א. דומה דודי לצבי – בגאולת מצרים ובגאולה האחרונה
את הפסוק 'דומה דודי לצבי או לעופר האיילים' דורשים חז"ל במדרש רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יא) ביחס לתהליך הנהגת ה' בגאולתם של ישראל:
"דבר אחר, 'דומה דודי לצבי' א"ר יצחק אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים את אמרת לנו: את אתא לגבן תחלה, דומה דודי לצבי מה הצבי הזה נגלה וחוזר ונכסה כך גואל הראשון נגלה ונכסה ר' ברכיה בשם רבי לוי אמר כגואל הראשון כך גואל האחרון הגואל הראשון זה משה נגלה להם וחזר ונכסה מהם...".
בפשטות דברי המדרש שעם ישראל כביכול טוענים לפני הקב"ה: 'ריבון העולמים, הרי הבטחת לנו שאתה תבוא ותגאל אותנו, אך למעשה, אתה מתגלה ומסתתר'.
על כך עונה להם הקב"ה, בלשון הפסוק: 'דומה דודי לצבי', כלומר, - הקב"ה דומה לצבי, שבמהלך ריצתו הוא מתקדם אך תוך כדי כך לעתים הוא מתגלה יותר ולעתים הוא מתכסה.
מוסיף המדרש ומשווה בין תהליך גאולת מצרים שמתחיל בפרשת שמות, לבין התהליכים בגאולה האחרונה.
משה רבינו ע"ה שהוא 'גואל ראשון' נולד במשפחת עמרם משבט לוי, אך בגיל שלושה חודשים הוא כבר 'נכסה' כשנלקח ע"י בת פרעה לארמון פרעה ונתגלה כשהוא יוצא לאחיו, אך אח"כ נאלץ לברוח למדיין ושוב נתגלה שנים רבות לאחר מכן.
מסיים המדרש מחדש שכמו שבגאולה הראשונה כך בגאולה העתידה תהליך הגאולה יהיה נכסה ונגלה באופנים שונים. כפי שיתבאר להלן.
ב. שלושת הבקשות של הקב"ה ממשה לגאול את ישראל
כשהקב"ה מבקש ממשה רבינו לגאול את ישראל, משה רבינו אינו מקבל זאת מיד, ויש כעין 'דו שיח' כביכול בין ריבונו של עולם למשה רבינו.
בפעם הראשונה לאחר התגלותו של הקב"ה למשה רבינו ע"ה בהיותו רועה את צאן יתרו, מתאר לו הקב"ה את שעבוד ישראל במצרים במשך מספר פסוקים (שמות ג, ז-ט):
"וַיֹּ֣אמֶר ה' רָאֹ֥ה רָאִ֛יתִי אֶת־עֳנִ֥י עַמִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־צַעֲקָתָ֤ם שָׁמַ֙עְתִּי֙ מִפְּנֵ֣י נֹֽגְשָׂ֔יו כִּ֥י יָדַ֖עְתִּי אֶת־מַכְאֹבָֽיו: וָאֵרֵ֞ד לְהַצִּיל֣וֹ׀ מִיַּ֣ד מִצְרַ֗יִם וּֽלְהַעֲלֹתוֹ֘ מִן־הָאָ֣רֶץ הַהִוא֒ אֶל־אֶ֤רֶץ טוֹבָה֙ וּרְחָבָ֔ה אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֶל־מְק֤וֹם הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי: וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֛ה צַעֲקַ֥ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣אָה אֵלָ֑י וְגַם־רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הַלַּ֔חַץ אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם לֹחֲצִ֥ים אֹתָֽם".
לאחר הקדמה זו מבקש ממנו הקב"ה שילך לפרעה (שמות ג, י): "וְעַתָּ֣ה לְכָ֔ה וְאֶֽשְׁלָחֲךָ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְהוֹצֵ֛א אֶת־עַמִּ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם".
משיב משה רבינו ע"ה לריבונו של עולם בענווה (שמות ג, יא) שהוא אינו מתאים לכך כלשון הפסוק: "וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָ֣אֱ-לֹהִ֔-ים מִ֣י אָנֹ֔כִי כִּ֥י אֵלֵ֖ךְ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְכִ֥י אוֹצִ֛יא אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם".
