התשובה
ב"ה
שלום וברכה וכל טוב
בתשובה לשאלתך:
למעשה יין שעבר סינון ראשוני ונתנוהו בחביות נחשב הדבר כיין שנגמרה מלאכתו, ולפיכך הוא התחייב בביעור בפסח ה'תשפ"ו.
אך יש להבחין כיצד לנהוג לאחר הפסח, בין המעשר שני לשאר התרומות ומעשרות.
ביחס לשאר התרומות והמעשרות, מצוות הביעור שלהם היא 'לבערם מן הבית' כלומר לתת אותם לאנשים המיועדים לכך (כהנים לויים עניים). לכן אף שלא קיימת בהם את מצוות הביעור (קרי הנתינה) בזמן, עליך לעשות זאת גם לאחר הפסח, כלומר, להפריש תרו"מ ולתת את התרומה הגדולה המעשר ראשון תרומת מעשר ומעשר עני גם לאחר הביעור.
לעומת זאת מצוות ביעור מעשר שני היא באיבודו מן העולם, ולכן לגביו נחלקו הפוסקים מה דינו לאחר הביעור? יש הסוברים שלא ניתן לבער אותו כי מצוותו בשריפה, ולכן הוא אף אסור בהנאה. ויש הסוברים שדין מעשר שני כשאר המעשרות וניתן לפדותו גם לאחר זמן הביעור.
למעשה ניתן לסמוך על דעת המקילים בעיקר במקום הפסד גדול כזה של היין, ולכן אף שלא ביערת את היין בזמן עליך להפריש את התרומות ומעשרות מהיין ולחלל אותו על מטבע בשווי של חצי שקל.
לגבי מטבע זאת ושאר מטבעות שלא בערת אותם בזמן, באופן עקרוני ניתן להקל גם לגביהם, אך נראה שכיוון שבדרך כלל באיבוד מטבעות של מעשר שני אין הפסד מרובה. לכן ראוי לחוש לגביהם לדעת הסוברים שלא ניתן לבער מעשר שני לאחר זמן הביעור, ולכן את המטבעות של המשר שני שיש לך, יש לשחוק אותם.
בברכת התורה והארץ
אהוד אחיטוב
