שיעור לד: פיקוח נפש ציבורי ביחס למלכות

שיעור לד: פיקוח נפש ציבורי ביחס למלכות

 

א. עבודות חקלאיות בשמיטה לפירעון מס המלך[1]

רבי ינאי התיר לתלמידיו לחרוש ולזרוע בשמיטה 'משום ארנונא' - בבלי סנהדרין (כו ע"א): "כדמכריז רבי ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא".

 

? מהי הסיבה ומהו ההיתר לכך שרבי ינאי התיר את החרישה בשמיטה?

 

1. ארנונא: ביאור המציאות

~ רש"י (סנהדרין כו ע"א ד"ה ארנונא):

ארנונא - מס שגובה המלך מן התבואות כך וכך כורין מן השדה לשנה.

 

~ לדעת הרמב"ם, הכוונה 'ארנונא' היא אספקת צורכי צבא המלך[2] - 

רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"א הי"א):

משרבו האנסין והטילו מלכי עכו"ם על ישראל לעשות מזונות לחיילותיהן, התירו לזרוע בשביעית דברים שצריכין להם עבדי המלך בלבד.

 

2. היקף ההיתר

הראשונים נחלקו בשאלה האם מדובר על היתר איסורי תורה או רק היתר איסורי דרבנן?[3]

 

! היתר איסורי דרבנן

לדעה זו, אין כוונת רבי ינאי להתיר איסורי תורה משום הלחץ הכלכלי של הציבור, אלא מדובר על איסורי דרבנן בלבד, שכן שמיטה בזמן הזה אינה מהתורה אלא מדברי חכמים, ובמקום של הפסד כלכלי של הציבור הם לא גזרו איסור[4] -

רש"י (סנהדרין כו ע"א ד"ה פוקו): "פוקו זרעו בשביעית - שביעית בזמן הזה דרבנן, דבטלה קדושת הארץ".

יד רמ"ה (סנהדרין כו ע"א ד"ה פיסקא):

וטעמא דמילתא, משום דשביעית בזמן הזה דרבנן, והיכא דאיכא פסידא לא גזור רבנן.

 

! היתר איסורי תורה

לדברי התוספות בתירוצם השני, ההיתר הוא באיסורי תורה ומשום פיקוח נפש ציבורי, שבהעדר תבואה וממון לפרעון מס המלך עלול הדבר להביא לידי סכנת נפשות -

תוספות (סנהדרין כו ע"א ד"ה משרבו):

ואם תאמר, ומשום ארנונא התירו לחרוש ולזרוע דהויא איסורא מדאורייתא?

ויש לומר... דפיקוח נפש הוא ששואל להם המלך מס ואין להם מה יפרענו ומתים בתפיסת המלך. והכי איתמר בירושלמי, משום חיי נפש.[5]

 

ירושלמי (שביעית פ"ד ה"ב):

בראשונה כשהיו המלכות אונסת, הורי רבי ינאי שיהו חורשין חרישה ראשונה.

בהמשך דברי הירושלמי ישנו עיסוק בדיני 'ייהרג ואל יעבור', כאשר איסורי מלאכות הקרקע בשמיטה אינם בכלל 'ייהרג ואל יעבור', ולכן במקום של פיקוח נפש המגיע עד שערי מוות מותר לעשות את מלאכות הקרקע בשמיטה.

» נמצאנו למדים מדברי התוספות והירושלמי שמדובר על היתר איסורי תורה משום פיקוח נפש עתידי, שכן לא מדובר על פיקוח נפש ישיר, אלא שבעקבות העדר יכולת תשלום מס המלך יגרור הדבר פיקוח נפש.

 

3. הגדרת 'חיי נפש'

אמנם הירושלמי עצמו לא השתמש בלשון 'פיקוח נפש' אלא הגדיר את המלכות כאונסת את ישראל, אך התוספות (סנהדרין כו ע"א ד"ה משרבו) קבעו בשם הירושלמי שמדובר על 'חיי נפש': "והכי איתמר בירושלמי, משום חיי נפש".

לשון זו, 'חיי נפש' מצויה בדברי הירושלמי, להסביר את דעת רבי יוסי בסוגיית מעיין של בני העיר.[6] 

הגמרא מביאה דילמה בה מצויה מחלוקת במקרה שיש מעיין השייך לבני העיר, מה הדין במקרה שאין מי שתייה לעיר הסמוכה ואילו בני העיר בה נמצא המעיין מעוניינים במים עבור כביסה? 

