תרומות ומעשרות מעצים שנשתלו ונגמרה מלאכתם ע"י ישראל - חלקם באדמות מדינה וחלקם באדמות שבעלותן מסופק

התשובה

ב"ה ב' מר-חשוון ה'תשפ"ז

שלום וברכה וכל טוב

תרומות ומעשרות מעצים שנשתלו ונגמרה מלאכתם ע"י ישראל - חלקם באדמות מדינה וחלקם באדמות שבעלותן מסופקת

תחילה לפני שאשיב לשאלתך, אקדים הקדמה קצרה:

הדיון שהתכוונת אליו באמונת עתיך מס' 153, עיקרו נסוב סביב תקפה של הבעלות הפרטית לבין הבעלות הלאומית על אדמות הארץ בהיבטים השונים עם ההשלכות השונות שיש לכך, בעיקר בנוגע לתפיסת שטחים במצבים השונים.

אך לדיון זה אין השלכה ישירה בנוגע לתרומות ומעשרות, באותם מקרים בה העצים והפירות עצמם ניטעו על ידי אנשים מישראל, ואף הקטיף וגמר המלאכה נעשה על ידי ישראל.  

לאחר הבהרה זו, נוכל לגשת לשאלותיך, שניתן לענ"ד לחלק אותם לשתיים, כדלהלן:

שאלה א: לאחר סקירת סוגי האדמות השונים, אתה שואל תחילה, האם אפשר 'לעשר מאחד על השני' כלומר, להפריש מגידולי ישראל שגדלו ב'אדמות מדינה' על גידולי ישראל שגדלו ב'אדמות מנהל', או אפילו ב'אדמות של ערבים שאין להם מספיק הוכחה על בעלותם', ואפילו אולי על אדמות של נוכרים שבוודאי היו בבעלות גוי?

תשובה לשאלה א': לאור ההקדמה העקרונית שפתחנו, אבאר את דבריי בהיבט ההלכתי שלהן, כאשר עיקרון זה הלכתי קיים בין היתר בבסיס ההלכות ברמב"ם בהל' תרומות (פ"א הלכה י-יד) מבלי לרדת לפרטים השונים. שהיות ולהלכה נפסק ש'אין קניין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר', כלומר, בעלות הגוי בגוף הקרקע אינה גורם לפטור את היבול מתרומות ומעשרות, אם יש לאדם מישראל שותפות בפירות. לכן כיוון שהמקרה המדובר הדיון הוא המקרה הפשוט ביותר לחייב בוודאות בתרומות ומעשרות. כיוון שגם אם הבעלות על הקרקע במקרים מסוימים יש ספק לגביה אם היא של ישראל (אם הבנתי נכון משאלתך), הרי שלגבי העצים והפירות אין ספק שהם בבעלותו המוחלטת של הישראל מתחילת הגידול עד סיום גמר המלאכה. לפיכך אפילו אם אתה קונה מכמה מקומות כאלו, תוכל להפריש מכולם יחד (כל מין על מינו) בהנחה שכולם גדלים בתחום עולי בבל, וכולם טבל ודאי, ושכולם באותה דרגת חיוב (כולם לקוח).

כמובן, שאם חלק מהיבול אתה מגדל בעצמך ואת חלקו אתה קונה – כאן הדין שונה, כי יש כאן כבר שתי דרגות חיוב (בעלים, ולקוח) ולכתחילה לא מפרישים משתי דרגות חיוב שונות, אפילו כאשר דרגות החיוב הם מדרבנן (כי תרומות ומעשרות בזמן הזה הם מדרבנן).

וכאן ניתן לדון בשאלתך השנייה: האם אפשר לעשר מהנ"ל - על גידולים של קיבוצים שלהבנתך ב'רובם יש בהם שותפות נוכרי'?

תשובה לשאלה ב': כנראה הנחתך שברוב הקיבוצים יש חברים גויים, אינני יודע. אבל בוודאי שיש קיבוצים שחלק מחברי הקיבוץ אינם 'בני ברית', וכאן שאלתך האם אפשר להפריש מגידולי ישראל על גידולים שיש בהם שותפות ישראל ונוכרי?

תשובה: במקרה כזה בוודאי שלכתחילה אין להפריש מאחד על השני, מכיוון שיש כאן יבול שהוא חייב כולו בתרומות ומעשרות, שהרי מדובר שהעצים הפירות של ישראל וגמר המלאכה היה כולו על ידי ישראל. והיבול של הקיבוצים שיש בהם שותפים נוכרים יש בו תערובת של 'פטור וחיוב'.  

חשוב לציין שלהפריש מיבול הקיבוץ עצמו מיניה וביה הדבר מותר. גם לדעת הסוברים שתערובת של ישראל ונוכרי אי אפשר להפריש תרו"מ מתוך התערובת עצמה, שונה הדבר ביבול שגדל בקיבוץ בו יש שותפות של נוכרים ברכוש הקיבוצי, ושם ניתן להפריש תרו"מ מתוך היבול של הקיבוץ. זאת משום שזאת נחשבת שותפות מוגבלת שאין בה דין  חלוקה כמו 'תפוסת הבית', ויתירה מכאן, בשותפות של הקיבוץ גם אחד מחברי הקיבוץ חפץ לעזוב את הקיבוץ, הוא אינו יכול לפרק את השותפות עצמה כלומר את הנכסים (קרקעות רכוש וכדו'), אלא לקבל 'פיצוי כספי' בלבד. כיוון שכך הפירות נחשבים בבעלות ציבורית של יהודים, שחייבים להפריש ממנה תרו"מ (ויעויין על כך בהרחבה במאמרו של הרב יהודה עמיחי שליט"א – אמונת עתיך מס' 151 אדר א'-אדר ב' ה'תשנ"ז, ועוד במאמרו של הרב יעקב אריאל שליט"א בספר 'הקיבוץ בהלכה', קיבוץ שעלבים תשמ"ד; נדפס עם הוספות והרחבות בשו"ת באהלה של תורה, ח"א סי' ג אות י).

אולם בוודאי שלא ניתן להפריש מפירות אלו על פירות שהם בבעלות מוחלטת של ישראל, היות ובפירות של אותו קיבוץ יש כאן שותפות כללית של גויים בפירות, ולכן אין להפריש מיבול זה שיש לו בעלות של נוכרים באופן חלקי, על יבול שגדל כולו בבעלותו המוחלטת של אדם מישראל.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב