חזרת זכויות משפטי המלוכה ליד האומה: עיון במשנת הראי"ה קוק

פתיחה

חידוש הלכתי של מרן הרב זצ"ל, שנודע ונתפרסם בהיכלי התורה, ואשר יש לו השלכה, הלכה למעשה, הנוגעת לכינונה של מדינה, הוא העומד ביסוד הבירור ההלכתי דלהלן. בשו"ת 'משפט כהן',^[1] במענה להערתו של הרב פינס, מבסס הרב את דעתו שניהול מלחמות, הינו חלק מ'משפטי המלוכה'. כלומר, 'משפט המלך' שבספר שמואל,[2] אשר נפסק להלכה ברמב"ם[3] ועוסק בזכויותיו הפרטיות של המלך,^[4] אינו כולל את כל משפטי המלוכה. ישנן הלכות נוספות הכלולות ב'משפטי המלוכה', וניהול מלחמות ע"י המלך אף הוא כלול בהם. הרב מוסיף ואומר ש'משפטי המלוכה' אינם מתבטלים בהיעדר מלך, כפי שהיה בתקופות שונות, גם כאשר עם ישראל היה בארצו. וזו לשונו:

נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב האומה בכללה, חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האומה בכללה, וביחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו, לעניין כמה משפטי המלוכה, וביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל.^[5]

הרב חוזר על עיקרון זה וכותב:

למה שנוגע להנהגת הכלל, כל שמנהיג את האומה דן הוא במשפטי המלוכה, שהם כלל צרכי האומה הדרושים לשעתם ולמעמד העולם... כשמתמנה מנהיג האומה, לכל צרכיה בסגנון מלכותי... ודאי עומד הוא במקום מלך, לעניין משפטי המלוכה, הנוגעים להנהגת הכלל.^[6]

חידוש הלכתי זה של הרב זכה להתייחסויות מרובות. להלן נעמוד על דיוק דבריו של הרב ועל המשמעות ההלכתית של חידושו, כפי שהובנה על ידי פוסקים שנסתייעו מדבריו.^[7]

א. האם חידושו של הרב קוק הוא רק ביחס להנהגת שליט יחיד?

דבריו המפורשים של הרב קוק באשר לחזרת^[8] הזכויות של 'משפטי המלוכה' ליד האומה בכללה, נאמרו במקורם ביחס להנהגת שליט יחיד, הגם שאינו מלך. הדבר מפורש בכל הציטוטים שהובאו לעיל, בהם מדבר הרב באופן עקבי על 'שופט שקם בישראל' וכן על 'מנהיג האומה'. עם זאת, ייתכן שהרב ניסח את דבריו בלשון האמורה, משום שהדיון בינו ובין הרב פינס נסב על תוקפה ההלכתי של מלכות החשמונאים, שאופן התנהלותה היה בהתאם למקובל באותם זמנים, כמלוכה שמנהיג יחיד עומד בראשה. כן ייתכן שהרב ניסח את הדברים בהתאם למה שהיה מקובל עד זמנו, שבראשן של מדינות עמדו מנהיגים יחידים. עם זאת, עקרונית, קביעתו ש'זכויות המשפטים [של המלך] חוזרים ליד האומה', פותחת שער להענקת תוקף הלכתי גם לצורות שלטון, שאינן מבוססות על מבנה היררכי שבראשו עומד שליט יחיד, הגם שאינו מלך, כאמור. במכתב לרב חיים הירשנזון, שנדפס עוד בחיי הרב קוק בספרו של הרב הירשנזון 'מלכי בקודש' (ח"ד, עמ' 5-4),^[9] כתב הרב:

ובעניין מינוי מלך גם כן אין צריך להאריך, שכל זמן שלא נתגלה מלך המשיח בתנאיו המיוחדים, אין שום איסור להנהיג כח ממשלתי באיזה צורה היותר נאותה, וכל מה שהוא יותר נראה לטובתן ולכבודן של ישראל הרי זה משובח.

בדברים אלו הרב קוק אינו נוקט לשון חיובית החלטית, אלא רק 'אין שום איסור'. אולם, מצירוף דבריו בתשובה שב'משפט כהן' לדבריו שבמכתב זה, ייתכן שניתן ללמוד על דעתו באשר ליחס ההלכתי למציאות של מערכת שלטונית, שבה אין שליט יחיד והיא מתנהלת בצורה של רפובליקה-דמוקרטית.^[10]

