נוסח ברכת פדיון 'נטע רבעי' בימינו - על פירות הארץ ופירות חו"ל

פתיחה

מהי הברכה שמברכים בשעה שפודים פירות נטע רבעי, האם יש הבדל בין פדיון ענבים של נטע רבעי לפדיון פירות אחרים? והאם יש הבדל בין פדיון נטע רבעי מגידולי הארץ לפדיון נטע רבעי מגידולי חו"ל?

א. פדיון פירות הכרם ופדיון פירות שאר האילנות

בגמרא במסכת ברכות (לה ע"א) נחלקו אמוראים האם מצוות חילול פירות בשנה הרביעית קיימת בכל סוגי פירות האילנות לאחר שיצאו משנות הערלה, או שרק בפירות הכרם בלבד, וזו לשון הגמרא: 'דאתמר: רבי חייא ורבי שמעון ברבי, חד תני: כרם רבעי,[1] וחד תני: נטע רבעי'. הגמרא אמנם לא הכריעה בשאלה זו ונשארה בספק, אך ב'שאילתות דרב אחאי גאון',[2] הכריע שרק בארץ ישראל פוסקים כדעת הסוברים שיש לחלל פירות נטע רבעי מכל סוגי העצים, משום שמעיקר הדין חיוב ערלה ורבעי בה הוא מן התורה.[3] לעומת זאת בחו"ל מצוות רבעי אינה כוללת את כל האילנות. בדבריו הוא מתבסס על כך שאיסור ערלה בחו"ל אינו מן התורה אלא מהלכה למשה מסיני,[4] והלכה זו קובעת, שרק בוודאי ערלה מחמירים בחו"ל ולא בספק ערלה.[5] על פי זה מבאר ה'שאילתות' שמכיוון שיש מחלוקת בגמרא האם מצוות 'רבעי' כוללת רק גפנים או אף שאר אילנות, לכן, אף שבארץ ישראל מחמירים כדעת הסוברים שמצוות 'רבעי' נוהגת בכל האילנות, כיוון שזה 'ספק דאורייתא'. אך בחו"ל מקילים עפ"י הכלל 'כל המקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ'.[6] ולכן לדעתו יש לפסוק כדעת הסוברים שאין חיוב 'רבעי' בחו"ל אלא רק ביבול של 'כרם רבעי', כלומר לכל הפחות חמש גפנים הנטועות במבנה של 'שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב דמקרי כרם באנפי נפשיה'.[7] אך בפחות מכך דין הגפנים כשאר פירות שבחו"ל שאין חובת חילול רבעי כלל. וכן דעת ספר 'האשכול'[8] ה'אבודרהם',[9] שו"ת הריטב"א,[10] 'אור זרוע'[11] ה'סמ"ג',[12] הרא"ש[13] והטור.[14] גם הרמב"ן[15] והר"ן[16] סוברים שאין חיוב 'רבעי' בחו"ל על פירות שאר האילנות, אך לדעתם חיוב 'רבעי' בחו"ל כולל אף פדיון של גפנים יחידות שאין עליהן שם כרם. לעומת זאת, לדעת ר"י הזקן[17] גם בחו"ל חל דין נטע רבעי בכל האילנות כמו בארץ ישראל. ולדעת הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פ"י הט"ו) אין כלל קדושת 'רבעי' בפירות חו"ל, וכלשונו:

יראה לי שאין דין נטע רבעי נוהג בחו"ל אלא אוכל פירות שנה רביעית בלא פדיון כלל שלא אמרו אלא בערלה וכו' והורו מקצת גאונים שכרם רבעי לבדו פודין אותו בחו"ל ואחר כך יהיה מותר באכילה ואין לדבר זה עיקר.[18]

ב. דעת ה'שלחן ערוך' והאחרונים

ה'שלחן ערוך'[19] הביא שתי דעות, וזו לשונו:

דין נטע רבעי נוהג אף בחוצה לארץ. ויש מי שאומר שאינו נוהג אלא בארץ, אבל בחוצה לארץ פירות הבאים אחר שעברו שני ערלה מותרים בלא פדיון.

