שילוח הקן בשטחים ציבוריים שבתוך היישוב

התשובה

מצוות שילוח הקן שייכת דווקא בציפור שאינה 'מזומנת לפניך' ברשות הפרטית השמורה. על פי הלימוד מהפסוק (דברים כב, ו): 'כי יקרא קן צפור לפניך'; 'כי יקרא – פרט למזומן' (חולין קלט ע"א). כלומר, כאשר הציפור מקננת בקן הנמצא ברשותו של אדם ובמקום המוגדר כ'חצר המשתמרת' – אין מצווה לשלח אותה. ציפור המקננת במקום שאינו משתמר יש מצווה לשלח, אף כשהקן בשטח פרטי. משום כך, מצווה לשלח ציפור המקננת על גגון גבוה, על מזגן התלוי על קיר חיצוני גבוה, בתוך ארגז של תריס וכדו'. מקומות אלו אינם בכלל 'מזומן לפניך', כי לבעל הבית אין שליטה על הציפורים שנכנסות ויוצאות מאותם מקומות. אולם המצווה היא רק לשלח ציפור טהורה. כדברי חז"ל, שסתם 'ציפור' הכתובה בתורה הכוונה לציפור טהורה.[1]

המצווה היא לשלח את הנקבה ולא את הזכר גם אם הוא יושב על האפרוחים או הביצים. ומכיוון שהנקבה של היונה שהיא הציפור הטהורה הנפוצה המקננת בארץ, נמצאת בקן בשעות הערב והלילה בלבד, זהו הזמן לקיום המצווה.[2] באופן השילוח נחלקו הפוסקים, יש סוברים שהמצווה היא לגרום לציפור לעוף בכל דרך שהיא.[3] ויש חולקים וסוברים שצריך לאחוז בכנפיה ולשלח אותה בידיו.[4] ולדעת חלק מהפוסקים לא תיקנו לברך על מצווה זו, מכיוון שאדם עשוי לקחת את האם שלא על מנת לשלחה, ואף אם יתחרט וישלח אותה, הוא יקיים מצווה שנוצרה על ידי עבירה, ולכן 'לא פלוג רבנן', ומראש לא תיקנו עליה ברכה,[5] ויש שהעלו חששות נוספים.[6] לכן למעשה ראוי לברך בלי שם ומלכות– מחמת הספק.[7]

מסקנה:

א) מצוות שילוח הקן, קיימת גם בקן הנמצא בשטחים הציבוריים ביישוב ואפילו בשטח פרטי במקום שלא ניתן להגיע אליו בקלות כדי לשמור עליו.

ב) משום כך, קן שנמצא על מזגן ביתי התלוי על קיר גבוה, או על גג גבוה בחצר של הגן וכדו', כיוון שלא ניתן לשלוט בנעשה בקן – קיימת בו מצוות שילוח הקן. הדעה הרווחת בפוסקים שלא מברכים על מצווה זו. אלא אומרים בלא שם ומלכות: 'ברוך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מצוות שילוח הקן'.

ג) במקרים שקשה להגביה את הציפור, כגון: שהקן במקום גבוה וכדו', ניתן לכתחילה גם לשלח אותה על ידי הכשה במקל על העץ או המבנה, כדי שהציפור תעוף.