מו"ר הרב שאול ישראלי זצ"ל, עלה לגנזי מרומים בשבת קודש פרשת "שלח" י"ט סיוון תשנ"ה, פרשה המבררת לנו מאז ועד היום את עניינה של "ארץ חמדה", אשר את הלכותיה למד ולימד הרב ישראלי זצ"ל מעת עלותו לארץ הקדושה, יחד עם שקידתו המופלאה בתורה כל ימיו.
הרב ישראלי זצ"ל מסר נפשו לעלות ל"ארץ חמדה" בשעה שהבריח יחד עם שניים מחבריו את הגבול מרוסיה לפולין, בלילה מושלג תוך מסירות נפש במובן הכי פשוט של המילה. מעניין הדבר שלפני שהם עשו צעד נועז ומסוכן כזה, הם החליטו להתייעץ עם הרב יעקב קלמס ממוסקבה זצ"ל שערך עבורם את גורל הגר"א. וכמה סימלי הדבר שהפסוק שעלה בגורל הוא דווקא הפסוק (דברים א, ו): "פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד נהר הגדול נהר פרת".
אם נתבונן בפסוק זה הוא נאמר בתורה לדור הנכנסים לארץ על ידי משה רבינו ע"ה קרוב לארבעים שנה אחרי חטא המרגלים, בסמוך לפטירתו. אחרי הפסוק (דברים א, ד-ה): "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה את התורה הזאת לאמור, רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם וכו' ". בה אומר משה לעם ישראל מה היו אמורים לעשות עם ישראל כשנה אחרי מתן תורה אם לא היו מואסים בארץ חמדה.
כמה מיוחד הדבר שדווקא פסוק זה הוא שהמריץ את הרב ישראלי זצ"ל וחבריו לעלות ל"ארץ חמדה" במסירות נפש, כשבאוזניהם מהדהד דבר ה' בפיהם של יהושע וכלב "עלה נעלה וירשנו אותה", וכך הם חוצים את הגבול לפולין באישון לילה מושלג כשהם עטופים בסדינים לבנים לצורך הסוואה.
כאן המקום לספר בקצרה את מעשי ה' ונפלאותיו, כי למרות שהם הצליחו לצאת מרוסיה, הם נתפסו על ידי שוטרי הגבול הפולני שעמדו להסגיר אותם חזרה לרוסיה, דבר שאם היה מתבצע היה מבחינתם גזר דין מוות. אך ברוך ה' שלא עזב מהם חסדו, והרבה שלוחים למקום שבזכותם הם ניצלו ממוות; בזכות השתדלותו של רב העיירה הסמוכה לגבול הרוסי שהצליח להשהות את הסגרתם חזרה לרוסיה, בזכות פנייתו של הרה"ג רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל למרן הגראי"ה קוק זצ"ל ששלח לו מברק בהול בו הוא מספר לו סכנת המוות המרחפת עליהם, ובזכות השתדלותו של הרב קוק זצ"ל אשר פנה באופן דחוף לנציב העליון אשר הורה לשלוח להם אשרת כניסה לארץ ישראל, וכך באמצעות אישורים אלה השלטונות הפולניים ניאותו שלא להסגירם לרוסיה אלא "לגרש" אותם לארץ ישראל. מיד עם עלייתו ארצה הסתופף הרב ישראלי זצ"ל בצילו של הרב הראשי לישראל וראש ישיבת מרכז הרב מרן הגראי"ה קוק זצ"ל ולמד גם בחברותא עם התלמיד הגדול הרה"ג יעקב משה חרל"פ זצ"ל.
הרב ישראלי זצ"ל היה בוודאי אחד מגדולי הפוסקים שבדור, אך התייחד לו מקום של כבוד כמי שלימד והעמיד הלכה למעשה את הלכות "ארץ חמדה". הן בתחילת כהונתו כרבו הראשון של "כפר הרוא"ה" במשך חצי יובל שנים, כאשר הקים בכפר בית מדרש לחקלאים ללימוד הלכה למעשה של מצוות התלויות בארץ, כשהשיעורים שהוא נתן באותם שנים היוו במידה מסוימת את הבסיס לספרו היסודי "ארץ חמדה" המכיל שני כרכים המלבנים באופן מעמיק סוגיות שונות בהלכות הארץ מהגמ' דרך הראשונים עד ההלכה למעשה כולל הסוגיות הסבוכות בהלכות כלאים.
אך לא רק בהלכות זרעים הוא עסק, כי בבד בבד עם עבודת הרבנות בכפר הרא"ה הוא נכנס לעובי הקורה לערוך את הקובץ השנתי "התורה והמדינה" בה לובנו על ידי גדולי הרבנים באותה תקופה ההלכות הנוגעות להנהגת מדינת ישראל המתחדשת בארץ הקודש. לאחר מכן נכנס הרב ישראלי זצ"ל להיות מעורב יותר בהנהגה הציבורית התורנית של מדינת ישראל כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, כיו"ר וועדת השמיטה ושאר המצוות התלויות בארץ מטעמה במשך שנים רבות וגם כחבר בוועדות שונות בעניינים הלכתיים ציבוריים הנוגעים לצביונה היהודי של מדינת ישראל.
משנבחר הרב ישראלי זצ"ל לשמש כדיין בית הדין הגדול, הוא עלה לעיר הקודש ירושלים ולבקשת מו"ר הרב צבי יהודה הכהן זצ"ל הוא ניאות להתחיל להעביר בה שיעורים בישיבת מרכז הרב, דבר שהוא התמיד בו עד סוף ימיו, כשאת השיעור הכללי האחרון הוא נתן בסוף חורף ה'תשנ"ה סמוך מאוד לפטירתו.
מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל היה בבחינת "פה מפיק מרגליות" הן בשיעוריו הכללים בישיבה הן בכינוסים הלכתיים שונים, והן בדרשותיו הרהוטות, הבהירות והשנונות שנאמרו בשמחות ובהזדמנויות שונות. וכבר למדונו חז"ל: "אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זיכרונם", לכן מן הראוי לקראת יום פטירתו ללמוד מעט מדרשותיו הרבות המתאימות לימים הגדולים שנאו עוברים עכשיו.
חטא המרגלים אינו רק 'בכייה לדורות' – הוא גם לימוד לדורות
באחת מדרשותיו לפרשת השבוע בשבת פרשת 'שלח' ה'תשי"ד בהיותו משמש בקודש כרבו של כפר הרוא"ה, עסק בלימוד מחטא המרגלים לימינו, וכך הוא אמר:
"אם כל דברי תורה צריכים לימוד, הרי פרשתנו שממנה תוצאות לכל דור ודור דורשת לימוד ועיון מדוקדק. מה היה חטאם של המרגלים? לכאורה, נדמה שמלאו שליחותם בנאמנות. הן נתבקשו הם לתור ולראות את הארץ מה היא, ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב, ואת הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים. והרי בכל השטחים מסרו את כל אשר ראו. ומהי אשמתם אם עז העם היושב בארץ ואם הערים בצרות גדולות מאד? הרי נכון היה כל זה, והם את האמת מסרו. האם נדרשו לשקר ולהעלים את אשר ראו?
אכן, אם נדקדק נמצא, שבין כל הפרטים האוביקטיביים שמסרו התגנב גם פרט קטן, לכאורה צדדי, לכאורה בלתי חשוב, אולם ממנו המפתח להבנת ההבדל בהערכת הנתונים הממשיים שבין המרגלים לבין יהושע וכלב. זוהי התוספת הקטנה והתמימה “ונהיה בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם”! (במדבר י”ג, ל”ג).
