שאלה על הפרשת חלה באמצעות שיחת טלפון

הבעיה

אישה הפרישה חלה כדין אך החלה התערבה בעיסה ואין בעיסה פי מאה מהחלה כדי שהחלה תתבטל. בצר לה, פנתה האישה לבית ההוראה של 'מכון התורה והארץ' שהורו לה להישאל על ההפרשה ולחזור ולהפריש שוב. האישה טענה שבעקבות בעיה רפואית אין באפשרותה לצאת מהבית ולאסוף שלושה אנשים שתישאל בפניהם. האם היא יכולה להישאל על ההפרשה באמצעות שיחת טלפון?

א. שאלה על ההפרשה

ממקורות שונים נראה שאדם יכול להתחרט על הפרשת חלה[1] ותרומות ומעשרות[2] באמצעות התרת נדרים, היינו להישאל על ההפרשה. בכך, מתבטלת ההפרשה וחוזרות החלה והעיסה להיות כעיסה שלא הופרשה ממנה חלה, וכן התרומות חוזרות להיות חולין. האפשרות להישאל על הפרשת תרומות ומעשרות נפסקה להלכה ברמב"ם (הל' תרומות פ"ד הי"ז):

המפריש תרומה או מעשרות[3] וניחם עליהן הרי זה נשאל עליהן לחכם ומתיר לו, כדרך שמתירין לו שאר נדרים, ותחזור חולין כמות שהייתה, עד שיפריש פעם שנייה אותה שהפריש תחילה או פירות אחרות.[4]

מלשונו של הרמב"ם 'וניחם עליהן' נראה שניתן להישאל על ההפרשה אף לכתחילה וללא סיבה ייחודית, כפי שדייק הראי"ה קוק (שו"ת משפט כהן, סי' לט אות א):

ולשון הרמב"ם... המפריש תרומה וניחם הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו וכו', מורה שמותר לכתחילה למיעביד הכי.[5]

אך רבים הם הסוברים ששאלה על הפרשת תרומות ומעשרות וחלה מתאפשרת רק כאשר יש סיבה מוצדקת לכך.[6] הטעם הוא שהפרשת תרומות ומעשרות וחלה הן כ'נדרי הקדש' שמצווה לקיימם ולא להישאל עליהם אלא מחמת הדוחק, כהבחנת ה'שלחן ערוך' (יו"ד סי' רג סעי' ג):

הנודר כאילו בונה במה בשעת איסור הבמות, והמקיימו כאילו הקריב עליה קורבן, שטוב יותר שישאל על נדרו. והני מילי בשאר נדרים, אבל נדרי הקדש מצווה לקיימן ולא ישאל עליהם אלא מדוחק.

לאור דבריו כתב הש"ך (יו"ד סי' שכג ס"ק ז), שהפרשת חלה נידונה כ'דבר שאין לו מתירים', שכן היא כנדרי הקדש שיש מצווה לקיימם ואין להישאל על ההפרשה אלא מדוחק בלבד:

דהכא בנדרי הקדש כיון דאינה מצווה לישאל עליהן אלא מדוחק... לא הוי דבר שיש לו מתירים.

הדין הפשוט עליו כתבו הפוסקים שיש להישאל על ההפרשה, הוא במקרה שהתערבה החלה בעיסה ואין בעיסה כדי שיעור ביטול, היינו פי מאה מהחלה עצמה.[7] במקרה כזה, שאין החלה מתבטלת היא אוסרת את כל העיסה ומחמת הפסד העיסה ניתן להישאל על ההפרשה, כדברי הסמ"ק (מצווה רמו): 'טוב לישאל עליה אם חזרה ונתערב בעיסה'. את דבריו נימק 'הגהות מיימוניות' (זרעים אות ו) שהפרשת תרומות וחלה היא כנדר הקדש עליו יש אפשרות להישאל, וזו לשונו: 'דקיימא לן יש שאלה בהקדש'.[8]

ב. להישאל בפני המתירים

האפשרות להישאל על ההפרשה במקרה שהתערבה החלה בעיסה ואין בעיסה כדי ביטול, הובאה להלכה על ידי הרמ"א (יו"ד סי' שכג סעי' א):

ואם חזרה ונתערבה בעיסה, ואין ק"א לבטל... ישאל לחכם עליה ויתיר לו כנדר, דנשאלין על ההקדשות, ויחזור ויטול חלה אחרת.

