אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

הבאת שליש

ב"ה

הבאת שליש[1]

הגדרה

ערך זה עוסק בהבאת שליש שהוא שלב בוטני של התפתחות הצמח והפרי, לשלבים הנוספים ראה: האבקה, וחנטה 

חלק מדעי

חלקי הזרע

הזרע מורכב משלושה חלקים מרכזיים: העובר, ממנו מתפתח הצמח העתידי, האנדוספרם (endosperm), רקמת האגירה להזנת העובר, ומעטה הזרע המשמש להגנת העובר.

חלקי הפרי

לאחר החנטה דפנות השחלה מתפתחות והופכות לאיבר המכיל בתוכו את הזרע או הזרעים, איבר זה נקרא פריקארפ (pericarp), איבר זה מחולק לשלושה חלקים מרכזיים: החלק החיצוני הוא השכבה החיצונית של הפרי, נקראת אקסוקארפ (exocarp), החלק האמצעי הוא מזוקארפ (mezocarp), והחלק הפנימי הוא האנדוקארפ (endocarp). תפקידו של הפריקארפ הוא להגן על הזרעים שבתוכו ולסייע להפצתם, בפירות בשרניים החלק הנאכל הוא הפריקארפ, בזרעים שונים, כגון חיטה, הפריקארפ מהווה את השכבה החיצונית של הפרי (ראה איור להלן).

התפתחות הפרי נמשכת בין החנטה[2] (ברובם המוחלט של הצמחים) להבשלה המלאה[3], משך ההתפתחות משתנה בין מין למין, ולעיתים גם בין הזנים עצמם, ישנם פירות שמבשילים לאחר כ-60 – 80 יום מהפריחה (דובדבן מתוק) כ 4- 5 חודשים מהפריחה, כגון זן התפוזים 'טבורי - ניוהול' לעומת זן התפוזים 'ולנסיה' שמבשיל רק 10 -11 חודשים לאחר הפריחה, משך ההתפתחות אף תלוי בגורמים חיצוניים כגון, אקלים (הפרמטר המרכזי ביותר) סוג הקרקע, טמפרטורה, אור, ועוד. ניתן אף לשלוט על קצב ההתפתחות  באמצעות חומרים מעודדי צמיחה או מעכבי צמיחה כאוקסין מגדיל תאים וג'יברלין מגביר חלוקת תאים. קצב התפתחות הפרי שונה במקרים בהם יש פרי בודד על הצמח, לבין מספר פירות על הצמח.

שלבי התפתחות הפרי (בפירות בשרניים)

התפתחות הפרי נמדדת הן בהתפתחות הזרע ועטיפותיו, והן בהתפתחות הקוטר והנפח של הפרי, צבע הפרי, כמות הסוכרים ועוד.

התפתחות המזוקארפ, אנדוקארפ והזרע אינה מתרחשת בו זמנית, התפתחות זו מוגדרת כ"התפתחות מחזורית", (cyclic growth) והיא מחלוקת לשלוש תקופות:

1. בתקופה הראשונה גדלים המשקל והמימדים של עטיפות הזרע, והנוצלוס (רקמה ספוגית שממנה מתפתחת הביצית, שכבה זו מהווה חלק מעטיפות הזרע) עד הגעתם לגדלם הסופי, תקופה זו מאופיינת בגדילה נמרצת של הפרי.

2. בתקופה השנייה מתחילה גדילה נמרצת של העובר והאנדוספרם עד הגעת העובר למימדיו הסופיים והאנדוספרם הולך ונעלם, בתקופה זו אין שינוי בגדלו של הפרי, וחלה התקשחות של האנודוקארפ. בשלב זה קוטר הפרי  קטן ביחס לגודל הסופי.

3. בתקופה השלישית מתחילה גדילה נמרצת של שכבת המזוקארפ[4], והיא מתבטאת בעיקר בעליה בנפחם של התאים, ובהתפתחות הרווחים הבין תאיים. עיקר השינויים בטעם הפרי חלים בתקופה זו בעקבות עליה ברמת הגלוקוז שנוצר מהתפרקות עמילן, ירידת רמת החומציות בפרי והתפרקות הטאנינים (החומרים הגורמים לטעם הבוסר). בשלב זה אף חלים שינויים בריחו של הפרי, בצבעו בשל התפרקות והעלמות הכלורופיל, ובמידת הקושי שלו.

