התשובה
בס"ד
שלום וברכה
גם אדמת ארץ ישראל אם אדם משתעבד אליה, הוא הופך להיות "איש האדמה" במהות של אדמה ללא צמיחה ותוספת, וזה שנאמר על עזיה "כי אהב אדמה היה" ועיין בדברי רש"י שהביא את המדרשים שהיו להוטים אחר האדמה, יש עבודת אדמה בשביל שהיא אדמת הקודש ויש עובד אדמה שמתמסכן בשביל האדמה, עד כי כך שר' אלעזר אמר שאין אומנות פחות מעובד אדמה (יבמות סג ע"א). עיין בעץ הדר (ראש אמיר) שכתב:
היחש הגדול של כל המצוות כולם אל ארץ ישראל, מביא אותנו אל הדעה האמיתית, שהנשמה הפנימית של כל המצוות כולן, אפילו של אותן שאינן תלויות בארץ, היא תלויה גם היא באמת בארץ, ומאוירה המחיה נשמות הֵנָה יונקות מרחוק כפי היכולת לצורך העמדת חיותם גם בחו"ל, "א"י שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית" (תענית י ע"א), כמו שבמעמד החמרי, הארץ היא הרכוש היסודי המעמיד את האדם ואת הגוי על רגליו, והיא המביאה אותו לכלל מעמד ביתר קנייניו, אשר ע"כ "כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם". והמשפט הזה מתגלה הוא ביותר במובן האומה בכללה, שאפילו המעמד הגבוה של הכתות שעוסקות באומניות אחרות המעולות מהקרקע, הוא נעוץ ביסוד של מציאות הקרקע. על כן מתיחשת היא הקרקע לשארי האומניות כדמות יחש השורש אל הענפים של האילן, שהשורש הוא מקור החיים, ומ"מ מתי פעולתו יוצאת לאור? כשהוא מתפאר בענפיו הטובים והמסתעפים. וכמו כן הקרקע, אע"פ שכשתסולק ממנה ההשפעה של התולדות המסתעפות, שקיומה הבריא מביא ומופיע בעולם, הרי היא אומנות פחותה, כדאמר שם ר"א זה גופא: "אין לך אומנות פחותה מן הקרקע", ומ"מ בהיותה מחוברת לכללות הדברים הטובים שהיא גורמת, הרי היא יסוד הכל וקיום כל (ומיושב בזה קושית התוספות [ד"ה שאין] בטוב טעם).
וכבמעמד החמרי כמו כן במעמד הרוחני, המצוות התלויות בארץ הנה הינן הרכוש הרוחני היסודי של האומה בכללה ושל קדושת יחידיה, כמדרגת הקרקע, העושה את האדם ראוי להיות אדם, והמצוות שאינן תלויות בארץ הנה המטלטלין, שהם נקנים אגב קרקע.
וע"ע בנושא אלומתיו לרב ישראל צבי טאו שהעריך בדברים אלו.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
