פרשת תרומה: בניית בית כנסת ע"י פועלים גויים

פרשת תרומה: בניית בית כנסת ע"י פועלים גויים

לפני מספר שנים, בעיר ירוחם החליטו לבנות בית כנסת, אך בפיהם שאלה האם הם יכולים לבנות את בית הכנסת ע"י פועלים גויים, או שמא יש להקפיד שבית הכנסת ייבנה ע"י יהודים?

בניין המקדש ע"י גויים

בפרשת השבוע נאמר הציווי על בניין המקדש: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".[1] אמנם הציווי הוא על בני ישראל שהם יבנו את המקדש, אך האם הכוונה שרק הם יבנו אותו בפועל ע"י פועלים יהודים, או שמא מתאפשר לשכור פועלים גויים שהם יבנו תחת פיקוחם של יהודים וזה ייחשב כנבנה ע"י יהודים?

בשאלה זו נחלקו הפוסקים. יש ראשונים הסוברים[2] שהמקדש השלישי ירד בנוי מהשמים. לדבריהם, ההכרח לכך הוא שהמקדש יכול להיבנות ביום-טוב, וזה לא יתכן אלא רק אם הוא ירד מהשמים שכן אסור לבנות אותו ביום-טוב. הכרח זה נדחה ע"י התפארת ישראל[3] שטען שאפשר לבנות את המקדש ביום-טוב ע"י פועלים גויים, כשם ששלמה המלך בנה את המקדש ראשון ע"י פועלים גויים ששלח לו חירם מלך צור.[4]

אולם, הרא"ש[5] כתב שאין לבנות את המקדש ע"י גויים, שכן נאמר: "לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ",[6] ולכן לדבריו יש לומר שהמקדש הראשון לא נבנה ע"י פועלים גויים אלא חירם מלך צור סיפק רק את צורכי הבנייה, אבל הפועלים שבנו את המקדש היו יהודים, שהרי בין האומנים הרבים ששלח חירם לשלמה היו גם אומנים יהודים, שכן נחלת השבטים דן ונפתלי כוללת את העיר צור.[7]

לדברי הרב ישעיהו זילברשטיין[8] הסיבה שאין לבנות את המקדש ע"י פועלים גויים היא משום שהתורה הטילה את מצוות בניית המקדש על יהודים, וכיון שאין שליחות לגוי, היינו שלא יתכן לייחס תוצאות מעשים ליהודי כשהמעשה נעשה ע"י גוי, אזי מעשה הבנייה מוכרח להיעשות דווקא ע"י יהודים.

יתכן ומחלוקת זו נעוצה בשאלה מהותית בגדר מצוות בניין המקדש, האם יש מצווה בעצם בניית הבניין או שמא הבנייה מהווה אמצעי והכשר למצוות הנעשות בתוך הבניין, עבודת המקדש והקרבת קורבנות?

נראה שמחלוקת זו הינה מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן - לדעת הרמב"ם, אין מצווה עצמית לבנות את המקדש כשלעצמו, אלא הבנייה מהווה אמצעי והכשר לתכלית עבודת הקורבנות במקדש, העלייה לרגל והתפילות בו, לכן המקום נקרא 'בית עבודה':

שציוונו לבנות בית עבודה, בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד ואליו יהיה ההליכה והעלייה לרגל והקיבוץ בכל שנה... והוא אמרו יתעלה ועשו לי מקדש.[9]

לכן הרמב"ם לא מנה במניין המצוות מצווה עצמית לבנות את המקדש, אלא המצווה היא בבניית כלי המקדש שעניינם מצוות עבודת המקדש, והם המרכיבים את המקדש כמקום עבודה.

על דבריו חלק הרמב"ן[10] וטען שיש למנות שתי מצוות נפרדות, בניין המקדש כשלעצמו ובניית הכלים, שכן לדבריו יש מצווה עצמית בבניין המקדש.

לאור זאת יתכן ולדעת הרמב"ם אפשר לבנות את המקדש ע"י פועלים גויים, שכן לדבריו אין מצווה עצמית בבניית המקום, אלא הבנייה מהווה הכשר למצוות עבודת המקדש, והיא יכולה להתבצע ע"י פועלים גויים. הסברה בכך, שכל מצווה שהגדרתה כמצוות תוצאה, שרצון התורה הוא לא בעצם המעשה אלא בתוצאתו, לא הקפידה התורה מי יעשה את המעשה, שכן אין המעשה תכלית אלא אמצעי.[11] אולם, אם נגדיר שיש מצווה עצמית בבניין המקדש לא נוכל לבנותו ע"י פועלים גויים משום שבמצוות כאלו שהתורה הגדירה כמצוות פעולה היא הקפידה שעצם המעשה ייעשה ע"י יהודי דווקא.