אם כן, בשלבים הראשונים מדובר בהתפתחות של עטיפות הזרע והזרע, ולאחר מכן התפתחות החלק הבשרני.

תאור גרפי של התפתחות הפרי, ראה נספח

ניתן לתאר את שלבי התפתחות הפרי בעזרת עקומות סיגמואידיות[5]. במינים מסוימים, כגון תפוחים, הדרים, אבוקדו ועוד מבחינים בעקומה הנקראת "סיגמואיד פשוט" בשלושה שלבים.במינים אחרים כגון מיני גלעיניים שונים, עקומת ההתפתחות נקראת "סיגמואיד כפול" ומבחינים בה בארבעה שלבים.

1. בימים הראשונים לאחר החנטה התפתחות הפרי איטית., שלב זה עוברי במהותו, ומתאפיין בחלוקת תאים נמרצת. שלב זה מקביל לתקופה הראשונה והשנייה ב"התפתחות המחזורית".

2. השלב השני הוא גדילה מהירה מאוד, התאים עצמם גדלים במידותיהם וקצבחלוקת התאים יורד. בשלב זה מתרחש עיקר הצמיחה והגדילה של הפרי. במינים גלעיניים שונים שלב זה מחולק לשני שלבים, כשבאמצעם יש הפסקה בגדילה. שלב זה מקביל לתקופה השלישית ב"התפתחות המחזורית".

3. השלב השלישי הוא גידול איטי עד להבשלה מלאה.

להלן מספר דוגמאות:

דלועיים[6]

2-6 ימים לאחר הפריחה הגדילה אטית, 10- 20 ימים לאחר מכן הגדילה מהירה מאוד, ולאחריה גדילה אטית עד להבשלה מלאה.

זיתים

הבשלת הזית, מתחילת הפריחה, שחלה בין החודשים אפריל ומאי, בהתאם לאזור ולשנה ועד הבשלה מלאה אורכת כ 35- 40 שבועות. (5- 7 חודשים), המסיק מתחיל בדרך כלל במהלך חודש אוגוסט בזני מאכל ובחודשים אוקטובר נובמבר מוסקים את זני השמן.

לאחר ההפריה, ההבשלה מחולקת לארבעה שלבים ומתוארת בעקומת 'סיגמואיד כפול':

1. 10 ימים לאחר ההפריה עד לשבוע ה - 10- 12 ישנה חלוקת תאים מואצת, המאופיינת בעיקר בגידול שכבת האנדוקרפ (השכבה הצמודה העוטפת את הגרעין), עד הקשחתה.

2. הפרי אינו גדל באופן משמעותי ואילו העובר והאנדוקרפ מגיעים לגודלם הסופי ומסתיימת התקשחות הגרעין.

3. חלוקה מואצת של תאי שכבת המזוקרפ וגידול מואץ של הפרי, בסיומו של שלב זה הזית מגיע לגדלו הסופי, בשלבים אלו אין הצטברות משמעותית של שמן, והיא מתחילה רק בשלב הסופי.

4. השלב האחרון בהבשלת הזית הוא הצטברות השמן בפרי שמתחילה כ - 30 שבועות מהפריחה. פרי הזית צובר את שמנו במהלך חודשי הקיץ כאשר לקראת המסיק אחוז השמן בשיאו. במקביל לתהליך זה צבע הזית משתנה גם הוא מצבע ירוק כהה, דרך ירוק בהיר, סגול ועד שחור.

חלק הלכתי

בהגדרת הבאת השליש ישנן כמה דעות: 1. שליש הנפח הסופי.[7] 2. שליש מהמשקל הסופי.[8] 3. שלב שבו הפרי נמצא ואפשר לקבל שליש מהתוצרת הסופית[9]. 4. שליש הבשלה.[10] ביחס לזיתים קיימת דעה נוספת והיא, תשיעית מכמות השמן הסופית.[11]

יש הסוברים ששלב זה נקבע מכיוון שאז כשזורעים את הגרעין הוא יכול להצמיח צמח חדש[12], או שבאותו זמן הפרי ראוי לאכילה.[13]

להבאת השליש ישנן כמה השלכות הלכתיות;

שנת השמיטה: קביעת שייכות הקטניות, התבואה והזיתים לשמיטה נקבעת על פי הבאת השליש[14]. ולדעת הרמב"ם השליש הוא הזמן הקובע גם ביחס לכל פירות האילן[15], יש לציין שלדעת התוספות הזמן הקובע בשאר פירות האילן הוא החנטה[16], ע"ע. לשאלת קביעת השנים, האם המעבר בין השנים הוא בט"ו בשבט או בראש השנה עיין ערך חמישה עשר בשבט.

תרומות ומעשרות: הזמן המחייב את התבואה והזיתים בהפרשת תרומות ומעשרות הוא השליש[17], בשאר הפירות הזמן המחייב את הפרי בהפרשת תרומות ומעשרות הוא עונת המעשרות, לדעת הרמב"ם[18] עונת המעשרות זהה לזמן הבאת השליש.

חלה: נחלקו התנאים בחיוב חלה מתבואה שלא הביאה שליש, יש הסוברים שאף על פי שפטורה מן המעשרות חייבת בחלה,[19] ויש הסוברים שמכיוון שפטורה ממעשרות פטורה גם מהחלה.[20]

פאה: נחלקו התנאים האם הבאת שליש היא זמן מחייב שדה במתנות עניים[21].

חדש: נחלקו הפוסקים האם תבואה שלא הביאה שליש, שאפו ממנה לחם אסורה משום איסור חדש לפני הבאת העומר. יש מהראשונים הסוברים שפטורה מן החלה[22] ויש סוברים שהיא חייבת.[23] מחלוקתם היא בהבנת דרשת הירושלמי[24] את הפסוק[25]: "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו". ובשאלה האם תבואה שלא הביאה שליש נכללת בהגדרת 'קלי'.

עומר: מתיר רק תבואה שהביאה שליש[26] נחלקו התנאים בדין קצירת תבואה לבהמה לפני הבאת שליש.[27]

מנחות: ניתן להביא שמן למנחות רק משמן זית שהביא שליש.[28]

חמץ: תהליכי חימוץ יכולים להתרחש גם בתבואה שלא הביאה שליש.  השימוש בה הוא "שמניחה על פי קדירה ושואבת הזוהמה."[29]

השלכות מעשיות להגדרת השליש

מכיוון שזמני ומשך ההבשלה משתנים בין הפירות, לא ניתן להכריע באופן ברור מהו השליש, אלא ניתן להעריך את התקופה המשוערת שבה יתכן שהפרי כבר הביא שליש.[30] נראה, שמכיוון שההתפתחות אינה רציפה, שליש מזמן הגידול אינו יכול לבטא מדד האם הפירות כבר הגיעו לשליש.[31]

כאמור, אברי הפרי אינם מתפתחים באופן אחיד, אלא תחילה הזרע ועטיפותיו ולאחר מכן השכבה החיצונית (הנאכלת בפירות הבשרניים), אי לכך, יתכן שלסוברים שהשליש הוא שהגרעין יכול להצמיח צמח חדש, שלב זה מוקדם באופן יחסי בהתפתחות הפרי, ויתכן שמדובר בשלב "הקשחת הגרעין" - התקופה השנייה ב'התפתחות המחזורית'.

לסוברים ששליש הוא שליש הנפח או המשקל שלב זה הוא ככל הנראה לאחר תחילתה של התקופה השלישית בהתפתחות המחזורית. אולם לסוברים ששליש הוא שהפרי ראוי לאכילה מדובר בשלבים המאוחרים יותר, בזמן שבו ישנה הצטברותגלוקוז בפרי. כפי שמובא לעיל, הצטברות השמן בזיתים מתבצע ברבע האחרון של התפתחות הזית, אי לכך השליש שלו יהיה רק בשלבים המאוחרים יותר של הגידול.

דגניים

הבשלת גרעיני הדגניים מחולקת לשלושה שלבים: הבשלת חלב, הבשלת דונג והבשלה מלאה.

הבשלת חלב

לאחר ההפרייה של הפרח מתפתחות בשק העובר שתי רקמות נפרדות, הנבט והאנדוספרם, הם מגיעים תוך 8- 20 ימים לגדלם הסופי, הפרי ממלא את החלל שבין המוץ העליון והתחתון. משהגיע הגרגיר לשלב זה מתחיל שלב הבשלת חלב. בשלב זה צבע הגרגיר הגבעולים והעלים עדיין ירוק. האנדוספרם הוא במצב נוזלי וגרגירי העמילן מקנים לנוזל צבע לבן,[32] תכולת המים היא כ 40%- 50 ואם מייבשים את הגרגיר הוא מפסיד כשליש מנפחו.

לדעת פרופ' זקס וחוב'[33] במצב זה אם מייבשים את הזרעים, הם יכולים להגיע לידי נביטה חלקית.

            הבשלת דונג

השלב השני הוא שלב הבשלת הדונג, הגרגירים מצהיבים, תכולת המים באנוספרם היא כדי 25%- 30, האנדסופרם נהיה מוצק בהדרגה אבל נשאר עדיין רך. צברי חומרי התשמורת מתקרבת לקראת סיום, קצב צבירת החלבון נחלש בדרך כלל, לפני קצב צבירת הפחמימות.

בדגניים רבים (חיטה, שעורה ושיפון) הקמה מצהיבה בשלב זה, אך אחרים (כגון תירס, אורז, סורגום ועוד) נשארים רעננים עד שלבים מאוחרים יותר.

הבשלה מלאה

הגרגר מתייבש עד כדי שיווי משקל עם הלחות המצויה באטמוספירה הסובבת, צבירת החומרים נפסקת לחלוטין, הגרגירים מתקשים ונפחם קטן משהיה בהבשלת דונג.

בחיטה, לדעת מ.א כסלו, הזמן העובר מהשתבלות החיטה, עד השלב בו הזרע יכול להצמיח, עוברים  כ- 25 ימים, זמן זה הוא בתחילת שלב "הבשלת הדונג" כששליש הנפח והמשקל כשהזרע טרי הוא לאחר 9 ימים, ושליש הנפח והמשקל כשהזרע יבש הוא לאחר 16 ימים[34]. ראה בהרחבה בערך 'דגן', ובערך 'תחמיץ'.

הבאת השליש מקבילה לעונת המעשרות, חז"ל נתנו סימני זהוי למינים שונים,לשלב זה:

אגסים, קרוסטמלין פרישים ועוזרדים- נשירת שכבת השערות המכסה את הפרי בעת צימוחו[35].

אפרסקים- שלב זה הוא "משיטילו גידים"[36].

חרוב- שהפרי מקבל את צבעו השחור[37].

ענבים- "משיבאישו"[38] שלב זה הוא כשניתן לזהות את הגרעינים מעבר לקליפה.[39]

תלתן:  סימן ההבשלה בתלתן הוא שהזרעים מפותחים דיים עד כדי שהם יכולים לנבוט[40].

תמר- ניתן להפריד את הגלעין מהציפה.[41]

מבחינה בוטנית ההבשלה היא השלב האחרון של גידול הפרי, אולם מבחינה הלכתית ההתייחסות להבשלה היא החל משלבים מוקדמים יותר, והיא מתחילה מהשלב שבו ישנה אפשרות מסויימת ליהנות מהפרי, גם אם הוא עדיין לא הגיע לשיא גדלו וטעמו.

לתחילת ההבשלה של פירות שונים ישנה משמעות הלכתית ביחס למספר דינים:

א. החל משלב זה יש להפריש מהם תרומות ומעשרות (עיין ערך עונת המעשרות).

ב. בדיני שביעית קיים כלל שניתן לאכול את פירות השביעית רק כשהם ראויים לאכילה, כל עוד הם אינם ראויים למאכל אסור לאבדם, ולכן אין לאכלם.[42]

כתיבה: ד"א

ביבליוגרפיה

אנציקלופדיה לחקלאות, תשל"ג, כרך ב, "דגניים", עמ' 50,  כרך ג, "התפתחות הפרי מחנטה עד הבשלה עמ' 75- 83.

ח. נרסון, הדלועיים, ביולוגיה וחקלאות.

י. פרידמן, שמן זית – באיזו שנה יש בו קדושת שביעית, אמונת עתיך 107.

מ. זקס, עלון "השדה", כרך עד, חוברת ו (אדר תשנ"ד), הליכות שדה' חוב' 128 עמ' 17-18

מ.א כסלו, תחומין טו עמ' 46

מקור התמונות: מ. רענן, פורטל הדף היומי

דוגמא לעקום צמיחה מחזורית של תירס, מקור: http://www.biologydiscussion.com/plants/growth-of-plants/plants-growth-characteristics-development-phases-and-factors/15711