עונה לו הקב"ה 'כי אהיה עמך', כלשון הפסוקים (שמות ג, יב): "וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּֽי־אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת כִּ֥י אָנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת־הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה".
גם על כך שואל משה רבינו את ריבונו של עולם (שם יג): "וְאָמַרְתִּ֣י לָהֶ֔ם אֱ-לֹהֵ֥-י אֲבוֹתֵיכֶ֖ם שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם וְאָֽמְרוּ־לִ֣י מַה־שְּׁמ֔וֹ מָ֥ה אֹמַ֖ר אֲלֵהֶֽם".
גם על כך עונה לו הקב"ה בהרחבה (שם יד-טו):
"וַיֹּ֤אמֶר אֱ-לֹהִ-ים֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה וַיֹּ֗אמֶר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶֽהְיֶ֖ה שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם: וַיֹּאמֶר֩ ע֨וֹד אֱ-לֹהִ֜-ים אֶל־מֹשֶׁ֗ה כֹּֽה־תֹאמַר֘ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ ה' אֱ-לֹהֵ֣-י אֲבֹתֵיכֶ֗ם אֱ-לֹהֵ֨-י אַבְרָהָ֜ם אֱ-לֹהֵ֥-י יִצְחָ֛ק וֵא-לֹהֵ֥-י יַעֲקֹ֖ב שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם זֶה־שְּׁמִ֣י לְעֹלָ֔ם וְזֶ֥ה זִכְרִ֖י לְדֹ֥ר דֹּֽר".
ג. משמעות האמירה 'והן לא יאמינו לי' – אינה קטרוג על עם ישראל
בפעם השלישית שהקב"ה מבקש ממשה רבינו ע"ה שיהיה שלוחו לגאול את ישראל, כבר הטענה של משה רבינו ע"ה שלא לקבל את השליחות, היא שפשוט שבני ישראל לא יאמינו לו שהוא נשלח על ידי הקב"ה, כלשון הפסוק (שמות ד' א):
"וַיַּ֤עַן מֹשֶׁה֙ וַיֹּ֔אמֶר וְהֵן֙ לֹֽא־יַאֲמִ֣ינוּ לִ֔י וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ בְּקֹלִ֑י כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ לֹֽא־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֖יךָ ה'".
אך למרות שזה נאמר בדרך ענווה גמורה, הקב"ה הקפיד על כך כלשון הגמ' מס' שבת צז ע"א:
"אמר ריש לקיש: החושד בכשרים לוקה בגופו, דכתיב והן לא יאמינו לי וגו', וגליא קמי קודשא בריך הוא דמהימני ישראל. אמר לו: הן מאמינים בני מאמינים, ואתה אין סופך להאמין. הן מאמינים - דכתיב ויאמן העם, בני מאמינים והאמין בה'. אתה אין סופך להאמין - שנאמר יען לא האמנתם בי.....".
השאלה היא, למרות שמשפט זה נאמר מתוך ענווה גדולה, מה ההווא-אמינא של משה לומר משפט כזה, שנשמע כביקורת על עם ישראל?!
מבאר זאת רבי נפתלי צבי יהודה ברלין זצ"ל בפירושו 'העמק דבר' (שם), שמשה רבינו לא התכוון ח"ו לקטרג על עם ישראל ח"ו ולומר שאינם מאמינים בגאולה. שהרי משה ראה בעליל שהם צעקו אל ה' שיגאל אותם. אלא חששו של משה רבינו ע"ה היה, שהם לא יאמינו שזה הוא האיש המתאים. כלומר, הם לא יאמינו שה' התגלה אליו ושלח אותו לגאול אותם. כי הרי הוא גדל בבית פרעה, הוא חי באווירה המצרית גם אם הוא שמר על עצמו, ולאחר מכן הוא ברח למדיין וחי אצל יתרו במשך עשרות שנים. לכן חשש משה רבינו ע"ה שהמציאות ממנה הוא מגיע אליהם, תגרום לחוסר אמון בו שהוא אכן שליח של הקב"ה לגאול אותם. כי דווקא מי שיותר הגיוני שיישלח ע"י הקב"ה לגאול אותם הוא דווקא אהרן הכהן ע"ה. כי אהרן גדל במשך כל חייו עם אחיו וראה את סבלם וכמו כן היה מפורסם כאדם צדיק וחסיד.
