ד' אייר: הרב יוסף דב סולובייצ'יק - לימוד תורה לנשים

ד' אייר: הרב יוסף דב סולובייצ'יק

לימוד תורה לנשים

בתאריך ד' באייר חל יום פטירתו של הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, שנפטר בתאריך זה בשנת תרנ"ב (1892). הרב היה המשנה לראש ישיבת וולאז'ין, ולאחר מכן רבה של העיר בריסק שם פרחה שושלת בית בריסק, שהרב היה הראשון לה, לאחריו בנו הרב חיים ולאחר-מכן נכדו הרב יצחק זאב המכונה הגרי"ז שעלה לירושלים בתחילת מלחמת העולם השנייה. הרב חיבר שו"ת בשם 'בית הלוי' וכן ספר דרשות על התורה. תורת בית בריסק ידועה ביכולת הניתוח וכשרון ההבחנה של מושגים תלמודיים לשני גדרים שונים במטרה להבין לנכון את הדין והשלכותיו ההלכתיות.

במשך השנים, לימוד התורה ופסיקת ההלכה היו נחלתם של הגברים, ואילו הנשים היו תומכות בבעליהן וילדיהן מהבית, כדברי הגמרא[1] המנמקת את הסיבה שזוכות הנשים לחיי עולם-הבא, משום דאגתן ללימוד התורה של בניהן ושהן מאפשרות לבעליהן ללמוד, ואילו בשנים האחרונות הלימוד נעשה נחלתן גם של הנשים. יש כמה דוגמאות לעיסוקן של נשים בתורה, כמו בנות צלופחד עליהן נאמר שהיו "חכמניות הן ודרשניות הן".[2]

בנוסף, דבורה הנביאה הייתה סמל לאישה ששילבה את חכמת התורה עם חכמת המשפט.. השאלה שלפנינו היא, האם מדובר על מקרים חריגים או דרך שהיא נחלת כלל הנשים?

מצאנו מקורות שונים בעניין לימוד תורה לנשים - בגמרא[3] נאמר שאישה אינה חייבת בלימוד תורה משום שנאמר "ולמדתם אותם את בניכם" ולא בנותיכם. חריפה יותר דעת רבי אליעזר האוסר על האב ללמד את בתו תורה, "כל המלמד את בתו תורה מלמדה תיפלות",[4] וכן "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים".[5] לעומתו, בן עזאי תומך בצורה חיובית בלימוד תורה לנשים, "חייב אדם ללמד את בתו תורה".[6]

הרמב"ם[7] פסק כדעת רבי אליעזר האוסר לאב ללמד את בתו תורה:

ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן, אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות.

אמנם מצאנו פוסקים הסוברים שגם לדעת רבי אליעזר יכולה אישה ללמוד תורה אם מטרתה לדעת את הדינים השייכים לה כדי שתוכל לקיימם, שכן היא מחויבת במצוות. מקור לכך מצאנו בדברי התורה המחייבת את הנשים לבוא למעמד 'הקהל', והבחינה הגמרא[8] בין הגברים שבאים ללמוד לנשים הבאות לשמוע, והיינו שמטרת בואן של הנשים למעמד כדי לשמוע את הדינים השייכים להן "כדי שידעו לקיים מצווה".[9]

גישה זו הובאה להלכה בדברי הרמ"א: "חייבת האישה ללמוד דינים השייכים לאישה".[10] המקור לדבריו מהדין שנשים מברכות ברכות התורה,[11] שכן הן חייבות ללמוד את הדינים השייכים להן.[12]

לאור זאת הבחין הרב יוסף דב סולובייצ'יק בין לימוד תורה של אנשים ללימוד של נשים.[13] לדבריו, ישנם שני דינים בלימוד תורה - לימוד תורה כמבוא לידיעת אופן קיום המצוות, בו נשים חייבות כדי לדעת איך וכיצד לקיים את המצוות בהן הן חייבות, ולימוד תורה שהוא תכלית בפני עצמה אף שאין בו פן מעשי, בו חייבים האנשים.

היתר זה, שנשים יכולות ללמוד את הדינים השייכים להן כדי לדעת לקיימם, אינו מקובל על המהרי"ל,[14] שכן לדבריו האישה יכולה לשאול מורה הוראה או לסמוך על המסורת שראתה בבית כיצד מקיימים את המצוות השייכות לה.

אולם, ההסתמכות על המסורת בבית נתונה לשינויים, שכן יש בתים בהם המסורת ההלכתית ידועה ויש בתים בהם אין מסורת הלכתית.

בשנת תרע"ח הוקם בעיר קראקוב בפולין מוסד ללימוד בנות, 'בית יעקב'. פוסקי הדור ההוא נדרשו לחוות דעתם על תכני הלימוד התורניים, שכן עמדו בפניהם דברי הרמב"ם שאסר ללמד את הבת תורה. החפץ חיים[15] והרב זלמן סורוצקין[16] אישרו את הלימודים בטענה של שינוי הדורות. לדבריהם, אמנם בדורות הקודמים הייתה הבת מצויה אצל אמה ולומדת את מסורות ההלכה ולכן היא לא הייתה זקוקה ללימוד תורה וחיזוק האמונה, אך כיום "יש בתים אשר אין זכר בהם להרבה מצוות ולחוקי התורה" ולכן "ההכרח ללמדה תורה, כדי שתדע את הדרך אשר תלך בה ואת המעשה אשר תעשה, כדי שתהיה יהודית", כדברי הרב סורוצקין.

לגישה זו התנגד הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם[17] שמיאן בטענת שינוי הדורות כסיבה להתיר לימוד תורה לנשים. לדבריו, טענה כזו יכולה להוות מדרון חלקלק שבכל דבר ועניין יאמרו כן לביטול איסורים.  

לסיכום, אין ספק שהדורות השתנו והקניית חכמת התורה לנשים היא דבר הכרחי - הן כדי לדעת את ההלכות השייכות להן, והן כדברי הרב חיים דוד הלוי שכיום שהנשים "לומדות לימודים כלליים בכל הרצינות הראויה למה יגרעו דברי תורה".[18]

אך יש להדגיש, שבלימוד התורה מצויים ערכים שונים, כגון הכרת המציאות ונקיטת חוות דעת, יכולת ניתוח המציאות והשלכתה לפסיקת הלכה והחוויה הרוחנית שבלימוד התורה. גם אם אמנם ייעדרו נשים מפסיקת ההלכה, מכל-מקום נראה שהלימוד מהווה עבורן חוויה רוחנית ושותפות בשיח התורני, ערכים חשובים בהם נשים שייכות.