התשובה
ראשית, חשוב להדגיש כי בנושאים הנוגעים לזכויות יוצרים יש להיוועץ ביועץ משפטי מוסמך. הדבר נכון במיוחד כאשר קיימת אפשרות לתביעה משפטית מצד אחד הצדדים, ולכן אין באמור כאן משום ייעוץ משפטי מחייב. לפי דין תורה, נראה כי זכויות היוצרים שייכות לסופרת. כך כתב ה'שלחן ערוך' (חו"מ סי' ער סעי' ג) בעניין בעלות על מציאה שמצא פועל:
מציאת פועל לעצמו, אף על פי שאמר לו: עשה עמי מלאכה היום. ואצ"ל אם א"ל: עדור עמי היום. אבל אם שכרו ללקט מציאות, כגון שחסר הנהר ושכרו ללקט הדגים הנמצאים באגם, הרי מציאתו לבעל הבית ואפילו מצא כיס מלא דינרים.
כלומר, אם המעסיק שכר את הפועל שילקט מציאות, המציאות שייכות למעסיק. באותו האופן ה'מציאה' שהיא היצירה שייכת למעסיק.[1] אולם אם אין יחסי העסקה בין העובד ובין המעסיק שלו – ואחד התנאים המרכזיים לכך הוא תשלום שכר, שאינו קיים במקרה זה – הזכויות נותרות בידי היוצר ולא עוברות למזמין העבודה. עם זאת, ייתכן שלעלון שמורות זכויות מסוימות הקשורות לפורמט או לעיבוד הייחודי שהוא העניק לחומר, כגון עיצוב גרפי, ניסוח כותרות, או עריכה לשונית. כל עוד הסופרת עושה שימוש בתוכן המקורי שכתבה בעצמה, מבלי לכלול רכיבים אלה, הסיכוי לעילה משפטית מצד העלון נמוך. בהתאם לכך, לעלון אין רשות להוציא את הכתבות כספר מבלי לקבל את הסכמת הסופרת.
