מעמדם של מדבריות  ארץ ישראל

התשובה

ב"ה

                                               מעמדם של מדבריות  ארץ ישראל

שלום וברכה וכל טוב

סליחה על העיכוב בתשובה

בתשובה לשאלותיך:

לשאלה א:

ראשית, אקדים שנושא זה הוא עמוק מאוד, קטונתי מלעסוק בדברים אלו, אך פטור בלא כלום אי אפשר, כיוון שגדולי הראשונים בחרו להתייחס אליו בפירושיהם לפרשת אחרי מות (ויקרא כז) קחנו משם, אשר בפשטות הם מבוססים על דברי הזוהר הנ"ל, ראה: רבי אברהם אבן-עזרא, הרמב"ן ורבינו בחיי. ולכן אשתדל לענות כפי עניות דעתי, לאור דבריהם שפירשו לנו.

ידועים דברי הרמב"ן בדרשותיו לראש השנה: "כי השם הנכבד ברא שמים וארץ ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל וכו' וגבוהים להם מלאכי עליון, נתנם להיותם שרים עליהם וכו', והשם יתברך הנכבד הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות העולם ואמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיייחד שמו זרע אוהביו וכו', כי הבדילנו מן העמים אשר נתן עליהם שרים ואלוהים אחרים בתיתו לנו את הארץ הזאת שיהיה הוא לנו יתברך לאלוקים ונהיה מיוחדים לשמו בה...... והנה בחו"ל אע"פ שהכל לשם הנכבד אין הטהרה בה שלמה בעבור המשרתים המושלים עליה...".

כלומר, הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו ברא כוחות הנקראים 'שרים' שדרכם הוא מנהיג העולם כרצונו, אך את עם ישראל הנבחר הוא מנהיג בארץ הנבחרת ללא שלטון השרים..".

אלא שפשוט שהתורה אסרה לעבוד לאותם כוחות, כפי שכותב הרמב"ן עצמו, בפירושו לפרשת אחרי מות בפסוקים העוסקים בשילוח השעיר לעזאזאל (ויקרא טז, ח ד"ה והנה התורה):

"והנה התורה אסרה לגמרי קבלת אלהותם וכל עבודה להם, אבל צוה הקדוש ברוך הוא ביום הכפורים שנשלח שעיר במדבר לשר המושל במקומות החרבן, והוא הראוי לו מפני שהוא בעליו ומאצילות כחו יבא חורב ושממון כי הוא העילה לכוכבי החרב והדמים והמלחמות והמריבות והפצעים והמכות והפירוד והחרבן, והכלל נפש לגלגל מאדים, וחלקו מן האומות הוא עשו שהוא עם היורש החרב והמלחמות, ומן הבהמות השעירים והעזים, ובחלקו עוד השדים הנקראים מזיקין בלשון רבותינו, ובלשון הכתוב (להלן יז ז) שעירים, כי כן יקרא הוא ואומתו שעיר. ואין הכונה בשעיר המשתלח שיהיה קרבן מאתנו אליו חלילה, אבל שתהיה כונתנו לעשות רצון בוראנו שצונו כך...".

את דבריו הוא מבאר עפ"י משל שמלך עשה סעודה וציווה לתת מנה אחת לאחד מעבדיו, כן בנמשל הקב"ה ציווה להקריב לה' קרבנות וצווה גם לתת מנה אחת מכל הסעודה לאחד מכוחותיו, שהוא מושל בחורבן, אך איננו מקריבים קרבן לאותו שר אלא הקרבן הוא לה' ולכן מעמידים את שניהם בגורל לפני ה'".

ואם נתבונן בכל דברי הרמב"ן נראה שאין כוונתו בדבריו לומר ח"ו שבמדברות ארץ ישראל אין השגחה ישירה של הקב"ה אלא על ידי השרים, אלא כוונתו לומר שהקב"ה רוצה שניתן מתנה לשרים שהם אחראים על החורבן והמלחמות כפי שהוא כותב בפירוש, שיש פה רמז לשלטון של עשיו וחבריו שהם אחראים על השפיכות דמים בעולם, אך ברור שאין הכוונה שלעשיו הרשע יש שלטון במדבריות ארץ ישראל.

ובוודאי המקום השמם ביותר בארץ ישראל הוא במעלה גדולה יותר מאשר המקום הפורח ביותר בחו"ל מבחינת הנהגת השי"ת

ודברים אלו כמעט מפורשים בדברי מו"ז בשו"ת ישכיל עבדי ח"ו או"ח סי' ב סעי' ב' – פרק יום טוב שני במדבריות ארץ ישראל; בה הוא דן לגבי יום טוב שני של גלויות במקומות שלא היו מיושבים מעולם, ותחילה הוא דן עפ"י הנגלה ומוכיח באריכות שכל המדבריות שבארץ ישראל בטלות לעיקר הישוב כשהוא דן בכך באריכות בדברי הרמב"ם ועוד ראשונים. לאחר מכן הוא מבאר (שם מס"ק יא) שעפ"י הנסתר (שאיננו מבינים בכך) שיום טוב שני של גלויות אינו שייך לכל ארץ ישראל, ואף לא למדבריות של ארץ ישראל. ובין השאר הוא מבאר שמציאות של יום טוב שני שייכת למקום ששייך בו השלטון של שבעים השרים.... וניתן להבין מדבריו כפי שאמרנו שגם במדבריות ארץ ישראל לא שולטים השבעים שרים.

