הלכה יומית: י"ד סיוון « הקודם | הבא »
והאיש משה עניו מאוד – משמעותה של הענווה
הרב אהוד אחיטובאת הפסוק (במדבר יב, ג): 'והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה', מבאר הנצי"ב בפירושו 'העמק דבר' (שם), שלא משום צערו של משה רבינו קרא ה' לאהרן ומרים, כביכול בכדי שלא תיחלש דעתו של משה, אלא לא זאת הסיבה 'כי באמת משה לא חשש כלל לזה דהאיש משה עניו וגו', אלא משום שנוגע לעיקר התורה לדעת כוח מעלתו של משה שהוא למעלה מכל נבואה שבעולם. ומשמעות עניו הוא שאינו חושש לכבודו וצערו, ולא משום שהוא שפל בעצמו ואינו מכיר בעצמו שאינו ראוי לזה הצער והעדר הכבוד, אלא משמעות עניו שהוא מתנהג בלי חשש על כבודו..., והיינו דאמר רב יוסף שלהי מסכת סוטה לא תיתני ענוה דאיכא אנא, כדאיתא שלהי מסכת הוריות 'דכל שני (השנים) דמלך רבה (שרבה היה ראש ישיבה) רב יוסף אפילו אומנא לביתיה לא קרא. ופירש רש"י שלא רצה לנהוג שררה בעצמו שבשעה שנצרך לאומן הלך אליו ולא קרא את האומן לביתיה, אף על גב שידע רב יוסף שהוא בערך רבה, מכל מקום לא חשש לכבודו והיינו ענוה".
