הלימוד היומי י"ז ניסן ה'תשפ"ד

הלכה יומית: ט' אייר « הקודם | הבא »

הקדמה, מעשה ארץ מצרים, תאווה, ארץ כנען, אף מחוקי המדינה

את הסיבה מדוע מקדימה התורה לפרשת עריות אזהרה ארוכה וכפולה בפסוק "כמעשה ארץ מצרים וכו' לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וכו' ובחוקותיהם לא תלכו" – מבאר הנצי"ב בפירושו לתורה (העמק דבר ויקרא יח ג), וכך הוא כותב: "הקדים אזהרות הללו לפרשת עריות, באשר אדם עושה עבירה זו בשני אופנים:

א' מראש פרעות התאווה פורץ גדר חקי התורה וחוקי הדעת של האדם גם כן, אבל זה האופן לא מיקרי הליכה אלא מעשה, משום שאינו בא אלא במקרה.

ב' מחקי המדינה שכך הנהיגו להתהלך באופנים הללו, והעובר על חקי התורה אינו מצד תאוה אלא כך המנהג.

על כן הקדים הכתוב: 'כמעשה ארץ מצרים' שראיתם רגילים לפרוץ בתאותם כל חקי ודעת אנושי, אתם 'לא תעשו' כן, ותגדרו בפני התאווה הבא במקרה: 'ובחקתיהם'. שחקקו מדעת גדוליהן שראוי לנהוג כך, להיות אח נושא אחותו וכדומה, 'לא תלכו'. (כלומר) לא תנהגו, מלשון 'הליכות עולם לו' בחבקוק ג', היינו הנהגת העולם, וכן הרבה. ומשום הכי, לא כתיב מעשה ארץ מצרים וארץ כנען ביחד, היינו כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה, וכמעשה ארץ כנען וגו' לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו - היינו משום דבמצרים לא היו חוקים בענייני אישות ולא היה רק מעשה תאווה, אבל בארץ כנען היה גם מעשה תאווה וגם חוקים רעים".