הדור אשר ראה נפלאות בארץ חם, נוראות על ים סוף, אשר שמע קול אלוקים חיים מדבר אליו מתוך האש, דור זה שכח את גדולתו ותפארתו. ענקי הרוח מתחילים להסתכל על עצמם בביטול ובלעג, הם רואים את עצמם כחגבים. לעומת זאת, וכתוצאה מזה, הם רואים את האחרים כבני ענק. הם אינם רואים, אינם יכולים לראות, מה שראו יהושע וכלב, כי ענק זה עומד על כרעי תרנגולת, כי העמים אכולים שנאה ותחרות הדדית, שהשלטון מפורר, שהתרבות רקובה, שהתועבות עשו בהם כלה. “סר צלם מעליהם וה” אתנו” (שם י”ד, ט”). לעומת זאת, הם מרשים לעצמם להוציא משפט על הרהורי לבם של אחרים – “וכן היינו בעיניהם” (שם, ל”ג)!
זה היה החטא! הביטול העצמי, חוסר ההערכה של הסגולתיות הישראלית, של כוחות הנפש העצומים הגנוזים בעם זה, זהו שהוליד את הפחד בפני התנגשות עם עמי נכר ועם תרבויות נכר. זהו שהוליד את הבהלה שלא יוכלו להחזיק מעמד כשיבואו במגע עם בעיות מדינה, זהו שהוליד את השיטה שלא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן ולאוכלי תרומה, שחיי עם נורמליים בארצו בהכרח יביאו לפריקת עול תורה, ואשר על כן מוטב לשבת במדבר לאכול את המן ולדחות את הכניסה לארץ עד אין קץ… “לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו” (שם, ל”א). וחז”ל בהרגשתם הנפלאה מוסיפים: “דבר גדול דברו המרגלים באותה שעה, כי חזק הוא ממנו – ממנו כביכול, אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם…” (סוטה ל”ה, א”). אי-אימון בישראל, אי-אימון במושיעם של ישראל".
חטא הביטול העצמי - בהיבט הלאומי
דברים אלו שאמר מו"ר הרה"ג הרב שאול ישראלי זצ"ל בשנת ה'תשי"ד לפני למעלה משבעים שנה אף שבוודאי היו יפים לשעתם הם נכונים כיום שבעתיים. כי אכן אי אפשר שלא לראות ש'חטא הביטול העצמי, וחוסר ההערכה של כוחות הנפש העצומים הגנוזים בעם הזה', היא אשר הביאה את חלק ממנהיגי ישראל בעשרות השנים האחרונות לחשוש להילחם מלחמת חורמה באויבנו שמסביב במיוחד בלבנון, סוריה, ואיראן. זאת מתוך ההערכה מסוימת שהעם לא יעמוד בכך. יש אומרים שהדבר התחיל לאחר 'מלחמת המפרץ' לפני קרוב כשלושים וחמש שנה, כאשר מנהיגי המדינה העריכו בטעות ש'לא קמה עוד רוח בעם להילחם', והיא אשר הביאה מס' שנים לאחר מכן ל'הסכמי אוסלו' הנוראיים שהרב ישראלי זצ"ל יצא בחריפות גדולה מאוד נגדם. תחושת 'ביטול עצמי' זו, היא שגם הביאה לאחר מכן להתייחסות 'סלחנית' מול פעולות טירור של אויבנו שבעזה, התייחסות של 'הכלה' מול בלוני תבערה שמבעירים את שדותינו, מול הפרות סדר המוניות של אלפי עזתים בסמוך לגבול שבין עזה ליישובי 'עוטף עזה', כשהחשיבה הייתה שאסור לנו 'להבעיר את הגיזרה' יותר מידי כדי שהדבר לא ייצא מכלל שליטה. כך גם בגבול לבנון חששנו להזיז 'אוהל' של ארגון הטרור, כדי שלא תפרוץ מלחמה בצפון ואז ישגרו מולנו מאות טילים ארוכי טווח. ואכן כדברי הרב ישראלי זצ"ל מתוך ש'היינו בעיננו כחגבים', חטאנו בכך שגם העזנו לומר 'וכן היינו בעיניהם' ואת זה גם אויבנו שמעו.
