תביעת השגת גבול

התשובה

א. תיקון תביעה

אתה יכול לתבוע את השכן הימני על כל הפלישה. אף אם הייתה מחילה מצידך הרי זו מחילה בטעות שאינה נחשבת מחילה, ומכיוון שלא תבעת עדיין את השכן הפולש, אתה יכול לתקן את התביעה שלך, כל עוד הדיון בבית דין טרם התחיל ופעמים גם אחרי שתחילת הדיון בבית הדין.

 ב. דרישה לסילוק פולש

הרמ"א[1] פוסק שאין 'תקנת השבים' (תקנה הבאה להקל על גזלן לחזור בתשובה, ומאפשרת לו לפצות בתשלום כספי במקום להחזיר את החפץ שגזל) במי שגזל קרקע, ולכן מי שגזל קרקע חייב להשיב אותה כמות שהיא ולסלק את הבניינים שבנה. מדוע לא עשו 'תקנת השבים' בקרקע? הסמ"ע[2]  הסביר שקרקע קבועה, והיה על הגזלן לדעת שהיא גזולה, ולא היה לו לבנות עליה. הט"ז[3] תמה על דבריו, הרי תקנת 'מריש הגזול' חלה גם על מי שגוזל במזיד? משום כך מסביר הט"ז שתקנת 'מריש הגזול' נתקנה גם לטובת הנגזל. שאם לא נקל על הגזלן בהשבת הקורה הוא לא ישיב אותה, והיא עשויה להיהרס, וכך גם הנגזל לא ירוויח. אבל בקרקע בדרך כלל בסוף הגזלן נתפס, ובית דין יכפה אותו להחזיר אותה, ואם כן אין סיבה לכפות את הנגזל לקחת כסף במקום הקרקע שלו. המבי"ט[4] ביאר שחז"ל החמירו בקרקע כי חוץ מ'לא תגזל' עובר הגזלן על הלאו 'לא תסיג גבול רעך', ולכן לא תיקנו כעין 'תקנת מריש' בקרקע. ה'פתחי תשובה[5]' הביא מחלוקת הפוסקים בנוגע לפלישה בשוגג: המבי"ט כתב לפי סברתו שמי שחרג מעט בבניין לקרקע חברו בשוגג בשל מעשי הפועלים שלו, יש בזה תקנת 'מריש הגזול', כי לא עבר על 'לא תסיג' במזיד, אולם לפי דעת ה'משנה למלך' לא עשו בזה 'תקנת מריש הגזול'. 'שער המשפט'[6] כתב שדין זה תלוי במחלוקת ה'שלחן ערוך' ורמ"א[7] האם התקבלה להלכה תקנת יהושע בן נון שאדם מחויב להפסיד מעט כדי שחברו לא יסבול נזק מרובה. ולכן אם יש לגזלן הפסד מרובה ולנגזל הפסד מועט נשאיר את המצב על כנו אבל אם המצב הפוך או שהנזק שלהם שווה, בהחלט יהיה ניתן לדרוש את סילוק הפולש.

ג. תביעת דמי שימוש

אם כל השטח שנגזל שווה דמי שימוש כלשהם, יש מקום לברר האם ניתן לתבוע בגינם תשלום. השאלה היא האם הקרקע הייתה עומדת להשכרה בפועל. בגמרא[8] מבואר כי כאשר אדם נהנה מנכס של חברו, ניתן לחייבו בדמי שימוש – בתנאי שבעל הנכס חסר. כלומר רק כשמדובר בקרקע או נכס שהיה מניב רווח לבעליו אילו לא נגזל, ניתן לתבוע דמי שימוש. לכן, במקרה שמדובר במגרש שעמד להשכרה, יש עילה לתביעה על ההנאה ממנו, אף למפרע. גישה זו עולה במפורש גם מדברי 'ערוך השלחן',[9] העוסק במי שיורד לנכס חברו שלא ברשות בדרך של גזלה, ומחייבו בדמי שימוש אם הקרקע עמדה להשכרה. מאידך, כאשר מדובר במגרש שאין בכוונת בעליו להשכירו, אין מקום לחייב את המשתמש בתשלום כדין 'זה נהנה וזה לא חסר', כפי שמבואר בגמרא שם.