והוסיף הרמ"א: 'ויש אומרים שאינו נוהג בחוצה לארץ בכרם, ולא בשאר אילנות'. מסדר הדברים ב'שלחן ערוך' נראה שפסק כדעת הסוברים שנטע רבע נוהג בחו"ל בכל האילנות, וציין שיש חולקים שאין דין נטע רבעי בחו"ל כלל. אך לא הביא כלל את הגאונים והראשונים הסוברים שדין 'רבעי' נוהג רק בכרם או בגפנים.[20] אולם יש שפירשו שפסק כדעת הגאונים שפדיון 'רבעי' בחו"ל נוהג רק בפירות כרם, ולא בפירות שאר אילנות,[21] ויש אף שכתבו שיש טעות סופר בדבריו וצריך לומר 'דין כרם רבעי נוהג אף בחו"ל'.[22] בהמשך לשיטה זו יש שהרחיבו וכתבו שיש לפדות גם יבול של גפנים יחידות, כך כתב ה'חזון איש'.[23] הש"ך כתב,[24] שצריך לחוש לכל השיטות, ולדעתו צריך לפדות בחו"ל את כל סוגי הפירות בשנתם הרביעית ללא ברכה. וכך גם פסק הגר"ע יוסף בשו"ת 'יביע אומר'.[25]

ג. נוסח ברכת פדיון רבעי של כרמים בחו"ל

למחלוקת הנ"ל יש השלכה על נוסח חילול פירות רבעי בחו"ל, ולדעת חלק מהפוסקים אף על נוסח חילול נטע רבעי בארץ.

1. הסוברים שהנוסח הוא 'על פדיון הכרם'

ב'שאילתות דרב אחאי גאון'[26] מובא סדר פדיון ארוך לפירות הכרם בחו"ל, וכן כתב בספר 'האשכול' (מהד' אלבק הל' ערלה ופדיון כרם רבעי קיד ע"ב) בשם הגאונים את אופן פדיון כרם רבעי, וזו לשונו:

וכתב גאון ז"ל, היכי עביד מייתי חמשה אשכולות מארבע פינות הכרם ומאמצעיתו ומביא חטים או שעורים ומניחן זה בצד זה ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו על פדיון הכרם.

כך גם פסק בשו"ת הריטב"א,[27] שנוסח הברכה הוא 'על פדיון הכרם'.[28]

2. הסוברים שנוסח הברכה הוא 'על פדיון כרם רבעי'

באופן דומה עם קצת שינוי כותב ה'אבודרהם'[29] שנוסח הברכה הוא 'על פדיון כרם רבעי', וזו לשונו: 'וכל שכן שמברך על פדיון כרם רבעי'. וכן מובא בנוסח פדיון נטע רבעי כפי שפסק הרא"ש:[30]

ולאחר שנלקט כל הכרם מחלל כל הענבים על פרוטה אחת ומברך אקב"ו על פדיון כרם רבעי ושוחק הפרוטה ומפזרו לרוח או זורה לנהר.

3. הסוברים שנוסח הברכה הוא 'על פדיון נטע רבעי'

לעומת זאת נוסח הפדיון שכתב הרמב"ם[31] הוא נוסח כללי:

כיצד פודין פירות נטע רבעי בזמן הזה, אחר שאוסף אותן מברך, בא"י אמ"ה אקב"ו על פדיון נטע רבעי, אח"כ פודה את כולן אפילו בפרוטה אחת.

בנוסח של הרמב"ם אין כלל חילוק בין נטע רבעי בשאר אילנות לבין נטע רבעי של גפנים, משום שכאמור לדעת הרמב"ם אין כלל חיוב נטע רבעי בחו"ל ובארץ ישראל כל הפירות חייבים בנטע רבעי. אולם מנוסח הברכה שכתבו חלק מהראשונים נראה שדעתם כדעת ר"י הזקן שהבאנו לעיל וההולכים בשיטתו, שבחו"ל נוהג דין 'רבעי' גם בשאר אילנות. כן נראה בספר 'מנהגי מהר"ש מנוישטט',[32] שהביא את נוסח הרמב"ם 'על פדיון נטע רבעי' כלומר לדעתו נוהג רבעי גם בחו"ל. וכן כתב באופן דומה בספר 'לקט יושר'[33] ללא המילה 'נטע' וזו לשונו:

נטע רבעי וכרם רבעי פודה כשהוא תלוש שהוא שווה מנה על מחצה ווינר.... שהוא יותר מפרוטה... ואמר הברכה בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על פדיון רבעי.[34]

מהקשר הדברים מוכח שהוא כותב הנחיה למעשה כיצד לקיים פדיון נטע רבעי בחו"ל, כשהוא אף מציין על איזו מטבע יש לחלל את הפירות.

