י"ט חשון: הרב אליהו רוּגלר - כוונות אישיות

י"ט חשון: הרב אליהו רוּגלר

כוונות אישיות

בתאריך י"ט בחשון חל יום פטירתו של הרב אליהו רוּגלר, שנפטר בתאריך זה בשנת תר"י (1849). אמנם הרב מכונה 'רוגלר' על-שם מקום הרבנות שלו בעיר רגולה שבמחוז קובנה שבליטא, אך יש המכנים אותו 'רבי אליהו מקאליש' על-שם מקום הרבנות האחרון שלו בעיר זו. תולדות חייו נכתבו בספר 'תולדות אליהו' ע"י אחיינו הרב אריה ליב פרומקין ממייסדי העיר פתח-תקווה. הרב הותיר אחריו סדרת ספרים בשם 'יד אליהו', המכילים תשובות שהשיב, 'ספר הכללים' הערוך לפי אותיות א-ב בו הוא דן בנושאים שונים בש"ס והגהותיו לביאור הגר"א לספרא דצניעותא, שכן הוא למד קבלה אצל הרב חיים מוולאז'ין תלמידו של הגר"א.

נבקש ללמוד מתורתו של הרב רוּגלר דרך צוואתו שהותיר לבניו, והיא נמצאת בתחילת ספרו 'יד אליהו'. עיקר צוואתו סובבת סביב עניין עירוב כוונות אישיות בלימוד תורה ומצוות. לדבריו, על האדם לשאוף ללמוד תורה לשמה ולא לערב בלימוד שום כוונות זרות:

ולא לשום קניית שֵם ח"ו שיאמרו עליהם שבח, בקי או חריף. כי כל השבחים הבל ורעות רוח, כי אין שום אדם המשבח עומד להמשובח בעת צר לו ח"ו, כפי שראיתי בעיני, אשר כל הכבוד והשבח שמכבדים העולם את האדם הוא ממש כארס נחש ועקרב, ואינם מועילים כלום... אמנם זו מלאכה גדולה, כי טבע האדם להשיג חמדה שיהיה סברתו ולימודו נחשבת ומקובל באזני המקשיבים, וע"י זה נהנה מכבוד התורה, ופיגול הוא לא ירצה.

נדמה היה שמדובר על מוסר והוראת דרכי חסידות, אך מהמשך דבריו נראה שזו היא הגדרה הלכתית.

בהמשך דבריו מיישם הרב רוגלר רעיון זה, שלא לערב כל כוונות אישיות במצוות ומנהגים, גם בעניין אמירת 'קדיש'. 'קדיש' יתום נאמר במסגרת תפילה בה ניגש הבן לעמוד התפילה לשמש כחזן. מנהג זה מנהג קדום הוא והוזכר להלכה בדברי הרב משה איסרליש, הרמ"א: 'כשהבן מתפלל ומקדש ברבים, פודה אביו ואימו מן הגיהנום'.[1]

אולם, בצוואתו של הרב אליהו רוגלר כתוב שאין זה ראוי כלל לכוון באמירת הקדיש לעילוי הנשמה:

בעת אמירת קדיש, ובעת התפילה, ובעת ברכו, ובעת תפילת מוצאי שבת, אע"פ שיש להדר אחרי זאת, עם כל זאת ח"ו מלחשוב מחשבת חוץ שיהיה נופל במחשבתו לעשות נחת רוח לנשמה של אחד ולהצילו מדינה של גיהנום וחיבוט הקבר, ח"ו מלצרף מחשבה זו בעת האמירה, ואף קודם האמירה והתפילה, כי בזה תפסידו את כל העמל והתפילה והקדושה ח"ו, כי הכלל אשר למעלה אינם סובלים שום כוונה זרה, כי-אם הכל לשם שמים, ולהלל ולשבח ולפאר את הבורא בנפש חפצה ובשמחה גדולה יותר מכל הטובות שבעולם, על אשר זכיתם להיות בר ישראל ולעבוד את ה'.

אמנם דבריו אינם מקובלים על רבים מהפוסקים, שכתבו שאין כל מניעה ואף ראוי לכוון בקדיש ובתפילה בה היתום מתפלל על הוריו לעילוי נשמתם, כפי שכתב הרמ"א.

אך נראה שדברי הרב רוגלר מבוססים על דברי רבו הרב חיים מוולאז'ין, שכתב בספרו 'נפש החיים'[2] שאין לכוון כלל בתפילת העמידה על צרכים אישיים, ואף בברכות האמצעיות אין לכוון אלא על כבוד שמים וגלות השכינה ואף בברכת הרפואה וברכת השנים אין לכוון אלא לטובת כלל ישראל ולא על צרכיו האישיים.

דברי הרב חיים מוולאז'ין מבוססים על דברי רבו, הרב אליהו מוילנא:

שאסור לכוון בתפילה לצורך עצמו, אך להתפלל שיהיה כל ישראל בתכלית השלימות ויהיה נשלם כנסת ישראל למעלה, אבל לא לצורך עצמו, אלא יתפלל בא-להי נצור על עצמו שתפילת א-להי נצור הוא על צרכי עצמו.[3]