פרשת וארא: מופע קסמים

פרשת וארא: מופע קסמים

באירועים שונים, חתונות, מופעי ילדים ומסיבות נוהגים להביא מופע קסמים. האם מותר להשתתף באירועים אלו?

בפרשת השבוע משה ואהרון עומדים מול פרעה וחרטומיו ועושים מופע קסמים, לו משיבים החרטומים במופע קסמים משלהם:

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין. וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן. וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם.[1]

נחלקו הרמב"ם והרמב"ן ביחס לכשפים והאמונה בהם - לדעת הרמב"ם,[2] אין כל אמת בכשפים לסוגיהם ואין לעשותם ולא להאמין בהם, זאת כחלק מהימנעות מעבודה זרה שביססה את עצמה על כשפים. לעומתו, סובר הרמב"ן[3] שבאופן עקרוני יש בהם בכשפים אמת וניתן להפיק מהם תועלת. הוא שולל במוסתר את גישת הרמב"ם שכפר באמונת הכשפים: "ורבים יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל, כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה. ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים. ורבותינו גם כן יודו בהם". אלא שהרמב"ן מבחין בין עיסוק בכשפים כאלו שאינם משנים טבעו ודרכו של עולם, לכאלו שהם פוגעים בדרכו הטבעית של העולם, בחריגה מדרך הטבע.

חז"ל הבחינו בין מכשף שחייב סקילה, אוחז את העיניים שפטור אבל אסור[4] והעוסק בספר יצירה ובורא בריות שמותר לכתחילה.[5] ההבדל בין מכשף שחייב סקילה לאוחז את העיניים הוא, שמכשף עושה מעשה כישוף לעומת האוחז את העיניים שאינו עושה מעשה, אלא "אוחז וסוגר עיני הבריות ומראה להם כאילו עושה דברים של פלא, והוא אינו עושה כלום", כדברי רש"י.[6]

כעת עלינו לשאול, מה מעמדה ההלכתי של זריזות ידיים, האם היא אסורה כאחיזת עיניים, או שמא מותרת היא לגמרי?

לדעת הרמב"ם, זריזות ידיים היא אחיזת עיניים האסורה מהתורה: "והוא מין גדול מן התחבולה מחובר אליו קלות התנועה ביד עד שיתדמה לאנשים שיעשה עניינים אין אמיתות להם".[7] הוא מדגים תחבולה זו בדוגמאות הבאות:

שייקח חבל וישים אותו בכנף בגדו לפני העם ויוציאהו נחש. וישליך טבעת לאוויר ואחר כן יוציאהו מפי אדם אחד מן העומדים לפניו.

לדבריו, זהו מין ממיני הכישוף ולכן אדם העושה זריזות ידיים כזו לוקה עליה.

הרדב"ז[8] ביאר, שהרמב"ם לשיטתו שכל ענייני הכישוף הם תחבולה שאין בה מן האמת ועלינו להתרחק ממעשים אלו שהם מהווים כפירה. אך הוא עצמו תמה וטען שקשה מאוד לומר שהתורה תאסור זריזות ידיים כעשיית כישוף, ולכן לדבריו לא נאסרה כלל זריזות ידיים. ואכן, ראשונים נוספים[9] ובעקבותיהם הטור[10] והשולחן ערוך[11] לא הזכירו בדבריהם את זריזות הידיים, דבר המורה שאין בכך כל איסור.[12]

לאור מחלוקת זו דנו הפוסקים האם מותר בימינו לקיים ולהשתתף במופעי קסמים שאין בהם אלא זריזות ידיים ומהירות תנועה.

האוסרים[13] מצדדים בדבריו של הרמב"ם שזריזות הידיים היא מין ממיני הכישוף שאסרה התורה, ולכן כתב הרב אברהם דנציג "שאותן הבדחנים שעושין כדברים אלו על החתונות... עוברים בלאו דאורייתא, והמצוֵה לעשותן עובר משום לפני עיוור... מי שבידו למחות צריך למחות וכל שכן שאסור להסתכל ולראותם".[14] וכן תמה הרב עובדיה יוסף "על רבנים מובהקים שיושבים בסעודות נישואין, ומראים לפניהם חידושים של אחיזת עיניים, ואין מהם מי שימחה על כך".[15]

אולם, הרב חיים דוד הלוי[16] טען בדעת הרמב"ם שאיסורו את זריזות הידיים נובע מכך שבזמנם כל אוחז עיניים היה משתמש גם בזריזות ידיים, ולכן יש לאסור זאת משום אחיזת עיניים האסורה. אבל בימינו שכל מופע קסמים הוא רק בזריזות ידיים אין לאסור כלל. זאת ועוד, יש פוסקים[17] שהתירו מופעי קסמים של זריזות ידיים ובלבד שיודיע על כך לצופים שהוא עושה רק זריזות ידיים באופן טבעי ללא כל כישוף.