ד. נוסח ברכת פדיון רבעי של גפנים בארץ ישראל

באופן פשוט החילוקים המובאים לעיל בנוגע לנוסח ברכת חילול 'רבעי' שייכים רק בחו"ל שם קיים דיון האם החובה היא רק בפירות כרם, או גם בשאר הפירות. אך בארץ ישראל שבה חל חיוב נטע רבעי על כל הפירות, לכאורה הנוסח יכול להיות 'על פדיון נטע רבעי' או 'על פדיון רבעי' ואין הבחנה בין פירות שאר אילנות לפירות הכרם, וכמו כן אין להבחין בנוסח הברכה בין פירות כרם לפירות של גפנים יחידות. וכך אכן כתבו הרבה מהאחרונים.[35] אולם הגר"מ אליהו פסק שלמרות שבארץ ישראל יש לפדות את כל סוגי הפירות, עדיין קיימת הבחנה בנוסח הברכה בין ענבים לפירות שאר אילנות, כפי שמובא בפסקיו (פסקי הראשל"צ הגר"מ אליהו, התורה והארץ, ח"ה עמ' 47 סעי' יא):

כשפודה כרם ענבים בשנה הרביעית לנטיעתם מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על פדיון כרם רבעי, ויש מברכים על פדיון הכרם.

אולם כשפודה שאר פירות בשנה הרביעית לנטיעתם מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על פדיון נטע רבעי.

הסברה שעומדת ביסוד הבנה זו, שכיוון שקיים בראשונים נוסח המייחד את פירות הכרם מפירות שאר האילנות, לא גרע חלקם של פירות הכרם בארץ ישראל, שהרי גם בארץ ישראל קיימת שיטה בין התנאים הסוברת שמצוות רבעי היא רק על פירות הכרם, כמבואר לעיל. כמובן כל זה הוא דווקא כשפודים ענבים שצמחו בכרם, אך ענבים של גפנים יחידות, או אפילו חמש גפנים ומעלה שאינן נטועות בצורת כרם, לדעת כולם אין לברך 'על פדיון הכרם' אלא 'על פדיון נטע רבעי'.[36]

ה. נוסח ברכת פדיון 'רבעי' – 'על פדיון' או 'לפדות'

1. הדעות השונות בנוסח הברכה

בנוסף לשאלה האם קיים נוסח שונה בין פדיון 'רבעי' בארץ ישראל לפדיון 'רבעי' בחו"ל. יש לדון בשאלה האם לברך 'על פדיון' או 'לפדות'. בנוגע לפדיון מעשר שני נאמר בירושלמי (דמאי פ"א ה"ד) שהנוסח הוא 'על פדיון', וזו לשונו:

תני רבי חלפתא בן שאול מחללין דמאי במרחץ, שאינו טעון ברכה. הוא ודאי טעון ברכה. רבי מנא בעי קומי רבי יודן כיצד הוא מברך? אם היו פירות: על פדיון מעשר שני, אם היו מעות על חילול מעשר שני.

על פי זה פסק רבי דוד אבודרהם[37] גם בנוגע לנוסח פדיון כרם רבעי בחו"ל, שצריך לומר 'על פדיון'. והוא מדגיש שאף אם מחלל כרם רבעי של עצמו הדין כן. ונראה שכוונתו לומר שלמרות שבמצוות אחרות קיים הבדל בנוסח הברכה בין אם אדם עושה מצווה לעצמו לבין אם עושה אותה לאחרים,[38] בפדיון מעשר שני ופדיון נטע רבעי אין זה משנה אם עושה לעצמו או עושה לאחרים כיוון שכשהוא פודה את הפירות הם נעשים חולין לכולם, ולכן בין אם פודה לעצמו ובין פודה לאחרים מברך 'על פדיון' וכך הוא כותב בקצרה:

וכל שכן שמברך על פדיון כרם רבעי ועל הפרשת מעשר שני משום דלא תליין בדעת אחרים ולא בהנאתן.[39]

לעומת זאת בספר 'מנהגי מהר"ש מנוישטט' (סי' תז) מובא שהנוסח הוא 'לפדות', וזו לשונו:

ומתי שפודין נטע רבעי, אמר מה"ר שלום שמברכין אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לפדות נטע רבעי.

ניתן אמנם לומר שהמהר"ש מנוישטט התייחס למקרה בו אדם פודה פירות 'רבעי' שלו, ולדעתו ההבדל בנוסח בין 'על פדיון' לבין 'לפדות', תלוי בשאלה מי מקיים את המצווה: אם הבעלים פודים את הפירות שלהם עליהם לברך 'לפדות', ואם פודים פירות 'רבעי' של אדם אחר צריך לברך: 'על פדיון'.[40] אך מפשט דבריו משמע שזה הנוסח הקבוע של פדיון 'רבעי'. לעומתו מחדש הרדב"ז שבנטע רבעי ובמעשר שני אין זה משנה אם אדם פודה פירות שלו או פירות של אחרים, תמיד צריך לברך 'על פדיון', היות שמעשר שני ונטע רבעי נקראים 'קודש' ואינם ממון הבעלים אלא 'ממון גבוה', אלא שהתורה נתנה לבעלים זכות לאכול מהם. לכן אף כשאדם פודה פירות שלו, הרי זה כמי שפודה פירות של חברו שמברך 'על פדיון', וכך כותב הרדב"ז (הל' מאכלות אסורות פ"י הי"ז):

איכא למידק אמאי אינו מברך בלמ"ד היכא שפודה נטע רבעי [שלו] דומיא דמילה?! וי"ל דנטע רבעי אינו שלו דקדש קרייה רחמנא ושפיר מברך בעל.