ב. תוקפה ההלכתי של המערכת השלטונית במדינת ישראל

כאמור, הרב קוק לא כתב בצורה מפורשת שלממשלה הנבחרת בבחירות דמוקרטיות ישנה מעלה הלכתית, 'כדין מלך', או 'עומדת במקום מלך', לעניין 'משפטי המלוכה'.^[11] אך בנו - הרב צבי יהודה, הגדיר זאת במפורש, ואליבא דשיטת הרב. הוא כתב כן בכתב ידו בכרוז שפרסם בישיבת 'מרכז הרב', בשנת תשל"ד, סמוך ונראה לאחר מלחמת יום הכיפורים:

מה שנאמר... בדין התנהגות עם שבויים, שמוסדות הממשל שלנו, הכנסת והממשלה, אין עליהם דין של שררה ומלכות וכו'... הם דברים בטלים ומבוטלים לאור דברי קדשו של אאמו"ר הרב זצ"ל, המפורשים במשפט כהן עמ' שלז, שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, בכללה, ומה שנוגע להנהגת הכלל כל שמנהיג את האומה דן הוא במשפטי המלוכה, שהם כלל צרכי האומה הדרושים לשעתם ולמעמד העולם.^[12]

לאור פרשנותו החד משמעית של הרב צבי יהודה, שלדברי הרב הנ"ל ישנה נפקא מינה גם במדינת ישראל דהיום, יש לברר מה כלול באותם 'משפטי המלוכה' שגם בהיעדר מלך מסורים להנהגה, ובאופן מעשי לממשלה? כלומר, חידושו של הרב קוק יכול היה להתפרש כהגדרה עקרונית שאין לה השלכות מעשיות, ואולם, עיון בדברי הפוסקים שדנו בחידוש זה, ונסתייעו בו, מעלה שהם הבינו שלגישת הרב ישנן השלכות מעשיות. קודם שיובאו דברי הפוסקים שהסיקו מדברי הרב נפקויות מעשיות, יש להסיר מהפרק שתי נפקויות-לכאוריות:

א) הרב קוק עצמו, באותה תשובה, בסמוך לדברים שצוטטו לעיל, מביא את דעת הרמב"ן בתשובה,^[13] שמשפטי המלוכה שנוגעים לזכויות פרטיות של המלך, כדוגמת ההיתר לשאת פילגש, נוהגים רק במלך 'ממש'. על זכויות כאלה לא נאמר שהם 'חוזרים ליד האומה'.

ב) תחום רחב הנוגע לתפקיד ההנהגה הציבורית, הוא זכות השליט או השלטון, להטיל מסים, מכסים וכדו', מה שכלול בין השאר בכלל ההלכתי הידוע: 'דינא דמלכותא דינא'. פוסקים מאוחרים לרב קוק, נסתייעו בדבריו הנ"ל שב'משפט כהן', כדי להוכיח שלחוקי המדינה יש תוקף הלכתי, ולכן אסור להעלים מס וכדו'.^[14] למען האמת, לשם כך אין צורך להיזקק לחידושו הנ"ל של הרב, שכן גם בלעדיו יש סיבות הלכתיות מבוססות דיין לחייב כל אזרח בתשלומי מסים, ולאסור הלכתית העלמת מס או הברחת מכס וכדו'. סוגיה זו נדונה זה כבר אצל גדולי הפוסקים לאחר קום המדינה, וכמעט כולם הסכימו על הדבר מבלי להיזקק לדבריו הנ"ל של הרב.^[15]

במקביל לשתיים אלה - שהוסרו, הרי שעיון בדברי פוסקים המאוחרים לרב, אשר מציינים את שיטתו, מעלה מגוון נפקויות מעשיות שנובעות מגישתו, ולהלן שלוש דוגמאות.

ג. מעמדן ההלכתי של מלחמות מדינת ישראל

עוד טרם הקמת מדינת ישראל, הרב הרצוג, נתן דעתו להגדרת מעמדן ההלכתי של מלחמות שתהיינה, לכשתקום המדינה היהודית. הוא העלה קושי בהגדרת מלחמה של היישוב היהודי עם הערבים הבאים לכלותנו כ'מלחמת מצווה', ואפילו כאשר היא 'עזרת ישראל מיד צר', משום שהרמב"ם[16] כותב שמי שמוציא את העם למלחמה הוא המלך, ואם כן בעת שאין מלך, לכאורה גם אין 'מלחמת מצווה'. הרב הרצוג ('על הקמת המדינה קודם ביאת המשיח', תחוקה לישראל על פי התורה, ח"א עמ' 130-129) השיב שמגבלה זו תוסר, אם יוגדר כוחו של העם היוצא למלחמה, ככוח המלכות. וזו לשונו: 'סברא היא, שעל כל פנים לא גרע כוחם של הממנים כולם יחד, מכח מי שמתמנה על ידם'. והוסיף שזו כוונת הרב קוק ב'משפט כהן', בדבריו הנ"ל.^[17] בדומה לזה, הרב וולדינברג, בספרו 'הלכות מדינה',^[18] בבואו לתור אחר מקור להיתר יציאה למלחמת רשות ע"י המדינה, רצה להיסמך על דברי הרב, שהיעדר מלך יכול להיות מושלם ע"י כוח העם המסכים ליציאה למלחמה.^[19] כך גם הרב גורן,^[20] שמביא את דברי הרב כדי להוכיח שהמלחמות שניהלה מדינת ישראל, היו מלחמות של 'מלך ישראל', כלומר הממשלה שהיא תחת המלך, עמדה בראשן.