עד כאן עסקנו במכשף, שחייב סקילה על מעשיו, אוחז את העיניים שיש בו איסור תורה, וזריזות הידיים הנתונה במחלוקת הפוסקים. בדברי חז"ל מובא שלעומת איסורים אלו, מותר לכתחילה לעסוק בספר יצירה ולברוא בריות, כפי שעשו האמוראים ובכל ערב שבת[18] בראו עגל לכבוד שבת ואכלו אותו.[19]

נאמרו שני טעמים להיתר העיסוק בספר יצירה - לדברי רש"י,[20] כישוף אסור משום שהוא מעשה האדם לעומת השימוש בספר יצירה בו אין האדם עושה כל מעשה אלא הוא מזכיר את השמות הקדושים וממילא נבראים ברואים. הסבר נוסף מובא אצל הרב ישעיהו דיטראני,[21] ולדבריו ההיתר נובע משימוש בשמות קדושים אותם נתן הקב"ה בעולם כדי לפעול בו בקדושה, והעוסק בכך מראה את גדולתו של הקב"ה. לאור סיבה זו כתבו הפוסקים[22] שהשימוש בשמות הקדושים הוא רק לצורכי קדושת השם וצורכי מצווה, כפי שעשו האמוראים שבראו עגל לכבוד סעודת שבת שהיא מצווה.

הפוסקים[23] עסקו במעמדה ההלכתי של בהמה שנבראה באמצעות השמות הקדושים שבספר יצירה. לדבריהם, היא אינה כבהמה רגילה אלא יצירה חדשה שאין בה איסור איבר מן החי וניתן לאוכלה ללא שחיטה, כפי שעשו השבטים שבראו להם בהמות באמצעות שמות הקדושים ואכלום ללא שחיטה,[24] היא גם אינה כשרה לקורבן משום שאין בה שחיטה,[25] וכן ניתן לאכול את בשרה עם חלב, כפי שביאר המלבי"ם[26] את מעשיו של אברהם אבינו שנתן למלאכים חמאה וחלב משום שמדובר על בן הבקר אותו ברא אברהם באמצעות ספר יצירה, כלשון התורה 'וימהר לעשות אותו', ואין בבשרו איסור בשר בחלב.[27]

לעומת תמימות דעים זו ביחס לבהמה שנבראה באמצעות השמות הקדושים שאין לה מעמד הלכתי של בהמה רגילה, נחלקו הפוסקים במעמדו ההלכתי של אדם שנברא בשמות הקדושים,[28] האם הוא אדם רגיל לכל דבר או שמוגדר בהמה בצורת אדם?

מסופר על רבי אליהו, רבה של קהילת חלם, שברא גולם באמצעות השמות הקדושים, אך לאחר שהוא הלך וגדל חשש רבי אליהו והוריד את שם השם מעל מצחו אך הגולם שרט אותו במצח.[29]  שנים לאחר מכן, התלבט הרב צבי אשכנזי[30] שהיה מצאצאיו של רבי אליהו מחלם, האם גולם הנברא משמות הקדושים מצטרף למניין ולדבר שבקדושה, שכן מצד אחד אמנם הוא לא 'ישראל' אבל הוא כן מעשה ידיו של הצדיק שברא אותו,[31] מאידך גיסא יתכן והוא מוגדר בהמה בצורת אדם ואינו מצטרף למניין.[32]

שאלת מעמדו ההלכתי נדונה גם ביחס להריגתו - האם אדם שהרג גולם אינו חייב על הריגתו משום שנאמר 'שופך דם האדם' וגולם אינו מוגדר אדם אלא בהמה בדמות אדם,[33] או שמא ההורגו חייב משום שהוא נברא בשמות הקדושים, שכן יעלה על הדעת שההורג את אדם הראשון יציר כפי הקב"ה לא יתחייב ברציחה?![34]

השלכה מרתקת משאלות אלו היא האם מותר לברוא גולם ולאחר-מכן ליטול ממנו את הכליה שלו עבור אדם הזקוק לה? הרב יוסף ענגיל[35] טען שאדם שיצר גולם באמצעות השמות הקדושים הוא הבעלים שלו ודינו כעבד כנעני השייך לאדונו. במשנה[36] מובא שאפשר לכתוב גט לאישה על ידו של עבד כנעני ולתת לה את העבד. בגמרא[37] מבואר שהבעל צריך לתת לאישה את כל העבד, משום שהוא אינו יכול לקצוץ את ידו עליה כתוב הגט. בטעם הדבר שלא ניתן לקצוץ את ידו של העבד, כתב רש"י: "דשייך במצוות ואינו רשאי לחבול בו".[38] כלומר, הסיבה שלא ניתן לקצוץ את ידו של העבד היא משום איסור חבלה, אבל הוצאת כליה אינה מוגדרת כחבלה אלא הצלת נפשות ולכן יהיה מותר להוציאה מעבדו ולהשתילה. אך לא ניתן לחבול בעבד ללא כל צורך משום שהוא מחוייב במצוות.

כעת, לאור דברי הרב ענגיל שהגולם הוא כעבדו הכנעני של אדונו, וכיון שהוא אינו מחוייב במצוות, ובצירוף השיטה הסוברת שאין בהריגתו שפיכות דמים, נראה שיהיה אף מותר לחבול בו אף שלא לצורך ואף להוציא ממנו את הלב ולהשתילו באדם כדי להציל אותו, ואין בכך איסור שפיכות דמים.