פרשת בא: גידול כלבים 

פרשת בא: גידול כלבים 

הם חיים במחיצת בני אדם ומשמשים להם לצרכים שונים, ברובם הם חיות מחמד שנועדו לבידור ושעשוע, חלקם מסייעים לעיוורים, לשהייה עם חולים כדי להרגיעם וכן הם מסייעים לשירותי הביטחון והמשטרה בפעילות מונעת טרור ופשע. זהו ידידו הטוב של האדם, הכלב. אך למרות תיאורים אלו, לעיתים אנו שומעים על מקרים מצערים בהם כלב תקף ילד וגרם לפציעתו.

בפרשת השבוע עדים אנו להבטחה של הקב"ה לבני ישראל בעת שהותם במצריים: "וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ".[1] רש"י[2] מציין "שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה" והשכר שהגיע לכלב בעקבות הציות לדבר ה' הוא לתת לו בשר טריפה, כדברי התורה: "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ".[3] היחס לכלב הוא דו-ערכי - מצד אחד הוא מסמל דבר מתועב ושפל,[4] כפי המתואר בדברי גוליית הפלישתי אל דוד: "הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת",[5] וכדברי אבישי בן צרויה: "לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ".[6] מאידך גיסא יש בו בכלב דברים חיוביים, כדברי הגמרא על נאמנותו של הכלב: "הכלב מכיר את קונו",[7] וביאר המהר"ל: "כי... הכלב הוא בעל נפש, ולכך יש בו הכרה, ונקרא בשביל זה כלב שהוא כולו לב".[8] לדברי הרב יששכר אליינבורג בספרו 'באר שבע',[9] 'מכיר את קונו' הכוונה מכיר את הקב"ה שבראו ולכן הוא ציית לדבר ה' לא לתקוף את בני ישראל ועל כך זכה לשכר על נאמנותו לבוראו. אך הרב איילנבורג מעדיף את הביאור הפשוט שהכלב מכיר את בעליו, "וכן דרך העולם שהכלב מכיר את בעליו והולך אחריו לכל מקום שהוא הולך ומשמרו".

בדברי חז"ל יש שתי אמירות הנראות כסותרות זו את זו - במשנה מובא איסור לגדל כלב אך הפתרון הוא לקשור אותו בשרשרת: לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת".[10] רש"י[11] הסביר את האיסור בכך שהכלב נושך ונובח אישה בהריון עלולה להפיל את עוברה מחמת הפחד.[12] לעומת דברי המשנה האוסרת לגדל כלב סתם ומוצאת פתרון בקשירת הכלב בשרשרת, הרי שבגמרא[13] האיסור הוא לגדל כלב רע, וכן אין כל הצעת פתרון לאיסור, אלא להרוג את הכלב הרע.[14]

המענה לסתירת דברי חז"ל נעוץ במחלוקת הרמב"ם כנגד הטור והשולחן ערוך - לדברי הרמב"ם יש להבחין בין כלב סתם לכלב רע והוא כתב כל איסור במקום אחר בהלכותיו.[15] לדבריו, האיסור להחזיק כלב רע הוא איסור תורה כחלק מהאיסור הכולל 'לא תשים דמים בביתך', שעניינו להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות העלולה להרוג אדם, כדוגמת מעקה לגג שבהעדרו יש סכנת נפשות. איסור זה הביא הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש,[16] ולכן אין לכלב רע זה פתרון אלא מוות. לעומת זאת, איסור גידול כלב סתם, שאינו מהווה סכנת נפשות, הוא איסור מדברי חכמים שאסרו לגדל כלב כזה שיש בו היזק, ולכן כתב הרמב"ם הלכה זו בהלכות נזקי ממון.[17] לכלב כזה יש פתרון שלא יזיק, קשירה בשרשרת, כפי שביאר הסמ"ע,[18] כיון שאנשים יודעים שהכלב קשור הם לא מפחדים ממנו ומנביחותיו.

בעוד שלדעת הרמב"ם יש הבחנה בין אמירות חז"ל ובכך אין כל היתר לגדל כלב רע, הרי שלדעת הטור[19] והשולחן ערוך[20] ניתן לגדל כלב רע כל עוד הוא קשור בשרשרת, כלשונם: "אסור לגדל כלב רע אא"כ הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהן".[21] בכך שתי אמירות חז"ל משלימות זו את זו, היינו שיש פתרון לאיסור גידול כלב רע בקשירתו בשרשרת.[22]

בגמרא[23] מובא שאמנם יש איסור לגדל כלב, אך מותר לגדל כלבים 'כופרין', היינו כלבים שאינם מזיקים כמו כלבים ננסיים[24] או כלבי ציד גדולים.[25] לאור זאת כתב הים של שלמה[26] שמותר לגדל כלבים אלו ללא כל צורך בשמירה משום שאינם מזיקים כלל.[27] על דבריו חלק הרב יעקב עמדין[28] וטען שמדובר על דעת יחיד שאין לפסוק כמותה, כפי שאכן לא הובאה דעה זו ברמב"ם ובשולחן ערוך. לדבריו, גם בכלבים אלו תיתכן סכנה 'כמו שאירע כמה פעמים'. אמנם הוא מודע לצורך בכלב שמירה על ביתו של האדם ורכושו, אך לכך מספיק רק כלב אחד ולא יותר.[29]

ואכן, בגמרא[30] מובא שיש היתר לגדל כלב בעיר הסמוכה לספר, לקשור אותו ביום בו אנשים מצויים ולהתיר אותו בלילה בזמן שאין אנשים נמצאים ברחוב.[31]

בתחילת הדברים ראינו עד כמה הכלב 'כולו לב' והוא מסייע לאדם בדרכים שונות, א"כ מדוע אסור חכמים לגדל כלב?

בגמרא[32] מובא שהימצאות כלב רע בביתו של אדם מונעת כניסת עניים לבקש צדקה ובכך נמנע האדם מעשיית חסד.[33] לדעת הטור והשולחן ערוך, גם לכלב כזה יש פתרון לקשור אותו בשרשרת ואז העניים לא יפחדו להיכנס לבקש צדקה.[34] אך לדעת הרמב"ם, כיון שמדובר על כלב רע שיש סכנת נפשות אז אין לו תקנה ולכן יש איסור להחזיקו.[35]

טעם נוסף מובא בגמרא,30 משום חוסר ביטחון שהאדם אינו סומך על שמירת המזוזה אלא על כלבו,[36] אך כמו שכתב הרב יעקב עמדין שמותר לו לאדם להחזיק כלב אחד לשמירת ביתו ורכושו כחלק מההשתדלות המעשית של האדם לביטחונו יחד עם ביטחונו בבוראו.

לסיכום, יש מן הפוסקים שלא ראו בעין יפה החזקת כלב כלל,[37] אך נראה שאם מדובר על צורך ממשי שהכלב מסייע לאדם בדרכים שונות, הדבר מותר בשימת לב על דרכי השמירה שלו.