2. פסק ההלכה

ה'שלחן ערוך' (יו"ד סימן רצד סעי' ו) פסק כדעת האבודרהם ורוב הראשונים, וכפי שמובא גם ברדב"ז[41] לגבי ברכת פדיון נטע רבעי, וזו לשונו: 'ויברך בשעת פדיון: אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון רבעי'. וכך כתב ה'שלחן ערוך' (יו"ד סי' שלא סעי' קלז) בנוסח הברכה על פדיון מעשר שני: 'הפודה מעשר שני, מברך: אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על פדיון מעשר שני', וכך מובא בחלק מהנוסחאות של חילול מעשר שני הנדפסים בסידורים, וכך פסק למעשה הגרח"ז גרוסברג.[42] יוצא שה'שלחן ערוך' פסק גם כדעתו של הרדב"ז בפירושו לרמב"ם.[43] אלא שהרדב"ז עצמו בתשובותיו[44] הורה שצריך לברך 'לפדות', כפי שכתב ב'סדר תרומות ומעשרות בירושלים'[45] לברך: 'אשר קדשנו וכו' לפדות המעשר'. אמנם בדבריו אין התייחסות לפדיון 'רבעי', אך נראה שאין סברה לחלק בין נוסח פדיון מעשר שני לפדיון 'רבעי'. גם הרב צבי יהודה הכהן קוק, בהרחבות לסידור 'עולת ראיה' (ח"ב עמ' תיט-תכ) מציין בעקבות דברי הרדב"ז,[46] שכך נוסח פדיון מעשר שני שהנהיג הגר"ש סלנט רבה של ירושלים וכפי שהנהיג אביו הגראי"ה קוק ביפו ובירושלים, וזו לשונו:

וכן היה בסדר תרומות ומעשרות שסודר על ידי אאמו"ר הרב זצ"ל פעמיים מקודם בעיה"ק יפו ת"ו ואח"כ פה עיקו"ת ירושת"ו, וכן היה מוחזק פה, כעדותם של וותיקי ירושלים בענייני תרו"מ... וכן גם להגר"ש סלנט זצ"ל היה מוחזק וקבוע הנוסח לפדות מע"ש לפי ההוראה שנמסרה בשמו (ע"י הרב בן ציון ידלר זצ"ל).

את ההבדל בין נוסח 'על פדיון מעשר שני' לבין הנוסח 'לפדות מעשר שני' ביאר בהרחבה הרב צבי יהודה[47] על בסיס ראיות מדברי ראשונים ואחרונים שקיימת עדיפות לנוסח ברכה בו באים לידי ביטוי אף פרטי ההלכה של המצווה עליה אנו מברכים. וכיוון שכיום איננו יכולים לאכול מעשר שני בירושלים, ואנחנו רוצים שפירות מעשר שני לא יירקבו עד שאי אפשר לאוכלם, פדיון פירות המעשר מחויב המציאות. לדעתו, זאת גם סברת הרדב"ז שכאשר פסק הלכה למעשה, הוא הורה שלאחר החורבן הנוסח הוא 'לפדות מעשר שני', ועל בסיס זה פסקו הגר"ש סלנט והגראי"ה קוק, לברך 'לפדות מעשר שני'. אמנם לא מצאנו התייחסות דומה בדברי הגדולים הנ"ל כיצד לברך כאשר פודים 'רבעי' בימינו. אך לענ"ד הסברה נותנת שלדעת הסוברים שבימינו שצריך לברך 'לפדות מעשר שני' כך הדין ביחס לחילול 'רבעי' בימינו. כיוון שגם פירות 'רבעי' לא ניתן לאכול בזמן הזה בירושלים כשאין מקדש ואין טהרה, והפדיון הוא האפשרות היחידה. יתרה מכך במצוות פדיון 'רבעי' מצאנו שלדעת חלק מהראשונים יש לפדיון ערך בפני עצמו גם בזמן המקדש. כי אמנם במעשר שני, המצווה העיקרית היא לאכול את הפירות בירושלים בטהרה, ורק אם קשה להעלות את הפירות לירושלים, אפשר לחללם על כסף ולהעלותו לירושלים ולקנות בו אוכל ולאוכלו בקדושה בירושלים, אך בפדיון 'רבעי' נחלקו הראשונים אם הוא כמעשר שני שרק כאשר לא רוצים לאכול את הפירות בירושלים, מקיימים אותה, או שיש לו ערך בפני עצמו. מחלוקת זו מבוססת על דברי הגמרא (ברכות לה ע"א):