את הלימוד לדורנו סיכם הרב ישראלי זצ"ל, במספר משפטים קצרים, שהעיקרון הוא שמחטא המרגלים עלינו ללמוד 'לימוד לדורות', וכך הוא אמר:
לא רק סיפורים ממה שעבר רוצה התורה לספר לנו, לא רק בכיה לדורות משמש מאורע זה. יותר ראוי שיהא זה לימוד לדורות. שבימי מבחן נדע שלא להיתפס לרגשות של ביטול עצמי ופחד בפני אפשרות עמידה במערכה. שנדע שהיעוד הישראלי מודרך ע”י ההשגחה האלוקית. שאם גם יש מורדות ברוח האומה, תתחזק ותתגבר הסגולתיות הישראלית. ואם כהנה וכהנה יתנפחו כענקים סביבותינו – “סר צילם וה” עמנו”. אל ניראום. אם אנחנו נהיה את אשר אנו ראויים להיות, כי אז נתגבר על משברים מבפנים, גם על קשיים מבחוץ".
ואכן כשהגיע שעת המבחן הקשה בשמחת תורה עם ישראל למד את הדברים, אף שלצערנו את הלקח לא להיות 'חגבים' למדנו כולנו בדרך הקשה, אבל מודים אנו לריבונו של עולם שכמעט מזה שנתיים ימים הארי קם מרבצו והבין ש'סר צילם מעליהם וה' אתנו', ועם ישראל יצא למלחמת ברזל כאשר שם שמים שגור בפי החיילים ללא מורא משום אוייב ופשוט וברור שמנהיגים המדינה אף הם הרגישו זאת, ומכוח זה יצאו בעוז ובגבורה למבצעים נועזים נגד ה'מפחידים' שבאויבים, בצפון בדרום ובמזרח. כאשר באוזנינו מהדהדים דבריו של כלב בן יפונה לכל עם ישראל: "סר צילם מעליהם – ה' איתנו אל תיראום'.
העוז של ישראל - איחוד של הגדולה והגבורה
במשפט המסיים של אותה דרשה אמר הרב ישראלי זצ"ל: "אם אנחנו נהיה את אשר אנו ראויים להיות כי אז נתגבר על משברים מבפנים גם על קשיים מבחוץ".
דברים ברוח דומה הוא אמר קרוב לארבעים שנה לאחר מכן, בדברי חיזוק לראש ממשלת ישראל יצחק שמיר ז"ל. באחת מדרשותיו הייחודיות בעצרת רבת משתתפים בישיבת מרכז הרב ביום שחרור ירושלים אור לכ"ח אייר התשנ"א, בנוכחות ראש ממשלת ישראל יצחק שמיר ז"ל. העצרת הייתה בתקופה בה מדינות רבות לחצו על ישראל לקיים 'ועידה בינלאומית' בכדי להגיע לפשרה מדינית של ישראל מול ראשי אש"ף. באותה דרשה דיבר הרב ישראלי זצ"ל על משמעות מידת ה'עוז' של עם ישראל, ולקראת סיומה של אותה דרשה פנה הרב ישראלי זצ"ל באופן אישי לראש הממשלה יצחק שמיר ז"ל בדברי חיזוק שנאמרו בכבוד והערכה אך בטון החלטי, וכך הוא אמר לראש הממשלה:
"כבוד ראש הממשלה (יצחק שמיר) צריך לדעת את זה ולהדגיש את זה, שכל כוחו של עם ישראל הוא מירושלים. וכל כחן של כל אמונות העולם הן יונקות מאותה אמונה ראשונית. הברית הראשונה, הברית האלוקית נכרתה עִם עַם ישראל. עם ישראל חי, וארץ ישראל חיה ואין שום הבדל בין שני הדברים הללו ביחד....
הנביא אומר: "עורי, עורי", התעוררי ירושלים, "לבשי עוז, לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקודש" (ישעיה נ"ב, א). יש "עוז" ויש "תפארת". יש שני דברים שהם כרוכים האחד בשני, וצריכים להיות כרוכים האחד בשני, כפי שאמרנו שהשמים והארץ צריכים להיות כרוכים האחד בשני.