את דבריו מבסס הנצי"ב על כך שבספר יחזקאל כ' וכן בספר שמואל מוכח שהיו נביאים לעם ישראל במצרים, ולכן חששו של משה רבינו ע"ה היה שבני ישראל מצפים שאם מישהו אמור להוציא אותם ממצרים מתאים הדבר שזה יהיה אהרן הכהן ע"ה, כלשון 'העמק דבר' שם ד"ה כי יאמרו אליך ה':
"לא קטרג ח"ו עליהם כי מעטי אמנה הם בגאולה, שהרי אותה המה מבקשים וצעקו אל ה', אלא לא יאמינו כי נראה ה' אל משה ביחוד, שלא היו יודעים את משה לגדול בתורה המסורה להם מן האבות ולא בחסידות, שהרי בקטנותו גדל בפלטון של מלך, ועוסק בחכמות, ומיד שבא לראות בצרת אחיו, אירע סיבה שברח מעיקר קדושת ישראל, ומצד דעת בני האדם היה ראוי שיהיה נגלה הקדוש ברוך הוא לאהרן שהיה נביא עד כה במצרים, כמבואר ביחזקאל כ' שהיו נביאים במצרים והובא בפרש"י כאן [מקרא י'], ובס' שמואל א' ב' כתיב הנגלה נגליתי לבית אביך, וזה היה טענת משה שיאמרו לא נראה אליך ה'".
ד. מופת הנחש - הגאולה תבוא דווקא על ידי משה שגדל בבית פרעה
על חשש זה משיב ה' למשה עפ"י מופת המטה והנחש, כפי שמבאר הנצי"ב, שכוונת ה' לומר למשה, שברצונו גם מי שנראה כזנב לאריות, יכול להיות "ראש המטה" ומבשר הגאולה.
לכן אומר לו הקב"ה לאחוז בזנב הנחש אשר נהפך לראש של המטה שבהמשך יהיה מטה האלוקים, כלומר, זה החשבון האלוקי שמי שנראה כביכול כ'זנב' הוא יהיה המנהיג של ישראל, כלשונו של הנצי"ב בהעמק דבר שמות ד, ד-ו:
"והנה הוא כדרך שאוחזים המטה, היינו בצד העליון. והתבונן בזה שמתחילה היה זה הצד זנב של הנחש קצה התחתון והגרוע של המטה, ובהיותו בידו של משה נעשה אותו הצד העליון והחשוב, ומזה התבוננו בני ישראל דלא כמו שהיו חושבין שאהרן ושאר חסידי ישראל המה הראשים, ומשה היה כנגדם כמו זנב לאריות, אבל עתה שראו אות המטה הבינו שמשה התהפך לראש וראשון של ישראל ועל ידו יעשה הקדוש ברוך הוא גדולות.
וזהו למען יאמינו כי נראה אליך. כלומר אף על גב שאינך כדאי בעיניהם, מ"מ בשביל אלהי אבותם נראה אליך, וכמשל המטה והנחש אשר בשביל משה נהפך מזנב הנחש לראש המטה, כך בשביל ישראל נהפך מזנב לאריות לראש מנהיגי הדור, שהוא משל למטה ושבט..... ".
ה. הגאולה האחרונה תתחיל על ידי 'הצעיר בעיניו ובעיני הדור'
מסיים הנצי"ב שלא רק בגאולת מצרים כן אלא כך גם בגאולה האחרונה, תהיה בחינה של "משה" כלומר, של מנהיג שהקב"ה בוחר דרכו להופיע את הגאולה גם בגאולה האחרונה, וכך כותב הנצי"ב שם:
'למען דעת אשר משום איזה אופן שיבקש הקדוש ברוך הוא לעשות דברו, אם בהשגחה נסתרת אם בנס נגלה, וכן אם לצורך גאולה מאיזה צרה, אם לצורך פרנסה כמו ירידת גשמים וכדומה, אם לצורך שמירת השלום, הכל דרכו ורצונו ית' להתראות ולעשות דברו ע"י הצעיר בעיניו ובעיני הדור, וכמו שמצינו בכמה דורות שנעשה הישועה ע"י אדם שלא היה מקודם מצוין בדור".
ו. הקב"ה 'עוטף את הגאולה' – שלא ירגישו בכך המקטרגים
השאלה היא מדוע הקב"ה מוביל את תהליך הגאולה דווקא בדרך זו?