אמנם מדבריו נראה שיש להישאל בפני חכם אחד בלבד, אך לאור דברי ה'שלחן ערוך'[9] שיש להתיר נדרים ע"י שלושה אנשים,[10] כתבו הפוסקים שיש להישאל על החלה בפני שלושה אנשים[11] שמבינים את ענייני הנדרים וההתרה.[12] נחלקו הראשונים האם הנשאל על נדרו צריך בעצמו לעמוד לפני המתירים שיתירו לו את הנדר ואינו יכול לשלוח שליח, או שמא הוא יכול לשלוח להם שליח או מכתב שהוא מבקש להישאל על נדרו.[13] לדעת הרמב"ם (הל' שבועות פ"ו ה"ד) עליו לבוא בעצמו לפני המתירים, וזו לשונו: 'שיבוא לפני החכם להתיר לו... ואינו עושה שליח להישאל לו על נדרו'.[14] אולם, הרא"ש (נדרים פ"א סי' ז) כתב בשם רבי אליעזר ממיץ[15] שאין הנשאל צריך לבוא בעצמו לפני המתירים, אלא מספיק 'רק שידע החכם שהנודר מתחרט יכול להתיר לו', ולכן אפשר לשלוח מכתב למתירים שיתירו לו, כפי שסיים הרא"ש: 'הורה רבי שמשון ז"ל, דאם שלח אדם חרטת נדרו בכתב לחכם דמתיר שלא בפניו'.[16]

1. שליחת מכתב למתירים

הרמב"ם לא התייחס בדבריו לשליחת מכתב למתירים, שייתכן שדרך זו אינה מועילה משום שהיא כלולה במיאונו לשלוח שליח, שכן יש צורך שיעמוד הנשאל עצמו בפני המתירים. כהבנה זו כתב הב"ח (יו"ד סי' רכח אות יט): 'הרמב"ם כתב אינו עושה שליח... כל שכן דעל ידי כתב אין לו התרה'.[17] אך בשו"ת הריב"ש (סי' שע) כתב בדעת הרמב"ם, שאמנם הוא ממאן בשליחת שליח אך יודה שאפשר לשלוח מכתב למתירים: 'דאפילו אם נאמר דע"י שליח לא, בכתב ידו שרי משום דכיון דכתב ידו הוא עדיף מע"י שליח'.[18] כדי להבין טעמי מחלוקת זו בדעת הרמב"ם, עלינו להתחקות אחרי טעם דבריו שעל הנשאל לעמוד בפני המתירים ולא מועיל לשלוח אליהם שליח.[19] הרדב"ז[20] נימק זאת משום שהתרת הנדר דורשת חקירה מיטבית למצוא פתח וחרטה כדי להתיר את הנדר, על כן הנודר צריך להיות נוכח בעצמו בפני המתירים שישאלו אותו.[21] עוד הוסיף, שכאשר עומד הנשאל לפני המתירים הוא מתבייש בסיטואציה אליה הגיע וכך לא יהיה רגיל בשבועות ונדרים.[22] על פי נימוקים אלו נראה, כשם שמיאן הרמב"ם בשליחת שליח כן הוא ימאן בשליחת מכתב, שכן באמצעות המכתב לא ניתן לעמוד על טיב דבריו למצוא פתח וחרטה, וכן באופן כזה של מכתב לא תושג המטרה לביישו שלא יהיה רגיל בשבועות ונדרים, וכפי שכתב הרדב"ז (שם) בדעת הרמב"ם: 'דעת הרב ז"ל דאין מתירין ע"י כתב'.[23] אולם ה'קרבן נתנאל'[24] נימק את הצורך בעמידת הנשאל בפני המתירים משום שהתרת נדרים דומה לדין, בו יש צורך שבעל הדין יהיה נוכח בפני בית-הדין.[25] לאור נימוק זה נראה להסביר את דברי הריב"ש, שאמנם הרמב"ם שלל את האפשרות להישאל ע"י שליח אך הוא יודה שאפשר לשלוח מכתב למתירים, משום שבדין אפשר לשלוח את הטענות לבית-הדין באמצעות מכתב.[26]

2. שאלה באמצעות שיחת טלפון

עתה יש לדון האם אפשר להישאל על החלה שהתערבה באמצעות שיחת טלפון. נראה שהתשובה לשאלה זו תלויה בטעמי הדין שעל הנשאל לבוא בפני המתירים - אם הנשאל צריך לעמוד בפני המתירים כדי שהם יוכלו לחקור אותו ולעמוד על אמיתות דבריו כדי להתיר לו את הנדר, שליחת מכתב לא תועיל כפי שהתבאר, אך שיחת טלפון תועיל שכן באמצעותה ניתן לחקור את הנשאל ובכך להתיר לו, כפי שכתב בשו"ת 'תשובות והנהגות' (ח"ז סי' קיז):

כל זה מתקיים גם כשמבקש התרה בטלפון לשלושה המכירין קולו, שכיון שמדבר עמהם בטלפון הרי יכולים לדורשו ולחוקרו כמו שהיה עומד לפניהם.