ד. תוקפם ההלכתי של כיבושי הצבא ופקודות הצבא

הרב כתריאל פישל טכורש,^[21] כותב שכיבושי המדינה של חבלי ארץ שלא נכבשו ע"י עולי מצרים - כגון אזור העיר אילת, החילו על אזורים אלה קדושה לעניין חיוב המצוות התלויות בארץ. ולמרות שכיבושים אלו צריכים להיעשות ע"י מלך, די בכך שהכיבוש נעשה ע"י צבא המדינה, שכן למוסדותיה - הכנסת והממשלה, יש תוקף של מלכות, על פי דברי הרב קוק. כדברים האלה כתב גם הרב וולדינברג^[22] בתשובה לשאלה 'אודות חיוב הארץ בתרומות ומעשרות לאור הכיבוש החדש שזכינו לו כעת במלחמת ששת הימים', ובהסתמך על שיטתו הנ"ל של הרב קוק. וכן קבע גם הרב גורן.^[23] נפקות נוספת הועלתה ע"י הרב חיים דוד הלוי (שו"ת 'עשה לך רב', ח"ז סי' סח), שבמענה לשאלה של חייל דתי - 'מהו מקור החיוב בהלכה לציית לפקודות הצבא', השיב שהמקור ההלכתי הראשוני לזה הוא החיוב לציית להוראות המלך, וזכותו להעניש, ואפילו בעונש מוות, את מי שאינו נשמע לו, כדין מורד. בהמשך הדברים הוא מבסס את הקביעה ש'חובת הציות חלה גם על פקודות של כל מנהיג נבחר', אף שאינו 'מלך', על פי דברי הרב קוק. וזו לשונו:

במדינה דמוקרטית שהשלטון נבחר ע"י העם בבחירות כלליות, הרי שהממשלה הנבחרת ע"י העם, דין מלכות לה, וגם (ביחס אליה) חל אותו חיוב לציית לפקודותיה.

לדבריו, 'חובת הציות' קיימת גם אם היא אינה ניתנת 'מפיו (של המלך) ממש' אלא 'באמצעות פיקודיו, או בכתבו'.^[24]

ה. המשמעות ההלכתית של קום המדינה, וביסוס המצווה שבהקמתה

הרב גורן, במאמרו 'מדינת ישראל לפי חזון הנבואה וההלכה', שנדפס בספר 'משנת המדינה' (עמ' 471), מתייחס למשמעות ההלכתית שבהקמתה של המדינה. בין השאר הוא מסתמך על דברי הרב קוק, בקובעו שבהתקיימות המדינה בצורת השלטון הנוכחית הנוהגת בה, מתקיימת, ולו גם בצורה חלקית, המצווה למנות מלך. וזו לשונו:

ממשלה יהודית עצמאית מהווה תחליף למלכות ישראל... צורת השלטון איננה רלוונטית לנושא זה, באשר מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל קבע בספרו משפט כהן בהלכות מלכים סימן קמד: כשמתמנה מנהיג האומה לכל צרכיה בסגנון מלכותי עפ"י דעת הכלל ודעת בי"ד ודאי עומד הוא במקום מלך. יוצא איפוא שאם השליטים אינם תופסים את השלטון בכוח... אלא על ידי בחירה חופשית של העם, שלטונם מוגדר כמלכות ישראל.^[25]

סיכום

מכלול המקורות ההלכתיים שהובאו לעיל מורים בעליל כי דברי הרב קוק נאמרו כקביעה הלכתית, ולא כדברי הגות בעלמא. חידושו ההלכתי של הרב הוא יסוד הלכתי, שעליו נשענו הפוסקים בדור שאחריו, כדי לבסס מסקנות הלכתיות ב'הלכות המדינה'. יסודו ההלכתי של הרב, על הבנת החידוש שבו, מחייב תשומת לב למה שכלול בו ולמה שאינו כלול, הן במפורש והן במשתמע, ולא ניתן לתלות בו חידושים שהרב לא התכוון אליהם. דרך המלך שהרב החל לסוללה, נסללה בזהירות בעקבות דבריו ע"י הפוסקים שבאו אחריו, לצורך ביסוס ועיגון הלכתי של המציאות החדשה של מדינה יהודית.