והאי קדש הלולים להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה, חד: דאמר רחמנא - אחליה והדר אכליה וכו'.

לדעת רש"י[48] פדיון 'רבעי' אכן נעשה רק מחוסר ברירה, כלשונו: 'אחליה והדר אכליה, הוציאהו לחולין על ידי פדיון אם באת לאוכלו חוץ לירושלים'. לעומת זאת מדברי הרשב"א בשם הראב"ד[49] משמע שפדיון נטע רבעי הוא חלק ממצוות האכילה שלו. כפי שכתב, וזו לשונו:

הא מבעי ליה חד דאמר רחמנא חלול אחליה לקדושתי' והדר אכליה... שההילול הזה שאמרה תורה כאן היינו הלול של חלול כשמחללין קדושתו על פדיונו, אבל עיקר החלול ממקום אחר למדנוהו מדכתיב אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישוב לביתו וגו' אלא שמשם לא למדנו מתי יהיה החלול וכאן גלה הכתוב שהוא בשנה הרביעית דדרשינן האי קודש הלולים שיהא מהולל כקדש שלא יאכל פריו בלא פדיון שיפדנו בשנה הרביעית.

הבחנה זאת מובאת במאמרו של הרב יצחק גרינברג בקובץ 'תבונה', כפי שהביא בשמו הגרצי"ה קוק בהמשך דבריו בהוספות לסידור 'עולת ראיה',[50] וזו לשונו:

ובתבונה חוברת י תמוז תש"ו ביאר יפה הרב ר' יצחק גרינברג את החילוק שבין מע"ש שאינו עומד מעיקר לפדיון אלא למצות אכילתו לנט"ר שעומד לכך בשביל היתר אכילתו ומברך על פדיון, אם ר"ל[51] בזה ג"כ נוסח הברכה.

נראה שהרב צבי יהודה הסתפק אמנם מהי כוונתו של הרב יצחק גרינברג כשכתב בסיום דבריו: 'ומברך על פדיון...'. האם כוונתו שנוסח הברכה הוא: 'על פדיון רבעי', או שכוונתו שצריך לברך על מצוות הפדיון בשעת הפדייה, אך לא הייתה כוונתו לומר שזהו נוסח הברכה.

מן הראוי לציין שבסידור 'עולת ראיה' לא מופיעה כלל ברכת פדיון 'רבעי'. אמנם לא ברור מדוע הרב צבי יהודה שערך את הסידור[52] לא הביא ברכה זו בסדר הברכות, וקשה לומר שהוא משום שהסתפק מהו נוסח הברכה, כי נראה שפשוט היה לו שכאשר פודים מעשר שני בימינו נוסח הברכה הוא 'לפדות מעשר שני', משום שכאשר לא ניתן לאכול מעשר שני עיקר המצווה הוא הפדיון, כך בוודאי צריך להיות נוסח ברכת חילול 'רבעי' בימינו, כי גם אותו לא ניתן לאכול בימינו. מה עוד, שלדעת חלק מהראשונים אף כשייבנה המקדש וניתן יהיה לאכול 'רבעי' בירושלים, מצוות חילול 'רבעי' היא לכתחילה.[53]

מסקנה

א. בארץ ישראל יש לפדות פירות 'רבעי' מכל סוגי האילנות, ונוסח הברכה כפי שפסק ה'שלחן ערוך' הוא 'על פדיון רבעי' בדומה לברכה 'על פדיון מעשר שני'.

ב. על פי המנהג הנהוג בירושלים מימי הרדב"ז, שהתקבל על ידי הגר"ש סלנט והגראי"ה קוק שלאחר החורבן מברכים 'לפדות מעשר שני', ובפשטות שגם בפדיון 'רבעי', בנוסח הברכה צריך לומר: 'לפדות רבעי'.

ג. כאשר פודים פירות 'רבעי' שגדלו בחו"ל יש לפדות את פירות ה'רבעי' מכל סוגי האילנות – אך מחמת הספקות הנ"ל אומרים את נוסח הפדיון ללא ברכה.