אם הטעם שהנשאל צריך לעמוד בפני המתירים הוא משום דמיון התרת נדרים לדין, שעל בעל הדין לעמוד בפני הדיינים, נראה שכשם שמועילה שליחת טענותיו לבית-הדין באמצעות מכתב הוא-הדין בחרטה על ההפרשה באמצעות שיחת טלפון. אף לפי הטעם שצריך שיעמוד הנשאל בפני המתירים כדי שיתבייש וייזהר להבא לא להיות רגיל בשבועות ונדרים, ייתכן ששיחת טלפון למתירים בה הוא יתחרט בפניהם על הפרשת החלה תועיל, משום ששמיעת קולו בטלפון עדיפה משליחת מכתב, כפי שכתב בשו"ת 'תשובות והנהגות' (ח"ז סי' קיז):

גם לטעם זה יש לומר דמועיל לבקש התרה ע"י הטלפון משלושה המכירין קולו כיון שבדיבור בטלפון עם שלושה שמכירין קולו אף שאינה כמו בושתו של נודר העומד לפני המתירין מכל-מקום הרי הוא מתבייש יותר מאילו שלח שליח או שולח חרטתו בכתב.[27]

ברם, על טעם זה יש להעיר, שייתכן ששיחת טלפון אינה שוות-ערך לעמידה עצמית מול המתירים המלווה בבושה יתרה שתגרום לנשאל להיזהר יותר להבא. למעשה, ביחס למחלוקת אודות שליחת מכתב למתירים, כתב 'פתחי תשובה' (יו"ד סי' רכח ס"ק ט) שלכתחילה אין לשלוח מכתב למתירים שיתירו לו, אך 'בשעת הדחק אפשר קצת להקל'.[28] לאור זאת נראה שבמקרה המדובר, שהאישה אינה יכולה לגשת אל המתירים מחמת בעיה רפואית, יכולה היא להתקשר אליהם ולהישאל על ההפרשה.[29] כמו כן נראה, שישנה עדיפות יתרה להישאל על ההפרשה באמצעות 'זום' או שיחת וידיאו, שבאמצעותם ניתן גם לראות וגם לשמוע את הנשאל, ובכך מתקיימים כל הטעמים בצורך העמידה בפני בית-דין, והדבר נחשב כנוכחות לפני בית-הדין כי שני הצדדים רואים זה את זה ומדברים אחד עם השני באופן ברור.

ג. התכנסות המתירים

מלבד עמידת הנשאל בפני המתירים, יש לדון בהתכנסות המתירים, האם עליהם להיות מכונסים יחד כדין בית-דין[30] או אפשר שהנשאל יישאל בפני כל אחד ואחד מהם בנפרד? שאלה זו העלה בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' רמה):

יש להסתפק בנדרים דבעינן שישאל על נדרו בפני שלושה, אי סגי בדיעבד בזה שלא בפני זה?

בבבא בתרא[31] מובא שהפרת נדרים בשלושה, וכתב הרשב"ם[32] שיש להתיר את הנדר בפני 'שלושה דהוו בית-דין'. לפי זה נראה שצריכים המתירים להתכנס יחד כדי להתיר את הדין, כפי שהכריע המהרש"ם (שם): 'נראה דכיון דצריך בית-דין של שלושה לא מהני אא"כ הם שלושתן יחד'. לאור דברים אלו נראה שהנשאל על ההפרשה באמצעות שיחת טלפון, עליו ליזום 'שיחת ועידה' בה שותפים שלושת המתירים כדי שיהיו יחדיו כדין בית-דין. כמו כן נראה שניתן להישאל על ההפרשה באמצעות 'זום' או שיחת וידיאו, שם הדיינים נמצאים יחדיו.[33]

מסקנה

כאשר התערבה החלה בעיסה ואין בעיסה פי מאה -

א. יש להישאל על ההפרשה בפני שלושה אנשים הנמצאים יחד, שמבינים את ענייני הנדרים וההתרה.

ב. בשעת הדחק אפשר להישאל באמצעות שיחת טלפון, כאשר שלושת המתירים יהיו במעמד השיחה.

ג. אופן השאלה - על הנשאל לומר:[34] 'מתחרט/ת אני שעשיתי חתיכה זו חלה. ואילו הייתי יודע/ת שאתחרט, לא הייתי נודר/ת'. המתירים יאמרו: 'מותר לך, מותר לך, מותר לך'.[35] לאחר מכן, יש להפריש שוב חלה ללא ברכה.[36]