הלימוד היומי י' ניסן ה'תשפ"ד

הלכה יומית: י"ז ניסן « הקודם | הבא »

תחיית העצמות היבשות, גלות וגאולה תחיית האומה

בשבת חול המועד פסח קוראים בנבואת יחזקאל (פרק לז) את הפטרת "חזון העצמות היבשות", משום שעם ישראל מיואשים מהגאולה ודומים בעיניהם לעצמות יבשות עד שאמרו: "יבשו עצמותינו ואבדה תקוותינו". על כך מתנבא אליהם יחזקאל: "הינבא על העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר ה': כה אמר ה' א-לה-ים לעצמות האלה, הנה אני מביא בכם רוח וחייתם: ונתתי עליכם גידים, והעליתי עליכם בשר, וקרמתי עליכם עור, ונתתי בכם רוח וחייתם, וידעתם כי אני ה'".

מבאר הגר"א שאכן עם ישראל בגלות נדמה לעצמות יבשות ואף לגרוע מכך, וכך הוא כותב: "כי מעת שחרב הבית יצאה רוחנו, עטרת ראשינו, ונשארנו רק אנחנו - הוא גוף שלה בלא נפש. ויציאה לחו"ל הוא הקבר. ורימה מסובבת עלינו ואין בידינו להציל, הן עכו"ם האוכלים בשרינו. ומכל מקום היו חבורות וישיבות גדולות עד שנרקב הבשר והעצמות נפזרו פיזור אחר פיזור. ומכל מקום היו עדיין העצמות קיימות שהן התלמידי חכמים שבישראל מעמידי הגוף, עד שנרקבו העצמות, ולא נשארו רק תרווד רקב מאיתנו ונעשה עפר, שחה לעפר נפשינו...". אלא שיחזקאל מתנבא ואומר להם שלמרות הכל תהיה גם תחיית מתים לאומית ועם ישראל ישוב לארצו וייגאל, כפי שמסיים הגר"א: "ואנחנו מקוים עתה לתחיית המתים, התנערי מעפר קומי וכו', ויערה רוח ממרום עלינו" (הגר"א בפירושו לספרא דצניעותא).

אשרינו שאנו זוכים לחיות בדור שרואה בהתקיימות תהליך של חזרת ישראל לארצו. ויהי רצון שנזכה לגאולה שלמה בקרוב.