נזק לפלאפון שהונח על שולחן

התשובה

הכלל ההלכתי הבסיסי הוא ש'אדם מועד לעולם', כלומר אדם אחראי לנזק שגרם, אפילו אם היה זה באונס, כפי שמובא ב'שלחן ערוך' (חו"מ סי' שעח סעי' א):

אסור להזיק ממון חבירו. ואם הזיקו, אף על פי שאינו נהנה, חייב לשלם נזק שלם, בין שהיה שוגג בין שהיה אנוס,נתקל כשהוא מהלך ונפל על הכלי ושברו, חייב נזק שלם.

אולם, כאשר הנזק נגרם בגלל שמישהו הניח חפץ במקום שאין דרך בני אדם לצפות שיימצא בו חפץ כזה, האחריות עוברת למניח, כך ביאר הרמב"ן[1] את הדין שאם הניח כדו ברשות הרבים במקום שאין דרך בני אדם להניח שם, ונתקל בו אחר – פטור, לפי שאין דרכם של בני אדם להתבונן בדרכים. למעשה, אם בישיבה נהוג להניח פלאפונים רק בכניסה לבית המדרש, והנחת פלאפון על השולחן היא מעשה חריג, יש מקום לפטור את החבר, בפרט אם קשה היה להבחין במכשיר או בחוט ההטענה. לעומת זאת, אם בפועל ישנם בחורים שמניחים פלאפונים על השולחנות בבית המדרש, יש לצפות מהחברים לשים לב, והגורם לנזק יהיה חייב, כיוון שזו כבר דרך המקום.