על כך משיב הרב יששכר שלמה טייכטל זצ"ל הי"ד בספרו 'אם הבנים שמחה' שהקב"ה מביא את הגאולה בצורה שלא נראית גאולה. כי יש שתי הנהגות לקב"ה הנהגה על פי הדין והנהגה על פי רחמים. ולעתים יש מציאות שהקב"ה "מסתיר" ממידת הדין את הגאולה באופנים שלא נראים שיש כאן גאולה. אז היא לא מקטרגת.
וכך כותב 'אם הבנים שמחה' פרק שני אות יג:
"אך בני חוץ ממה שכתבתי למעלה להניח דעתך בתמיהתך הגדולה דאיך יתכן שהקבה"ו יתחיל דגאולה ע"י עוברי רצונו וע"י אנשים דאין ניכר בם שום לחלוחית של יהדות ח"ו העיר ה' את לבי לתת טעם לשבח בזה אף לדעתינו הקצרה ואקדים לך גמרא דסנהדרין ד' צ"ז ע"ב על פסוק אם יתמהמה חכה לו שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה ת"ל לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לנחמכם (ופרש"י יחכה ה' הוא עצמו מחכה ומתאוה שיבא משיח) וכי מאחר שאנו מחכין והוא מחכה מי מעכב מדת הדין מעכבת עכ"ל הש"ס הנצרך לענינינו הרי לך שהשי"ת מחכה ואנו מחכים על הגאולה ורק מדת הדין עומדת ומעכבת והנה מבואר בספרי המקובלים שבעת שהשי"ת רוצה לעשות איזה דבר גדול בעולם שנוגע לעליונים בשמי שמים ולתחתונים בארץ אז השי"ת מעטף דבר זה בכמה מיני עיטופים ואפילו באמצעים שאינם נאים ועוד הן כעורים כדי שלא ירגישו בזה הדינים והמקטריגים ואלמלי הי' נעשה בפומבי' תיכף הי' עולה המקטרג לקטרג ומדת הדין הי' מעכב בדבר......
הדוגמה שהוא מביא שאם 'דרך משל' הקב"ה היה מביא את הגאולה על ידי האדמו"ר מבעלזא משינווא או מגור, הרי מיד מידת הדין הייתה מקטרגת. כי היא הייתה מבינה מה עומד לקרות. כמו שהיה בימי רבי יהושע בן חנניה ניסה לבנות את ביהמ"ק והדבר עורר קטרוג והתבטל הבנייין. לכן הקב"ה מביא את הגאולה בהסתר
"ונקח לדמיון אם היו הראשונים בהתנועה של הבנין לבנות ולהפריא את הארץ כמו רבינו מבעלז ומשינאווא ומגור וממונקאטש ומשאר צדיקי הדור הכי הי' אפשר להתגנב ממה"ד ומצד הסט"א דבאנו לעשות להם קץ ותכלה ולשבר כחם על לעולם ועד והלא בודאי הי' מדה"ד וכל הסט"א יודעים ומבינים מה שרוצים לעשות צדיקים אלו בתנועה זו של בנין הארץ ותיכף הי' עולה מדה"ד לקטרג והי' מעכב על ידיהם וכמו שהי' באמת בימי רבי יהושע בן חנניא כמבואר במדרש רבה תולדות דבימיו נתן המלך רשות לעלות לא"י ולבנות ירושלים ובית המקדש וריב"ח בירר שני עשירים ליתן המעות על זה והתחילו במלאכה ולבסוף נתבטל ע"י קנאת הגוים עיי"ש ובודאי יען שרבי יהושע בן חנניא היה עומד בראש והסט"א הכירו בו את מתנגדם הגדול ע"כ קטרגו ועכבו בדבר...".
ז. הניסיון לבנות את בית המקדש השלישי בימי רבי יהושע בן חנניה
הסיפור אליו רומז "אם הבנים שמחה" מובא במדרש רבה (בראשית סד, י) שבימי רבי יהושע בן חנניה, אישרו הרומאים לבנות את בית המקדש השלישי. הדבר עורר התלהבות בעם ישראל בבבל, והעשירים תרמו סכומים נכבדים לצורך העניין, ורבים מישראל עלו ארצה בכדי לסייע כל אחד בדרכו בבניין המקדש בירושלים.