בניין בית כנסת ע"י גויים

עתה נחזור לשאלה בה פתחנו, האם אפשר לבנות בית כנסת ע"י פועלים גויים?

מעבר לדיון אודות חשיבותה של עבודה עברית, נדמה שהתשובה נעוצה בהגדרת מצוות בניית בית כנסת, האם היא מצווה עצמית או אמצעי והכשר לעבודת התפילה בה?

הפוסקים[12] נחלקו בתוקף החיוב לבנות בית כנסת, האם מדובר על מצווה מהתורה כעין מצוות בניית המקדש, שכן בית כנסת משמש כמקדש מעט, או שתוקף החיוב מדרבנן בלבד. אבל מכל-מקום עלינו לשאול את השאלה המרכזית בגדר בניין בית כנסת, האם החיוב לבנות בית כנסת הוא מטרה כשלעצמה, או שהבנייה אינה מטרה אלא אמצעי והכשר לקיום התפילות בבית הכנסת?

בשו"ת בית דוד[13] כתב שאין לבנות בית כנסת ע"י פועלים גויים משום ביזוי מצווה. גם הרב נסים אברהם אשכנזי[14] כתב שאין לבנות בית כנסת ע"י פועלים גויים. לדבריו, מצוות בניית בית כנסת כלולה במצוות התורה 'ועשו לי מקדש', וכל הדינים הנוהגים בבניית המקדש יהיו נוהגים בבניית בית הכנסת. לפיכך אין לבנות בית כנסת ע"י פועלים גויים משום שבעת הבנייה יש צורך בכוונה לשם קדושת בית כנסת כשם שיש צורך בכוונה לשמה בעת בניין המקדש,[15] וגוי אינו מכוון לשמה ולכן הוא אינו יכול לבנות בית כנסת. מדבריהם עולה שהגדרת מצוות בניית בית כנסת היא מצוות פעולה עצמית, ולכן יש לבנותו ע"י יהודים הנוסכים בעת הבנייה כוונת לשמה.

אולם, יש המתירים לבנות בית כנסת ע"י פועלים גויים,[16] ובניהם הרב יחיאל מיכל גולדשלג שהסביר שמטרת בניית בית כנסת שיהיה מקום מיוחד לתפילה. בכך הבנייה עצמה מהווה אמצעי והכשר לעבודת התפילה המתקיימת בתוך הבניין ואינה מצווה עצמית, דבר המאפשר לבנות את בית הכנסת גם ע"י פועלים גויים, כי הגדרת המצווה כמצוות תוצאה שיהיה מקום לתפילה.

ואכן, גישה זו נראית בלשון הרמב"ם שכתב: "כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפילה בכל עת תפילה. ומקום זה נקרא בית הכנסת". מכך שלא כתב שיש מצווה לבנות בית כנסת, אלא הגדיר את המטרה, מקום להתפלל בו, הוכיח בשו"ת דברי חיים[17] שאין מצווה עצמית לבנות בית כנסת אלא מטרת בנייתו היא להתפלל בו. ולפי זה יתאפשר לבנותו ע"י פועלים גויים.  

לשיטה זו ניתן לומר שאפשר גם לבנות את המקדש ע"י פועלים גויים, ואין צורך בכוונה לשם המצווה בעת הבנייה אלא רק בעשיית כלי המקדש,[18] או אפשר ששונה מצוות בניית המקדש המוגדרת כמצוות פעולה, שיש מצווה בעצם הבנייה ולכן אי-אפשר לבנותו ע"י גויים שכן יש צורך בכוונה בעת הבנייה, לעומת מצוות בניית בית כנסת שעיקרה בתוצאה ולכן אפשר לבנותו ע"י גויים ואין צורך בכוונה לשם הבנייה.[19]

לאור שיטה זו התיר הרב אליעזר יהודה ולדינברג[20] לבנות את בית הכנסת בירוחם ע"י פועלים גויים.