הלכה יומית: י"ד טבת « הקודם | הבא »
כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם, לעצמם ולעצמיותם
הרב אהוד אחיטובהרב אלישע וישליצקי זצ"ל לימד באחד משיעוריו לפרשת ויחי את דברי רבי ישראל 'בעל שם טוב', ששואל: למה יש צורך בכל פסוקי הנחמה שהקב"ה מנחם את רחל אימנו? הרי כבר בתחילת הדברים הקב"ה כבר מנחם אותה בפסוק: "מנעי קולך מבכי, ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאום ה', ושבו מארץ אויב". הלא זה מה שרחל רצתה, לדעת שבניה ישובו מארץ אויב. מה אם כן משמעות הפסוק הבא: "ויש תקוה לאחריתך נאום ה', ושבו בנים לגבולם"?! הרי כבר הובטחו לשוב מארץ אויב, מה משמעות ההבטחה הנוספת? אפשר לומר, ש'שבו בנים לגבולם', זה שבו בנים לעצמם. כי זה שהם שבים מארץ אויב זה נס גדול, אבל זה עצם המהלך בטבעיות שלו. עכשיו השאלה מה יהיה טבעו של המהלך, מה יהיה אופיו, זה לא כתוב במילים ושבו מארץ אויב. כי אפשר לחזור הביתה ולהיות מופקר, אפשר לחזור הביתה ולהיות אנוכי (בצירי), אפשר לחזור הביתה ולשכוח את רחל אימנו. ולכן מגיע הפסוק הבא - ושבו בנים לגבלם. לא רק שהעם ישוב מארץ אויב, הוא גם ישוב לגבולו, ישוב לעצמו. לכן הזיכרון של רחל אימנו מאוד חיוני דוקא לאחר חזרתינו לארץ. אמנם כבר אין בכי, המשימה הושלמה לכאורה. אבל המשימה שהושלמה היא המשימה של 'ושבו מארץ אויב', אבל המשימה של 'ושבו בנים לגבלם' עוד לא הושלמה, משימה גדולה לפנינו.