כאשר שמעו זאת הכותים יושבי השומרון, הם ארגנו משלחת לשלטון הרומאי שהזהיר את השלטונות שהקמת המקדש תהווה עילה למרידה בקיסר ובכל מלכות רומי. הקיסר לא רצה לבטל את הרשות שכבר ניתנה לבנות, אך בעצת הכותים הורה לבנות את בית המקדש שלא על פי המידות המבוארות ביחזקאל. הדבר עורר זעם גדול בציבור היהודי שכבר הספיק להגיע לארץ והתאסף בבקעת בית רימון שבגליל התחתון. חכמי ישראל שבאותו הדור חששו שמא יפרוץ מרד ברומאים, שימיט אסון כללי על עם ישראל. לכן הם בקשו מרבי יהושע בן חנניה שידרוש בפני הציבור. ואכן רבי יהושע בן חנניה סיפר להם משל על האריה שנתקעה לו עצם בגרון, ולאחר שחסידה הוציאה לו את העצם מגרונו, הוא אמר לה ששכרה הוא שהוא לא טרף אותה: "דייך שנכנסת ללוע הארי ויצאת בשלום". כך הרגיע רבי יהושע בן חנניה: 'דיינו, שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום...'
דוגמה נוספת מביא 'אם הבנים שמחה' מהניסיון לגאול את ישראל לפני כחמש מאות שנה, בתקופת מרן רבינו יוסף קארו ע"ה ורבי משה מטראני ע"ה בזמן השלטון התורכי, כאשר 'דון יוסף נשיא' שהיה גדול בתורה צדיק ותלמיד חכם חשוב שהיה גם איש מעשי, ניסה להביא לגאולת ישראל בעזרת השלטון התורכי, אך גם תהליך זה למרות שהוא התחיל הוא נפסק (עי' בהרחבה בירחון 'סיני' גיליון ל' שנת תש"ב, במאמרו של ד"ר יעקב הרוזן 'דון יוסף נשיא בונה טבריה' ו'טבריה בירת ישראל במאה השש-עשרה', המאמר נמצא גם אתר 'דעת').
גם ניסיון זה מביא ה'אם הבנים שמחה' כדוגמה לדבריו לעיל, כשיתכן שדווקא משום ש'דון יוסף נשיא' היה אדם צדיק, הנסיונות שלו לגאול את ישראל עוררו קטרוג מצד מידת הדין ולכן הם נפסקו, וכך הוא כותב:
'ואפשר דזה הי' ג"כ הגרם בימי דון יוסף הנשיא שהזכרתי לעיל דהי' צדיק מפורסם וגדול הדור בתורה ובצדקות ע"כ קטרגו עליו הסט"א וכת דילה עד שבטלו את הדבר'.
לאור זאת מבאר ה'אם הבנים שמחה' מדוע הקב"ה סובב שבזמננו תהליך הגאולה לא נעשה על ידי אנשים צדיקים, כדי שהדבר לא יעורר קטרוג בתחילת התהליך, עד שהתהליך יהיה בעיצומו, שאז כבר מידת הדין לא תצליח לבטל אותו. זאת משום שכאשר הדבר נעשה על ידי אנשים הרחוקים מעבודת ה' בצורה בולטת, מידת הדין תחשוב שבוודאי הדבר לא יצליח כי כלפי חוץ הדבר נראה שזה לא רצון ה'. כמובן, ש'הסתר' זה דרוש רק בתחילתו של המהלך כדי למנוע את הקטרוג של מידת הדין. אך לאחר שהמהלך יתחיל להתפתח כבר לא יהיה כוח למידת הדין לעכב. וכך הוא כותב:
"וכן עתה בזמנינו אלמלי הי' ההתחלה יוצא מכת של צדיקים אז לא היו יכול להיות בהיסח הדעת של המקטרג ועל ידי זה הי' בטל כל הדבר ולא הי' יכולין להתחיל כלל אפילו לדבר מאיזה תנועה של בנין הארץ כי תיכף הי' כמו 'נפל בל חזי שמש' (כלומר זה היה נעצר מיד, כמו הפלת עובר ל"ע– א.