חילול מטבע של מעשר שני - למי שנרשם לבית האוצר

התשובה

ב"ה ח' שבט ה'תשפ"ו

שלום רב וברכת ה'  

בתשובה לשאלתך, כיצד ינהג מי שיש ברשותו מטבע של מעשר שני, ועתה נרשם לבית האוצר?

למעשה קיימים שתי פתרונות לחלל את המטבעות של המעשר שני שברשותך לאחר שנרשמת לבית האוצר, ונביאם בקצרה, כדלהלן:

אפשרות א': לשחוק את המטבע ובכך לפסול אותה לגמרי משימוש.

אפשרות ב': לקחת את המטבע ברשותך, לאחר מכן למלא סוכר בחצי כוס חד-פעמית (שווי פרוטה ורבע לכל הפחות) ואז תאמר את הנוסח כדלהלן:

"המעשר שני שבמטבע שלפניי הרי הוא מחולל בתוספת רבע מערכו על הסוכר שיש לפניי".

לאחר מכן תשפוך את הסוכר לכיור נקי (כדי לא לבזות את הסוכר שנתקדש בקדושת מעשר שני) ותפתח מיד את הברז, כשבאופן זה יימס הסוכר שקדוש בקדושת מעשר-שני על ידי המים בכדי שלא יבואו להשתמש בו.

להרחבת הדברים:

האפשרות הראשונה, לשחוק את המטבע וכך לא ייכשלו לקנות בה דברי חולין, מבוססת על פי מה שפסק הרמב"ם (הל' מע"ש ונט"ר פ"ב ה"ב): "והורו הגאונים שאם רצה לפדות שווה מנה בפרוטה לכתחלה בזה"ז פודה... ומשליך הפרוטה לים הגדול", ושחיקת המטבע דומה לאיבוד המטבע בים הגדול.

האפשרות השנייה, לחלל את המטבע שברשותך על אוכל שלא הוכשר לקבל טומאה ואת האוכל לאבד מיד על מנת שלא ייכשלו בני אדם באכילתו, על פי דברי הרמב"ם (שם ה"ג):

"וכן אם חילל מעשר שווה מנה על שווה פרוטה מפירות אחרות הרי זה מחולל, ושורף את הפירות שחילל עליהם כדי שלא יהיו תקלה לאחרים".

אמנם דעת הראב"ד (שם) שאין לחלל פירות על פירות, אך השו"ע (יו"ד סי' שלא סעי' קלג) פסק כדעת הרמב"ם.

אלא שעדיין לא ברור האם הרמב"ם והשו"ע סברו שצריך לחלל על פירות טהורים דווקא או אפילו על פירות טמאים. והנה מתוך עיון בספרי הפוסקים על אופן חילול מע"ש בזה"ז, ניתן לומר שהטיפול בפירות שחיללו עליהם מע"ש אכן שנוי במחלוקת.

    בתשובת הר' יוסף אשכנזי (נדפסה בשו"ת הר"ב אשכנזי סי' ב) התייחס למנהג צפת לחלל מע"ש על קמח ולהפריחו באוויר, כשהוא עצמו חלק על כך, ואחד הטעמים שלו הוא שאין לחלל על פירות טמאים שאינם ראויים לאכילה בירושלים, כדברי התוספתא (מעשר שני פ"א  הט"ו).

    לעומתו בשו"ת הלכות קטנות (סי' קלט) כתב להיפך, שעדיף לחלל אותה על פירות טמאים כיון שניתן לאבדם אח"כ בידים.

וכך למד בכרם ציון (פרק מא גידולי ציון אות ה) בדעת הגר"א בביאור לשו"ע (שם), אך דעת דעת החזו"א (דמאי סי' ג ס"ק י ד"ה והנה) שאין לחלל מטבע של מע"ש על פירות טמאים אלא על פירות טהורים ולאחר מכן לקבור את הפירות.

אמנם בספר ארץ ישראל (פרק ה) להרה"ג יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי זצ"ל  כתב שהיו מגדולי ירושלים שהורו להקל בדבר לחלל על סוכר, וז"ל הרב טיקוצי'נסקי (שם):

 "שמעתי שהיו מגדולי ירושלים שהורו להקל לחלל מע"ש גם על חתיכת סוכר בשווי פרוטה דגם סוכר הוא פרי ולמסס את הסוכר במים ולשפכם".

וכן כתב הגרצ"פ פרנק זצ"ל (כרם ציון פרק מא גאון צבי אות ח) בשם הגר"ש סלנט זצ"ל. וביאר הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (כרם ציון הלכות פסוקות פרק מא גידולי ציון אות ה, בשם הרה"ג דוד בהר"ן זצ"ל) שהם סברו שיש לחלל דווקא על פרי טהור, כשקיימת עדיפות לדבריהם לחלל על סוכר שכן ודאי שלא הוכשר לקבל טומאה, שאם הוא היה בא במגע עם מים הוא כבר היה נמס לפני כן.

אמנם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל העיר שלא מסתבר שהם המיסו אותו אח"כ במים בידיהם כי בכך הם היו מטמאים את הסוכר הקדוש בקדושת מע"ש בידים, וזה דבר שאסור לעשותו.

ונראה שבאופן פשוט אותם אנשים שנהגו לחלל על סוכר, הקפידו להניחו בכלי ורק לאחר מכן לשפוך עליו מים ולהמיסו, באופן שהם לא נגעו בו וטימאוהו אחר שהוכשר לקבל טומאה, וכך פסק למעשה הגר"מ אליהו שליט"א (פסקי הגר"מ אליהו הל' זרעים - הוצאת המכון עמ' 21).

לכן העצה שתיקח את המטבעות שנמצאות ברשותך ותשים בתוך כוס סוכר בשווי פרוטה ורבע (סוכר בשווי של כ 25 אג' ותאמר את הנוסח כדלהלן:

"המעשר שני שיש במטבעות שלפניי הרי הוא מחולל בתוספת רבע מערכו על הסוכר שיש לפניי".

לאחר מכן תשפוך את הסוכר לכיור נקי (כדי לא לבזות את הסוכר שנתקדש בקדושת מעשר שני) ותפתח מיד את הברז, כשבאופן זה יימס הסוכר שקדוש בקדושת מעשר-שני על ידי המים בכדי שלא יבואו להשתמש בו.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב