים ומלקטים אותם, ואומרים זה הוא היום שניתנה התורה לאבותינו בהר סיני; ברכי יוסף, או"ח סי' תצד ס"ק ו.

[2].    מנהגי מהרי"ל, הל' שבועות אות ב; לקט יושר, מכון ירושלים (תש"ע) עמ' רלה אות לג; מעגלי צדק, מכון ירושלים (תשמ"ז) עמ' רנה. ראה: מג"א, סי' תצד ס"ק ט בשם השל"ה, מסכת שבועות ד"ה ההפטרה, שהיו מחלקים עשבים ריחניים בבית הכנסת; כף החיים, סי' תצד ס"ק נח. יש שמצאו מקורות במדרשים לעניין זה שיש לשטוח עשבים ריחניים ומיני שושנים ריחניים בבית הכנסת, ראה: נחמד למראה, ירושלמי עירובין פ"ט ה"ג; בני יששכר, מאמרי חודש סיוון מאמר ד אות ז; יפה ללב, או"ח סי' תצד אות ז; סידור בית יעקב, ח"ב עמ' קנו אות ל; מדרש תלפיות, ענף דודאים ח"א עמ' קנא; כף החיים, שם. הרמ"א, לא הזכיר 'ריחניים' אלא 'עשבים' סתם, אך יש שלמדו שכוונתו ל'עשבי בשמים דהן מיני שושנים', ראה: מועד לכל חי, סי' ח אות לג.

[3].    ראה: אמרי פנחס, ח"א אות רסד, שיש להעמיד דווקא, כלשון הפוסקים, ולא 'לתחוב זמורות האילן בכותל ובקירות', עפ"י טעמי הסוד.

[4].    יש שרצו לאסור להעמיד ענפי אילן העושה פרי מחמת איסור 'לא תשחית' בקציצת ענפים אלו, שו"ת שיח יצחק, או"ח סי' רלז. שיטה זו מסתמכת על הדעות האוסרות קציצת ענפי אילן מאכל, ראה: שו"ת מהר"י בסאן, סו"ס קא; שו"ת בית יצחק, יו"ד ח"א סי' קמד אות ב; שו"ת דובב מישרים, ח"ב סי' מב. ויש שהתירו קציצת ענפים מאילן מאכל: לדבריהם, האיסור הוא בעקירת העץ משורשו, ראה: מאירי, ברכות לו ע"ב; משנה למלך, הל' איסורי מזבח פ"ז ה"ג; חקרי לב, תניינא יו"ד סו"ס יא; שו"ת מוהר"ץ חיות, סו"ס ע; ערוך השולחן, יו"ד סי' קטז סעי' יג; שו"ת בית יעקב (צויזמיר), סי' קמ. בביאור שיטה זו, ראה: שו"ת הר צבי, או"ח ח"ב סי' קא. ובמיוחד בנד"ד שהוא לצורך: שו"ת חיים שאל, סי' כב ד"ה וכן; שם סי' כג ד"ה והרב; שו"ת מהרש"ם, ח"ח סי' קסא; שו"ת יד הלוי (במברגר), סי' מו; קובץ מבית לוי, קובץ ג עמ' נט סעי' ז. עוד בעניין דיון זה בקציצת ענפי עץ פרי, ראה: שו"ת באר משה, ח"ה סי' קלו.

[5].    מג"א, או"ח סי' תצד ס"ק ה; משנב"ר, שם ס"ק י; שו"ע הרב, שם סעי' טו; ליקוטי חבר בן חיים, ח"ב לד ע"א, בדעת המג"א.

[6].    חתם סופר, דרשות ח"ב עמ' 576; שם עמ' 592; ליקוטי חבר בן חיים, ח"ב לד ע"א; שער יששכר, ח"א עמ' קיט אות מח. ראה: חתם סופר, דרשות ח"ב עמ' 576 ד"ה סמכוני, שהביא לנהוג את כל המנהגים – לשטוח עשבים סתם, לפזר עשבים ריחניים ולהעמיד ענפי אילנות ירוקים; ראה: פרדס יוסף, שמות ב סוף פסוק ג בשם מהר"ם בנט, ש'המנהג בשבועות לשטוח ענפי אילנות ועלים הגדלים עלי מים' נובע מכך שבשבועות הונח משה רבנו בתיבה ביאור על המים.

[7].    בדעת הגר"א: חיי אדם, כלל קלא סעי' יג; חכמת אדם, כלל פט סעי' א; מעשה רב, אות קצה; משנב"ר, סי' תצד ס"ק י; הגאון החסיד מוילנא, עמ' קג הערה 35; שבעים תמרים, צוואת ר"י החסיד סו"ס ד; הרב חיים אלעזר שפירא אדמו"ר ממונקאטש (דרכי חיים ושלום, סי' תרלז חג השבועות עמ' רו; שער יששכר, ח"א עמ' קיט אות מח).

[8].    ערוך השולחן, או"ח סי' תצד סעי' ו; מעשה רב, אות קצה, בשם ספר הליקוטים; שו"ת אגרות משה, יו"ד ח"ד סי' יא אות ה; שו"ת אגרות משה, ח"ח הקדמה עמ' 6.

[9].    הגרש"ז אוירבך, ועלהו לא יבול, ח"א עמ' קפד ציון 289; להורות נתן, מועדים ח"ב עמ' תקכג אות ב.

[10].  דברי שאול יוסף דעת, יו"ד סי' שמח סעי' א; מהרש"ם מבראזן (דעת תורה, או"ח ח"ה סי' תצד סעי' ג עמ' ריז; שו"ת מהרש"ם, ח"ז סי' נה ד"ה ובזה); ליקוטי מהרי"ח, ח"ג סדר מנהגי ערב חג השבועות ד"ה והנה; ערך ש"י, או"ח סי' תצד ד"ה במג"א; ארחות חיים (ספינקא) ח"ב סי' תצד אות ח; שו"ת יחוה דעת, ח"ד סי' לג. ראה גם: שו"ת מנחת יצחק, ח"א סי' כט אות ג.

[11].  שו"ע, או"ח סי' ריז סעי' א. ומחמת שהנחת העשבים הריחניים נועדה להפצת ריח, כאמור לעיל, ראה: מג"א, שם ס"ק א; כף החיים, שם אות א; שו"ת ארץ צבי (פרומר), סי' יג.