א), והבורא כל עולמים שהי' רוצה באמת שיהי' אתחלתא דגאולה והתנאי הראשון לגאולה הוא לבנות את הארץ וכמו שכתבתי למעלה ושיעשו עכ"פ ההתחלה בזה ואח"כ כשכבר נעשה ההתחלה יהי' מתנוצצת והולכת ושוב לא יהי' מידת הדין יכול לעכב עלינו וכמו שכתב הבעל עקידה (כוונתו לספר 'עקדת יצחק' לרבינו יצחק עראמה זיע"א) שעיקר בכל דבר הוא ההתחלה ואם נעשה ההתחלה שוב אין יכולין לעכב, עיין בפסוק 'ושבת עד ה' אלוקיך'. ועל כן מעצה העמוקה של גדול העצה יעץ והעלה איש אחד שיבא עם פראיעקט (פרוייקט) הזה לקנות את הארץ הקדושה ולבנותה איש אשר לא ידע מהיהדות בין ימינו ושמאלו וכל העוזרים שלו היו אנשים כערכו וכמותו, וכשראה המידת הדין והסט"א כל התנועה הזאת ממי יוצאה ומי המסייעים ומי המה הבונים לא הי' לו חרדה כלל מפניהם בחושבו כי המה מכת דיליה ומה יכלו לעשות בארץ ולנו המה ולא לצרינו כן הי' חושבים המידת הדין והסט"א ע"כ לא עיכבו הדבר, והוא על דרך שכתב לעיל.... וההתחלה נעשה ושוב אין בכוחם לבטל והפקודה יהי' מתגדלת והולכת וכל זה נעשה מעצה עמוקה של השי"ת וכמו שאורו של משיח מעיקרא נשתלשל בכמו זה בעיטופים מכוערים ומיני' ובי' כמו כן עתה בעקבתא של משיח דבא זמנו של משיח לבא רק דצריך לזה הכנות של בנין הארץ וכמו שכתבתי לעיל הי' מוכרח ג"כ לעשות כן להתגנב מפני הסט"א ומיני' ובי' לשבור כחם מכח של עצמם על כורחם. ובחרו לזה אנשים כמו אלה והכל היא ממפעלות תמים דעים וגם זה אמת וברור".
ח. עצת ד' להחל אור גאולה, מעולפת במטמוני מסתרים
באופן דומה כותב גם מרן הגראי"ה קוק זצ"ל ב'אגרת התשובה' (אגרות הראי"ה אגרת שע"ח) שם הוא מדגיש שתהליך הגאולה המעשי נעשה ע"י ריבונו של עולם בכוונת מכוון כשהיא 'מעולפת במטמוני מסתרים... ומוקפת בהמון נגעים של עניי דעת סובלי חליים רוחניים'. אמנם מרן הרב קוק זצ"ל אינו מסביר מדוע זה נעשה דווקא בדרך זו, אך הוא כותב זאת ב'אגרת התשובה' ללמדנו שכשעוסקים בענייני התשובה של הדור, אי אפשר לעסוק בכך מבלי להיות ערים שתהליכים אלו הם תהליכי הגאולה למרות שהם מסובכים מבחינה רוחנית, כי הכל היא 'עצת ה''. כי צריך לקחת זאת בחשבון כשעוסקים בהדרכות של תשובה בדורנו, כלשונו:
'ואם יבא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוין שום דבר לאמתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו, ועצת ד' אשר יעץ, להחל אור גאולה, מעולפת במטמוני מסתרים, כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חלאים רוחנים, ודאי לא יועילו כל חשבונות, העולים בלב אדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ד' העליונה אשר דבר טוב על ישראל, לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו, העתידים להיות כולם שבי פשע ".
אך מרן הרב קוק זצ"ל מדגיש שמובטחים אנו שכולם ישובו אל ה' בגדלות רוחנית, כי בוודאי תהליך הגאולה יסתיים גם בתשובה אמונית בכל כוחות החיים, כלשונו של מרן הגראי"ה קוק זצ"ל בהמשך 'אגרת התשובה' (אגרת שע"ח).
"וכל חולשת נפש, פחדנות, רפיון-רוח ומוגת-לבב, כליל יחלוף, ורוח מעודד, ממלא חיי ישע וענג ד' בגודל לבב ורוחב דעה והגיון עז, ייקח את מקומו בכל הלבבות הנגשים אל ד' בהר הקודש, להצמיח פדות, בהכשרת החיים, לאומץ א-לה-י המבשר צבא רב של יצירת נפשות מוכנות לעבודת גאולה וישועת אמת, ההולכות מחיל אל חיל בגבורות ישע ימין עליון".
