ברכה על הפרשת תרומות ומעשרות – אם מפרידים את המתנות לפני ההפרשה

התשובה

ב"ה י"ז מנחם-אב ה'תשפ"ה

                                 ברכה על הפרשת תרומות ומעשרות – אם מפרידים את המתנות לפני ההפרשה

שלום וברכה  וכל טוב

בתשובה לשאלתך החשובה, נשיב תחילה בקצרה:

א. אם מפרישים את כל המתנות וקוראים להן שם אחת אחרי השנייה בלא היסח הדעת כפי שאתה מתאר בשאלה, הרי שצריך לברך ברכה אחת על כל המתנות כפי נוסח הברכה המוכר כיום שהוא 'ברוך אתה ה' וכו' להפריש תרומות ומעשרות'.

ב. סיבת הדבר היא, כי השאלה האם לברך ברכה אחת על כל המתנות או מספר ברכות, תלויה במציאות האם קיים הסיח הדעת בין ההפרשות של המתנות השונות או שאין היסח הדעת. אך נפקא מינה אם מפרידים את המתנות או שלא מפרידים את כל המתנות. לכן המקרים בהם מברכים על כל מתנה בנפרד יתכן במקרים הם אין הפרשת המתנות נעשית בו זמנית אלא בזמנם שונים, וכיוון שבימינו לא מומלץ להשאיר פירות לא מעושרים באופן מלא.

ג. כיוון שכך הרי שהדרך הטובה כיום להפריש ללא תקלות היא להפריש אותן רגיל כלומר ב'נוסח ההפרשה' תוך ציון מקום וקריאת שם.

ד. מי שבכל זאת אופן מעוניין להפריש בהפרשה פיזית, עליו להקפיד על שקילה של כל ההפרשות חוץ מהתרומה הגדולה, ולאחר מכן לברך ברכה אחת כפי הנוסח הרגיל, ואז לקרוא שם לכל המתנות לפי סדרן. 

מכאן להרחבת הדברים:

לפני שנשיב על השאלה צריך להדגיש שאופן הפרשת תרומות ומעשרות בציון מקום (צפון דרום או למעלה למטה) אינה 'הפרשה בקיצור דרך'.

היות ש'קריאת שם' על המתנות (תרומה גדולה, מעשר ראשון, תרומת מעשר, ומעשר שני/ מעשר עני) אם הפרשה גמורה. כשהבסיס לאופן הפרשה זו הוא בדברי חז"ל במס' דמאי פ"ה מ"ב, וכפי שפסק הרמב"ם בהל' תרומות פ"ג הכ"ד. ובמעט שינוי נפסק בשו"ע יו"ד סי' שלא סעי' כח:

"הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחד, מפריש אחד ממאה ומעט יותר, ואומר: אחד ממאה שיש כאן, הרי הוא בצד זה שהפרשתי והרי הוא חולין; והנשאר מזה שהפרשתי, שהוא המעט היתר על אחד ממאה, הוא תרומה על הכל; והמעשר שראוי להיות למאה חולין אלו, הרי הוא בצד זה שהפרשתי; וזה הנשאר יותר על התרומה ממה שהפרשתי הרי הוא תרומת מעשר על הכל".

מקורות אלו הן הבסיס ההלכתי ל'נוסח ההפרשה' המוכר כיום.

חז"ל הציעו את ההפרשה של ציון מקום וקריאת שם, מחמת שתי סיבות הקיימות בשני אופנים:

• במקרים בהם אין חובה לתת את המתנות לאחר ההפרשה, וזאת מחמת הספק, כגון בפירות דמאי).
• במקרים בהם קיימת חובת נתינה, אך אין המקבלים רוצים לקבל כמות עצומה של פירות בעיקר כאשר מדובר בחקלאות ריכוזית, או כאשר מדובר בכמות קטנה של פירות כגון כאשר המעשר מסתכם בחלקי פירות. ובמקרים אלו הנותן והמקבל מעדיפים לתת על בסיס ההלכה של 'הלוואה מראש' ונתינת המתנות בדרך של 'מכירי לויים' או 'מכירי עניים'.

אכן ברור שלהפרשה הפשוטה בה מסירים בפועל את כל התרומות והמעשרות יש יתרון כי בכך האדם שמפריש מבין יותר בקלות מה הוא עושה, אך חשוב לציין, שכל זה נכון בתנאי שמקפידים על הכמויות הן שלא להרבות במעשרות והן שלא למעט במעשרות, וקיימים לא מעט מקרים שנוצרו תקלות בהפרשה מחמת זאת, ולכן אם עושים זאת צריך לעשות זאת נכון. ויתכן שזאת אחת הסיבות שלא מעודדים להפריש באופן הזה.

ומכאן להסבר התשובה על שאלתך: אכן מלשון התוספתא ברכות סוף פרק שישי, וכן הוא בירושלמי, קיים מצב בו מברכים על כל מתנה ברכה בנפרד, כלומר על תרומה גדולה, ולאחר מכן על מעשר ראשון, וכן על תרומת מעשר, וכן על מעשר שני או עני. אך זאת כאשר מפרישים בזמנים שונים. לדוגמה: מפרישם תרומה גדולה בגורן ושם נותנים אותה לכהן. לאחר זמן מפרישים את המעשר הראשון ונותנים אותו ללוי. לאחר מכן הלוי או הישראל מפרישים תרומת מעשר, ונותנים אותה לכהן וכן את שאר המעשרות. פשוט שבאופן זה מברכים על הפרשה בנפרד היות והיא אינה נעשית בו זמנית על כל המתנות.

אך אם מפרישים את כל המתנות וקוראים להן שם אחת אחרי השנייה בלא היסח הדעת מברכים ברכה אחת על כל המתנות כפי נוסח הברכה המוכר כיום שהוא 'ברוך אתה ה' וכו' להפריש תרומות ומעשרות', כשואין זה משנה אם מפרידים את המתנות או שלא מפרידים את כל המתנות. והדברים מפורשים בלשון הרמב"ם הל' מעשר פ"ב הט"ז:

"המפריש מעשר זה מברך תחלה כדרך שמברכין על המצות וכן מברך על מעשר שני ועל מעשר עני ועל מעשר מן המעשר מברך על כל אחד בפני עצמו ואם הפריש הכל זה אחר זה מיד ולא סח ביניהן כוללן בברכה אחת ומברך להפריש תרומות ומעשרות".

הרמב"ם פותח בהפרשת מעשר ראשון כי באותו פרק הוא עוסק בהלכות מעשר ראשון אך הוא כותב שהוא הדין שאר המעשרות. והוא מדגיש שהשאלה אם לברך ברכה על כל אחת מהמתנות, או ברכה אחת לכולן, תלויה אם יש היסח הדעת בין ההפרשות – כלומר כאשר הדבר נעשה בזמנים שונים. או שאין היסח דעת ביניהם כאשר הוא מפריש אותן באותו זמן, בלא היסח הדעת כלשונו: 'אם הפריש הכל זה אחר זה ולא סח ביניהן'

לכן למעשה: גם כאשר אדם מפריש תרומות ומעשרות באופן פיזי, כגון שהוא הסיר את כל המתנות המיועדות ושקל אותן הוא מברך ברכה אחת כפי שפסק הרמב"ם.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב