ספסל פרטי ברשות הרבים המהווה מטרד

התשובה

על השכן מוטלת החובה לסלק את הספסל:

א) אין להניח חפצים ברשות הרבים ללא אישור הרשות המקומית. רשות הרבים אינה הפקר, ואין היחיד רשאי לעשות בה כבתוך שלו. טענת השכן כי 'הציבור נהנה' אינה קבילה כאשר ישנו אדם פרטי הניזוק מכך באופן ישיר. הסמכות לשקול את מכלול השיקולים ולקבוע היכן להציב ספסלים נתונה בידי הרשות המקומית בלבד.

ב) המקרה דנן דומה למתואר בגמרא[1] אודות רב יוסף, שדרש משכניו להפסיק מלאכת הקזת דם בחצרם כיוון שהיא משכה עורבים שטינפו את תמריו. למרות שהנזק אינו ישיר אלא 'גרמא', נפסק שאסור לאדם ליצור מוקד המושך מזיקים לרכוש השכן. להניח חפץ ברשות הרבים המושך בקביעות אנשים הגורמים לרעש ולנזק לשכן קל וחומר, ואף שניתן לחלק בין בעלי חיים לאנשים בעלי בחירה, מכל מקום יצירת המוקד המזיק אסורה.

ג) הצבת הספסל מחמירה את היזק הראייה הקיים ברשות הרבים. כפי שמבואר בגמרא,[2] ישנו הבדל מהותי בין מבט אקראי של עוברי אורח לבין מבט קבוע וממושך. הצבת ספסל ליד החלון הופכת את המבט האקראי לשהייה ממושכת, המאפשרת התבוננות מעמיקה לתוך הבית בכל שעות היממה ולפגיעה בפרטיות, ולכן הדבר אסור.