העוז. "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת" (דה"א כ"ט, יא). עוז זהו הרכב של גדולה וגבורה. גבורה כשלעצמה זה דבר חשוב, אבל הוא יכול להיות מנוצל לרעה. חסד זה דבר טוב לכשעצמו, אבל אין לו שיניים, אין לו כוח לבצע את הדברים. החסד והגבורה מולידים את התפארת. וזהו שאומר הכתוב: "לבשי את העוז". עם ישראל צריך להיות חזק. עם ישראל, אסור לו לפגר אחר אומות העולם הן בטכניקה, הן בטכסיסים, והן בתעשיה, והן בחכמה. כל אותם הדברים נצרכים בארץ ישראל להיות על רום המדרגה, על רום המעלה. העוז צריך להיות, אבל ע"י זה לצרף את זה לתפארת, בגדי התפארת שאנחנו צריכים ללבוש. זה הענין החשוב.
וגם כבוד ראש הממשלה צריך לדעת את הדבר הזה. כי בלי התוכן הרוחני אין ערך למציאות הגשמית. אנחנו נלחמים אמנם, אנחנו משתלבים אמנם, אנחנו רוצים את העוז, אבל אנחנו רוצים לא רק את העוז של החסד והגבורה, אלא אנחנו רוצים את התפארת. וזהו הענין שאנחנו באנו לכאן, וזה שאנחנו אומרים כל יום "על כן נקוה לך ה' לראות מהרה בתפארת עוזך". שהעוז והתפארת מתערבים יחד, אז אנחנו רואים את השמים והארץ שהם נושקים ומחוברים ומתקשרים יחד."
'הערים בצורות' אך ה' מושיענו למעלה מהגבול והטבע
דברים אלו של הרב ישראלי זצ"ל, על העוז המשלב גדולה וגבורה יחד, מתוך אמונה בה' יתברך, אשר הנהגתו היא הנהגה שמעל הטבע. התחדדו מס' שנים לאחר מכן בתקופה שאחר הסכמי אוסלו כשהמצב הביטחוני בארץ ובגוש קטיף היה מעורער, ובאחד הימים הגיע נשיא המדינה דאז עזר וייצמן ז"ל לביקור רשמי בגוש קטיף שבחלקו נערך עמו כנס תושבים במלון 'חוף דקלים' הסמוך לחוף הים הקסום של גוש קטיף.
תוך כדי השיחה התבטא הנשיא בגילוי הלב האופייני לו: "ההתיישבות בגוש קטיף היא בעייתית ולא 'ריאלית' בגלל שאנו נמצאים בלב ישובים ערביים". קם הרב איציק אידלס זצ"ל מראשוני הישוב 'עצמונה' בחבל-עזה, ואמר לנשיא שאמנם הוא אינו טייס כמו הנשיא, אך הנשיא כטייס יוכל לומר לנו שאם נטוס גבוה נגלה שכל מדינת ישראל נמצאת בתוך המון מדינות ערביות ואם כך אולי גם על מדינת ישראל נוכל לומר אמירות של חוסר 'ריאליה'?! לא בטוח שהנשיא עזר ויצמן אהב את השאלה, אך הוא הזמין את הרב אידלס זצ"ל לטיסה בשמי הארץ, סיפור זה שמעתי מהרב גבריאל קדוש שליט"א הרב של מועצה איזורית בני שמעון. והמסר של הרב יצחק אידלס זצ"ל לנשיא המדינה דאז היה שכל תהליך שיבת ציון אינו דבר 'ריאלי' והכוח להתגבר על אוייבינו הוא בכוח האמונה ולא בחשבונות ריאליים בלבד. כפי שכל מי שלומד את ההיסטוריה של הדורות האחרונים כאשר עם ישראל חוזר לארצו בצורה מואצת ביותר, ובצורה בולטת במיוחד מהקמת המדינה עד ימים אלו ממש. שמה שהוביל את התהליך הייתה האמונה בנצח ישראל, ברוח האמרה המפורסמת: "אסור לנו לסמוך על ניסים, אך צריך לקחת אותם בחשבון", וכדברי הרב ישראלי זצ"ל: "שנדע שהייעוד הישראלי מודרך על ידי השגחה אלוקית".
כפי שאמר האדמו"ר מפיסצ'נא רבי זצ"ל הי"ד בדרשתו לפרשת 'שלח', בעיצומם של ימי השואה בגיטו וורשא, ונכתבה בספרו 'אש קודש', וכך הוא אמר:
"האמונה בה' אינה צריכה להיות רק כאשר ההבטחה האלוקית מסתדרת עם שכלנו ועם המציאות, אלא אפילו אם באמת המציאות בארץ ישראל לא כל כך מסתדרת עם שכלנו. אז ינהג באופן זה: 'צריך לאמר הכל אמת, עַ֣ז העם היושב בה, כנים הדברים שהערים בצורות וכו' ומכל מקום הנני מאמין בד' שהוא למעלה מהגבול והטבע שיושיענו, עלה נעלה וירשנו אותה בלא שכל ובלא סברה, ואמונה ובטחון כזה בד' מקרב את ישועתנו'. נכון שישנם קשיים אך בכח האמונה אנו יכולים ומובטחים שנתגבר על כולם".
מס' שנים לאחר דבריו של האדמו"ר מפיסאצ'נה הי"ד שהיה 'חכם עדיף מנביא' התקיימו דבריו. כבר במלחמת השחרור ומאז בכל מלחמות ישראל, ראינו שה' אתנו 'מעל הגבול והטבע': בהקמת המדינה, במלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מבצע 'יהונתן' לשחרור החטופים באנטבה, הפעילות בעזה בשנה האחרונה, הדיפת ההתקפה מאיראן סמוך לפסח האחרון, מבצע 'הביפרים', חיסול 'נסראללה', התפרקותה של סוריה הגדולה, ועד 'מבצע 'עם כלביא' כשמטוסינו טסים מעל שמי אירן באין מפריע, כאשר עד לפני כשנה כולם חששו אף לחשוב מה יקרה אם רק נעיז לעשות זאת. אף אחד ממבצעים אלו ומדומיהם שלא מנינו אותם, הם לא דבר 'ריאלי', כי ההיסטוריה של עם ישראל אינה 'ריאלית'. זה סוד קיומו של עמנו, הקשר הא-לו-ה-י הנצחי והחי שלנו לארץ הקדושה, שמתגלה במסירות הנפש של עם ישראל בכל הדורות, ובמיוחד בדורנו, דור הגאולה. זה סודנו וזה כוחנו לנצח נצחים! כי 'ה' מושיענו מעל הגבול והטבע".
תפילתנו לבורא עולם שייתן לכולנו חן ושכל טוב לחזור ולהאמין בעצמנו ובייעודינו כעם קדוש וכבניו של הקב"ה, ובזכות זה נזכה לראות כולנו את עם ישראל כולו חוזר לייעודו להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" ולעסוק בבניין ארץ חמדה בקדושה ובטהרה, משימה אליה התמסר מו"ר הרב שאול ישראלי זצ"ל רוב ימיו, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
עוד בקטגוריה תורת חכמי ישראל
ג' תשרי: הרב ישראל ליפשיץ - נאמנות הרופאים
האם ניתן לסמוך על רופא כדי לקבוע הגדרות הלכתיות? על נאמנות הרופאים ומדע הרפואה.
י"ג תשרי: רבי עקיבא איגר - חילול שבת על מי שלא ישמור אותה
האם מותר לחלל שבת על מי שלא ישמור אותה? לפנינו מחלוקת גדולה בין הפוסקים. ומה הדין בזמן הזה?
י"ט תשרי: הגר"א - חוקות הגויים
מה כלול באיסור חוקות הגויים? האם כל מנהג שנהגו בו הגויים אסור לנהוג בו? על גבולות הדין ומשמעותו.