לשאלה ב-ג: מדוע הקב"ה ברא מדבר? התשובה היא, כי למדבר יש תפקיד כי הוא לשון 'דברא' כלומר 'חוץ' כפי שמובא בסוף מסכת ביצה לגבי פרות בייתות ופרות מדבריות שאין הכוונה דווקא מקום של הרס וחורבן אלא מקום שמחוץ למקום הישוב אשר שימש גם כמרעה צאן ובקר. אך לא רק כמקום מרעה הוא שימש כי אם כמקום להתבודדות וכדו' לגדולי הנביאים ועד ימינו.

לגבי אם יש מצווה ליישב אותם, באופן פשוט שכל מקום שניתן ליישב אותו יש ערך ליישב אותו, אך חלק מישוב הארץ זה גם להשאיר מקומות למרעה צאן לאוויר ולהתבודדות וכדו'.

יתרה מכך בפסוקי הנחמה אומר לנו ישעיהו פסוקים בהם מובטח לנו שגם המדבר יפרח, כי הכל מעשה ה' כלשונו (ישעיהו פרק מאי ח-כ): (יח) אֶפְתַּ֤ח עַל־שְׁפָיִים֙ נְהָר֔וֹת וּבְת֥וֹךְ בְּקָע֖וֹת מַעְיָנ֑וֹת אָשִׂ֤ים מִדְבָּר֙ לַאֲגַם־מַ֔יִם וְאֶ֥רֶץ צִיָּ֖ה לְמוֹצָ֥אֵי מָֽיִם: (יט) אֶתֵּ֤ן בַּמִּדְבָּר֙ אֶ֣רֶז שִׁטָּ֔ה וַהֲדַ֖ס וְעֵ֣ץ שָׁ֑מֶן אָשִׂ֣ים בָּעֲרָבָ֗ה בְּר֛וֹשׁ תִּדְהָ֥ר וּתְאַשּׁ֖וּר יַחְדָּֽו: (כ) לְמַ֧עַן יִרְא֣וּ וְיֵדְע֗וּ וְיָשִׂ֤ימוּ וְיַשְׂכִּ֙ילוּ֙ יַחְדָּ֔ו כִּ֥י יַד־יְקֹוָ֖ק עָ֣שְׂתָה זֹּ֑את וּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בְּרָאָֽהּ".

וידועים דברי המדרש תנחומא שרבינו בחיי במדבר פרק לג מצטט אותו לגבי המסעות בפרשת מסעי: "במדרש: (תנחומא ג) מפני מה זכו ליכתב בתורה כל המסעות הללו, על שקבלו את ישראל. ועתיד הקדוש ברוך הוא ליתן להם שכר, שנאמר: (ישעיה לה, א - ב) "ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת, פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה' הדר אלהינו". ומה מדבר על ידי שקבל את ישראל כך, המקבל תלמידי חכמים לתוך ביתו על אחת כמה וכמה. אתה מוצא שעתיד המדבר להיות ישוב והישוב להיות מדבר, שנאמר: (מלאכי א, ג) "ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה", המדבר ישוב, שנאמר: (ישעיה מא, יח) "אשים מדבר לאגם מים". אתה מוצא עכשיו שאין אילנות במדבר, ולעתיד יהיו שם אילנות, שנאמר: (ישעיה מא, יט) "אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן" וגו'. עכשיו אין דרך במדבר, שכולו חול, והשיירא אינה מהלכת שם אלא בלילה לאור המזל, ועתיד להיום שם דרך, שנאמר: (ישעיה מג, יט) "אשים במדבר דרך" וגו', וכתיב: (ישעיה לה, ח) "והיה שם מסלול ודרך".

מדרש זה הביא הרה"ג עובדיה הדאיה זצ"ל אחרי מלחמת ששת ימים כחלק ממכתב שכתב  לרב הראשי לצה"ל דאז הרה"ג שלמה גורן זצ"ל בו הוא מברכו על הניצחון במלחמת ששת הימים והוא מדגיש שצריך ליישב גם את מדבר סיני, וההדגשה שיש משמעות להיותו תחת שלטון ישראל, וז"ל:

"אל לנו לוותר אפי' שעל אחד, כל הזמן שהיתה כבושה ע"י לא בני ברית היתה השכינה בגלות עשוקה בידי האויבים, בפרט כל מקומות הקודש, מקומות הצדיקים הקרויים חיים הם היו בצער גדול על שהיו עשוקים ממש בין הסט"א, עתה שנפדו ונכנסו לגבול הקדושה, אסור לנו להוציא אותם מגבול הקדושה ולהחזיר השכינה בגלות ח"ו, ולתת להם חניה בארץ, ולעבור על לא תחנם, ה' עמנו אל תיראום, אפי' על אי סיני לא לוותר, ראה במדרש תנחומא פ' מסעי שם אומר על ענין הזכרת המסעות בפסוק ההוא כדי שיקבלו שכרם שאכסנו ישראל במשך מ' שנה שהיו במדבר, עתה הגיע הזמן לקבל שכרם להתיישב ע"י ישראל, על מדינת ישראל לתכנן תכנית איך ליישב כל מדבר סיני, שהוא מחכה לגורלו, לקבל שכרו ופשוט כי הוא יקבל שכרו רק ע"י ישראל, ע"כ אל נא לוותר על המדבר הזה, ודאי ששם כלול בו כל מ"ב המסעות אם יחקרו עליהם ודאי ימצאו מקומם שם, ועליהם ליישבם, אל נא לפחד משום אומה ולשון...".

בדבריו הוא מדגיש שכל מקום בארץ ישראל שבשלטון ישראלי הוא 'תחת גבול הקדושה', כלומר בהשגחה גלויה יותר של ריבונו של עולם. בלי לחלק בין מדבר סיני למדבר יהודה.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב