עיון בטלפון של הבת

התשובה

הטלפון הנייד בימינו אינו רק מכשיר לתקשורת, אלא משמש למעשה כיומן אישי, מקום לשיחות פרטיות, התכתבויות, תמונות, מחשבות ותכנים רגישים – ממש כמרחב האישי והפנימי של האדם. בשל כך, ההלכה הרואה חשיבות בשמירה על פרטיותו של כל אדם,[1] ובפרט בעניינים אישיים, מחייבת גם ביחס למכשיר הפלאפון. תקנת רבנו גרשום, הידועה כ'חדר"ג', קובעת במפורש כי אסור לאדם לקרוא באיגרות חברו בלא רשותו, ומכאן נגזר איסור ברור לעיין במסמכים, מכתבים או תכנים אישיים של אדם אחר– לרבות הודעות ודואר אלקטרוני, אפילו אם מדובר בילדך.[2] יש מהפוסקים שראו בכך גם הרחבה של איסור רכילות, שכן חשיפה של פרטים נסתרים של אדם אחר – גם אם לא נאמרו לאחרים – מהווה פגיעה בפרטיותו. כך כתב רבי יעקב חגיז בשו"ת 'הלכות קטנות' (ח"א סי' רעו): 'יש איסור לבקש ולחפש מסתוריו של חברו, ומה לי לא תלך רכיל לאחרים או לעצמו', כלומר עצם החדירה למרחב הפרטי של אדם היא אסורה, גם אם לא מתכוונים להעביר את המידע. יסוד הדברים נלמד מדברי חז"ל המחייבים להקים מחיצה בין חצרות סמוכות כדי למנוע 'היזק ראיה', והרמב"ן מסביר בחידושיו למסכת בבא בתרא (ב ע"ב): 'משום לשון הרע ומשום צניעות', כלומר פרטיותו וצניעותו של אדם מחייבות למנוע חדירה למרחב האישי שלו. בנוסף לכך, בעל 'שולחן ערוך הרב'[3] הדגיש שאסור להביט או לבדוק בלי ידיעת האדם אפילו מעשים תמימים שהוא עושה בביתו, משום שייתכן שהוא אינו רוצה שאחרים יראו אותו או ידעו על מעשיו הפרטיים. ככלל, אין היתר לעיין בטלפון של אדם אחר – ובכלל זה גם של בתך – ללא רשותו המפורשת משום שמדובר בפגיעה בפרטיותו ובאמון הבסיסי שבין הורים לילדיהם. יחד עם זאת, ישנו כלל הלכתי הקובע כי כל התורה כולה נדחית מפני פיקוח נפש, שנאמר 'וחי בהם' (ויקרא יח, ה) – וחז"ל דרשו: 'שיחיה בהם ולא שימות בהם' (יומא פה ע"ב). כלומר, כאשר קיים חשש ממשי לפגיעה חמורה בנפש, מותר לעבור על איסורים מסוימים כדי להציל נפש אדם מישראל. כך כתב רבי חיים פלאג'י בספרו 'חקקי לב' (יו"ד סי' מט):

נראה לעניות דעתי, שמה שפותח איגרת הגוי הוא בכדי להציל את עצמו, ולהיות מציל מידם. נראה דבכהאי גוונא לא גזר רבנו גרשום והיתר גמור הוא... וכמה דברים התירו חז"ל משום דבר האבד ובמציל מידם.

כלומר כאשר יש חשש לסכנה או הפסד, גזרות איסור פרטיות נדחות מפני הצלת נפש, מצוקה חמורה או סכנת נזק גדול.

לכן, אם מדובר במצב מתמשך שבו הבת מסתגרת ואינה מתקשרת, וכל הניסיונות לפתוח שיחה או לקבל מידע בדרכים אחרות כשלו, ויש יסוד סביר לחשוש שמא היא מתמודדת עם מצוקה קשה, דיכאון, פגיעה או סכנה אחרת – מותר לעיין בטלפון שלה, אך יש לעשות זאת בזהירות רבה, ולהסתפק בעיון במה שיכול לשפוך אור על מצבה בלבד, מבלי לפגוע בפרטיותה מעבר לנדרש. עם זאת, יש לזכור שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם מצבים כאלה היא לפתח מראש שיח פתוח, חם ומזמין עם ילדינו, כך שירגישו בטוחים לשתף אותנו בקשיים, וידעו שאנו כתובת תומכת ואוהבת. פעמים רבות, יצירת אווירה של אמון והקשבה תביא את הבת לשתף מרצונה, מבלי שנצטרך להפר את פרטיותה. רק כאשר כל הדרכים האחרות מוצו, והחשש לסכנה ממשית קיים, ניתן להסתמך על עקרון 'פיקוח נפש' ולפעול בהתאם.

לסיכום: ההלכה אוסרת לעיין בטלפון של אדם אחר ללא רשותו, מתוך שמירה על פרטיותו, אך כאשר יש חשש אמיתי לפיקוח נפש, מותר לעיין במה שנדרש לצורך בירור המצב. פעולה זו מותרת רק כאשר ישנה עילה רצינית לחשש, ומתוך אחריות לשלום הילדה ולמניעת אפשרות של סכנה.