 

בבלי נדרים (פ ע"ב)[7]:

חיי אחרים וכביסתן - חיי אחרים קודמין לכביסתן.

רבי יוסי אומר, כביסתן קודמת לחיי אחרים.

» לשיטת רבי יוסי, בני העיר להם שייך המעיין יכולים להשתמש בו לצורך כביסת הבגדים שלהם, למרות שהעיר הסמוכה להם משוועת למים והם בגדר פיקוח נפש.

 

הירושלמי מסביר את דעתו שלל רבי יוסי, שכביסה הינה צורך חיוני לאנשים, 'חיי נפש' -

ירושלמי (שביעית פ"ח ה"ה):

אמר רבי יוחנן, מאן תנא כביסה חיי נפש, רבי יוסי דתני אין נותנין מהם לא למשרה ולא לכביסה ורבי יוסי מתיר בכביסה.

» המושג 'חיי נפש' בירושלמי אינו עוסק בפיקוח נפש של מוות ישיר, אלא עניינו הוא שלום הציבור ובטיחות הציבור. לפיכך, גם דברים שכעת אין בהם משום פיקוח נפש, כיון שיתכן בעתיד שהם יתפתחו לידי כך הם נחשבים כבר עתה כעילה לעבור על איסורי תורה.

 

~ הרב ראובן מרגליות מקשר בין דברי התוספות בשם הירושלמי הללו לדברי הר"ן בסוגיית גחלת,[8] שם התבאר שמחשש נזק עתידי של רבים ניתן לעבור כבר עתה על איסור תורה של כיבוי הגחלת - 

מרגליות הים (סנהדרין כו ע"א אות ב):

והכי איתמר בירושלמי משום חיי נפש - בספר פני מבין העיר, האי לישנא לא ראיתי בירושלמי... ועיין בצפנת פענח לרמב"ם (הל' שבת פ"ב הכ"ג) שהביא מר"ן... דגבי נזק דרבים הוי כל נזק כמו סכנה, וזהו יסוד חשוב בהלכות מדינה.

 

~ לדעת מהרי"ל דיסקין, ההיתר לעבוד בשמיטה בהיתר איסורי תורה אינו רק לעניים שאין להם לפרוע את מס המלך, אלא גם לאנשים עשירים שאינם זקוקים לעבוד כדי שיהיה להם כסף.

לדבריו, סיבת ההיתר גם לעשירים היא כדי לדרבן את העניים להיתר -

מהרי"ל דיסקין:

גם שמצינו דמשום ארנונא התירו חרישה בשביעית... והתירו אפילו לעשירים דאם לא כן מיכספו עניים ולא יחרושו ואתי לידי סכנת נפשות.[9]

כלומר, לגבי העשירים אין כאן כל חשש של 'חיי נפש', ומכל-מקום הותרו איסורי תורה גם עבורם.[10]

» אין הכוונה 'חיי נפש' לפיקוח נפש, אף כזה שיבוא בעתיד, אלא שמירת שלום הציבור מחשש נזק צער, או ערעור היחסים התקינים בין הקהילה היהודית לבין השלטון -  

ר"י קורקוס (הל' שמיטה ויובל פ"א הי"א), בביאור השני:

שיש כוח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה מפני האונס כיון שהיא מלאכה לאחרים, וגם אפשר לבוא לידי צער קרוב לידי סכנה.

 

ב. היתר איסורים ביחס למלכות

האם מותר לעבור על איסורים מחשש השלטון והמלכות, כאשר לא מדובר על פיקוח נפש ממשי שאז אין דבר העומד בפני פיקוח נפש, אלא מדובר חשש מיחס שלילי של השלטון ליהודים, הטלת קנסות כלכליות וכדו'?

האם מותר לאנשים היוצאים ובאים במסדרונות השלטון, לעבור על איסורים כדי לשמור על היחס התקין שבין הקהילה היהודית לבין השלטון?

 

1. היתר איסורים למקורבים למלכות

1.1 הסתכלות במראה

לדעת התוספות[11] והרא"ש,[12] מדברי הירושלמי עולה שהאיסור להסתכל במראה הוא איסור תורה 'לא ילבש', ומכל-מקום התירו לבית רבי יהודה הנשיא להסתכל במראה בתספורת ע"י כותי משום כבוד מלכות - 

ירושלמי (עבודה זרה פ"ב ה"ב)[13]:

המסתפר מן הנכרי הרי זה רואה במראה, מן הכותי אינו רואה במראה.

התירו לבית רבי שיהו רואין שהיו זקוקין למלכות.

שלושה דברים התירו לבית רבי - שיהו רואין במראה, ושיהו מספרין קומי, ושילמדו את בניהן יוונית שהיו זקוקין למלכות.

פני משה (שם ד"ה התירו): "מפני שהיו זקוקין למלכות והיו צריכין להתראות ביופי והידור".

 

1.2 תספורת 'קומי' למקורבים למלכות

לדעת הרמב"ם תספורת כזו אותה התירו היא אסורה מן התורה משום חוקות הגויים[14] - 

רמב"ם (הל' עבודה זרה פי"א ה"א):

אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים ולא מדמין להן לא במלבוש ולא בשיער וכיוצא בהן שנאמר ולא תלכו בחוקות הגויים, ונאמר ובחוקותיהם לא תלכו, ונאמר השמר לך פן תנקש אחריהם, הכל בעניין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן, אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו, וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים. לא ילבש במלבוש, המיוחד להן, ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם, ולא יגלח מן הצדדין ויניח השיער באמצע כמו שהן עושין וזה הנקרא בלורית, ולא יגלח השיער מכנגד פניו מאזן לאזן ויניח הפרע מלאחריו כדרך שעושין הן... וכל העושה אחת מאלו וכיוצא בהן לוקה.

 

רמב"ם (הל' עבודה זרה פי"א ה"ג):

ישראל שהיה קרוב למלכות וצריך לישב לפני מלכיהם והיה לו גנאי לפי שלא ידמה להן, הרי זה מותר ללבוש במלבושיהן ולגלח כנגד פניו כדרך שהן עושין.

 

כסף משנה (הל' עבודה זרה פי"א ה"ג):

ואם תאמר, כיון שכתב רבינו שלוקה על כל אחד מאלו היאך היה כוח ביד חכמים להתיר איסור תורה לקרובי המלכות.

ויש לומר, משום הצלת ישראל הוא דשרו וכשישראלים עומדים לפני המלכים הם מצילים את ישראל.[15]

 

בבלי מעילה (יז ע"א):

שפעם אחת גזרה המלכות גזירה שלא ישמרו את השבת, ושלא ימולו את בניהם, ושיבעלו את נדות. הלך רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי, והלך וישב עמהם. אמר להם, מי שיש לו אויב יעני או יעשיר? אמרו לו, יעני. אמר להם, אם כן לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו. אמרו, טבית אמר, ליבטל, ובטלוה.

 

1.3 היתר גילוח בתער למקורבים למלכות

שו"ת מן השמים (סימן נא):

ועוד שאלתי על מעבירי תער בזקניהם ומניחים חוט אחד מלמעלה למטה אם יש עבירה במעשיהם אם לא?

והשיבו: שערך כעדר העזים וגו' שכולם מתאימות ושכולה אין בהם, וגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה, ומה לך אצל קלות ולואי החמורות ישמרו. ונראה שלא הותר רק לגבאים ולנדיבים הבאים ויוצאים בחצרות המלכים והשרים.

 

1.4 הפלגה בספינה בשבת לקבלת פני המלך

בדברי התורה מבואר שיוסף התגלח לפני שנכנס למלך פרעה, דבר המעלה קושי לאור דברי חז"ל בראש השנה (י ע"ב) שצאתו מבית האסורים היה בראש-השנה: "בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין". א"כ כיצד התגלח ביום-טוב ועבר על איסור תורה?

אחד ההסברים למעשיו של יוסף הוא, שהותרו איסורים משום כבוד המלכות, כאשר שמירת היחס הראוי בין הקהילה היהודית לבין המלכות הינו חשוב לשמירה על שלום הציבור.[16]

רש"י (בראשית מא, יד): "ויגלח - מפני כבוד המלכות".

 

» הרב ניסים אברהם אשכנזי (איזמיר, נפטר 1860) נשאל האם מותר להפליג בספינה בשבת כדי לחלוק כבוד למלך תורכיה. לדבריו, גם אם איסור תחומין בשבת הוא איסור תורה יהיה מותר להפליג בספינה משום כבוד מלכות, והראיה מיוסף שעבר על איסור תורה בגילוח בראש השנה -

שו"ת מעשה אברהם (או"ח סימן מח):

הוה עובדא שאדונינו המלך... יצוא יצא מעיר תהלה קושטא יע"א לסובב נתיבות לראות כפרים ועיירות גדולות וקטנות, וביום השבת בי"ב סיון שנת התר"ד ליצירה בא איגרת אחת כתובה וחתומה מגדולי אומות העולם מעיר מירלי לגדולי ושרי אומות העולם מפה העיירה איזמיר יע"א, ושם נאמר שאדונינו המלך שולטן עבדול מיג'יד[17] יר"ה ות"מ בא יבוא ברינה לעיר מידילי ביום ב' או ג', כי ע"כ משום כבוד מלכות עד מהרה יחושו לבוא מכל האומות לעירם הנזכרת ויצאו ביום השבת בספינה...  

והואיל וכן שואלים ודורשים ממני... אם יוכלו להפליג בספינה ביום השבת משום כבוד מלכות...

מכל-מקום מעניין יוסף הצדיק שגילח שערו כשהלך לפני פרעה לפתור חלומותיו, נראה דמדאורייתא התירו משום כבוד מלכות, והוא דאמרינן במסכת ראש השנה... ואם איתא דאיסורו דאורייתא לא התירו משום כבודו של מלכות בהיותו בחיים, איך יוסף גילח את כל שערו מאחר דהמתגלח ביו"ט איסורו דאורייתא שהוא תולדת גוזז כנודע.

אלא ודאי מוכרח לומר דקימא לן דאיסור דאורייתא התירו משום כבוד מלכות... והואיל וכן אף אם נאמר דאיסור תחומין איסורא דאורייתא... עם כל זה מותר להפליג בספינה בשבת משום כבוד מלכות. 

 

1.5 אימת המלכות

המגן אברהם הוכיח ממעשה של בר קמצא שהותר לעבור על איסור תורה בהקרבת בעלי מומין למזבח משום אימת המלכות -

מגן אברהם (או"ח סימן תרנו ס"ק ח):

משמע קצת בגיטין ובמעשה דבר קמצא, שמותר לעבור על לא תעשה מפני אימת המלכות.

בבלי גיטין (נו ע"א):

אמר ליה, שדר להו קורבנא, חזית אי מקרבין ליה. אזל שדר בידיה עגלא תלתא.

בהדי דקאתי שדא ביה מומא בניב שפתים, ואמרי לה בדוקין שבעין, דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא. סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות.

 

! דחייה: ההיתר לעבור על איסור תורה הוא משום סכנת נפשות[18] -

הרב ירוחם פישל פרלא (ספהמ"צ לרס"ג ח"ג ס ע"ב ד"ה והכי נמי):

והנה, מש"כ המג"א דהכי משמע קצת, אע"ג דלכאורה הדבר מפורש שם בהדיא...

ועל כן צריך לומר, דכוונת המג"א דיש מקום לדחות דשאני התם דהוה סכנת נפשות, דהא ההוא גברא הוה קאי עלייהו למיחזי אם יקריבוהו, ואם לא יקריבוהו ימסרם למלכות כמו שהיה באמת דאזל אכל בהו קורצא בי מלכא. 

 

» משום פיקוח נפש מאימת המלכות, מותר לעבור על איסור תורה כמו הקרבת בעל מום למזבח.[19]

»» יוסף - גילוח נזיר וגילוח בראש השנה: כיון שעשה משום אימת המלכות מותר הדבר משום פיקוח נפש.[20]

מושב זקנים מבעלי התוספות (בראשית מד, יד):

תימה, לפי מה שאומר בגמרא... שבראש השנה יצא, א"כ איך גילח...

סכנת מלכות שאני, וגילח בו ביום.

 

ג. סיכום: בין פיקוח נפש לחיי נפש

פיקוח נפש: לעיתים, החשש מפני מלכות ושלטון של גויים הינו חשש ממשי של פיקוח נפש.

במקרה כזה, אין ספק שיש להתיר איסורי תורה, כדין כל פיקוח נפש ציבורי בו גם כשיש חשש רחוק ועתידי יש לעבור על איסורים כדי למנוע פיקוח נפש ציבורי.

 

חיי נפש: כאשר לא מדובר על פיקוח נפש אלא על צער הרבים, היזק כלכלי כדוגמת מיסים, עניות כלכלית וכדו', דברים אלו נחשבים ל'חיי נפש' שעניינו הוא שמירת שלום הציבור.

במקרים אלו ראינו את מחלוקת הפוסקים האם ההיתר הוא באיסורי תורה או רק באיסורי דרבנן.

ציבורית היא פיקוח נפש.[21]