פסיפלורה

כללי - פסיפלורה - שעונית נאכלת (בשמה העברי), הוא צמח מטפס, שמגדלים אותו מסחרית לשם פריו האכיל. מקור הצמח באזורים הטרופיים והסובטרופיים של אמריקה הדרומית ויער האמזונאס. משם הגיע לאירופה על ידי הכובשים הספרדים שכבשו את דרום אמריקה. בהווה מגדלים אותו בהיקף נרחב במספר גדל והולך של מדינות כגון: הודו, ניוזילנד, האיים הקרביים, ברזיל, אקוודור, קליפורניה, הוואי, אוסטרליה, תאילנד, ויטנאם, מזרח אפריקה, דרום אפריקה, ישראל ועוד. בישראל הגידול נפוץ בעיקר במישור החוף בנגב הצפוני והשפלה. אלו אזורים המתאימים יותר לגידול זה, הפסיפלורה גדלה בשמש מלאה, לחות יחסית והשקיה תדירה.

בעולם ידועים מעל 400 זנים של פסיפלורה. בישראל נפוצה בעיקר השעונית הסגולה, שהובאה לארץ מאוסטרליה בתחילת המאה ה-20, ותפוצתה במישור החוף, השפלה הפנימית וצפון הנגב. מקורו של השם העברי – 'שעונית נאכלת', הוא בגלל פרחיו המזכירים בצורתם שעון קיר, העלי הנמצא במרכז הפרח דומה למחוגים ומכאן שמו העברי. כינוי נוסף הוא "פרי התשוקה ."(Passion Fruit) השיח גדל במהירות ומניב פירות כבר בשנתו הראשונה. בתנאים טובים, השיח גדל במהירות והוא מתפרס היטב על גדרות והדליה שהוכנה עבורו.

בישראל מגדלים כיום מעל 400 דונמים של מטעי פסיפלורה, מהנגב ועד ראש הנקרה, בעיקר מזן חדש שטופח ופותח במכון וולקני בארץ. זן זה Passion-Dream - שצבעו סגול-אדמדם, הוא הכלאה בין שני מיני הפסיפלורה ונהנה מכל יתרונותיהם. מטע פסיפלורה מניב 8-7 חודשים בשנה. המתחלקים לעונת הקיץ בה הפסיפלורה מתוקה יותר ועונת החורף בה הפסיפלורה חמוצה. את פרי הפסיפלורה בדרך כלל לא קוטפים, אלא אוספים את הפרי הנושר על הקרקע, אז הוא מוכן ובשל לשיווק. ככל שקליפת הפרי מתכהה ומתקמטת, הציפה (פנים הפרי) נהיית מתוקה, עסיסית יותר ובעלת ארומה מיוחדת. הפרי מיועד בעיקר לשוק המקומי, אך, נעשו ניסיונות לייצאו.

מבנה השיח – את הפסיפלורה מכינים בארץ בעיקר מזרעים, מה שגורם לעיתים לשתילי הפסיפלורה לשונות מסוימת בצורת הפרי ובטעמו. פסיפלורה גדלה בשמש במהירות רבה, ומטפסת על גדרות עצים וסככות בעזרת קנוקנות (מעין ענפים דקים בצורת קפיץ), בכדי לטפס ולהתפשט השיח חייבת משהו להתלפף סביבו, על כן לא תצליח לטפס על קירות או משטחים חלקים. פסיפלורה היא ירוקת עד, הפרחים בקוטר של 5 עד 8 ס”מ, צבעם לבן והמרכז סגול. זמן הפריחה בארץ הוא אפריל–מאי. הפסיפלורה בעלת צמיחה אגרסיבית ולכן יש לגזום אותה מדי פעם ולהכווין את צמיחתה.

הפסיפלורה גדלה במעין שכבות, כל שנה השכבה התחתונה מתייבשת ועליה צומחת שיכבה חדשה, מה שהופך את הפסיפלורה לשיח כבד, כך שעלינו לספק לה מקום חזק שעליו תוכל לטפס מבלי למוטט את הגדר, הדליה, או הסככה. כעבור שנים בודדות השתיל מתחיל בתהליך ניוון ובסופו הוא מת ויש להחליפו בשתיל חדש. לפסיפלורה אין מערכת שורשים גדולה ועמוקה לכן מומלץ להשקות אותה לעיתים תכופות ולוודא לפני כן שיש ניקוז טוב במקום הנטיעה.

זנים - קיימים מספר זנים של השעונית, והם נבדלים בצבע ובגודל הפרי אחד מהשני. הזן הסגולedulis) v. edulis ) הוא קטן מלימון, ובעל קליפה חלקה, מבריקה, וניתן לאכול אותו גם כאשר קליפתו יבשה ומקומטת בבגרותו. זן זה הוא דו-מיני (יכול להפרות את עצמו).

הזן הצהוב (edulis v. flavicarpa) יכול להגיע לגודלה של אשכולית ,והוא בעל קליפה חלקה, מבריקה, קלילה ואוורירית, ובאוסטרליה הוא משמש ככנה לסוג הסגול. זן זה הוא חד-מיני (נדרשת הפריה חיצונית מצמח אחר).

הזן האדום – (שמו הבוטני: (Passiflora loefgrenii השיח הוא מטפס משתרע, דורש שמש מלאה, אופי השיח ירוק עד, מתאים לגידול גם באזורים מדבריים , מסתגל גם בקרקע מלוחה ,בישראל מתאים לגידול במישור החוף, השפלה ולהר הנמוך ואף באזורים מדבריים יותר. השיח עמיד לרוחות חזקות. הפסיפלורה האדומה היא שיח יפה,[1] בעל פירות קטנים ואדומים, אורך חיים גבוה (מעל עשר שנים) ביחס לזני פסיפלורה אחרים.

הזן הכתום (גרנדילה) – (שמו הבוטני: Passiflora alata) היא מתאימה לגידול במישור החוף, השפלה ולהר הנמוך, השיח נשיר מותנה (בעיקר תלוי במזג האויר), מטפס משתרע, דורש חצי צל, או צל. הפרי של זן זה נפוצים באפריקה, דרום אמריקה ומקסיקו, והוא גדל כמטפס. אפשר להגדירו כ”פסיפלורה לאספנים”. הוא קרוב משפחה של הפסיפלורה ומזכיר אותה במתיקותו ובמירקמו הגרעיני. הקליפה הופכת לקשה ומבריקה כשהפרי בשל. הגרנדילה לא אוהבת קור, והיא נצרבת בשמש ישירה, מעבר לזה היא לא נזקקת לטיפולים מיוחדים.

האבקה:[2] בפרח הפסיפלורה ישנו מרחק יחסית גדול בין האבקנים והצלקות, דבר המקשה על האבקתו. בפרח מבקרות בעיקר דבורי דבש, אשר להן גוף קטן יחסית, דבורים אלו יכולות להגיע לצוף החבוי בשעות הבוקר, אך בשל המרחק הרב בין האבקנים לצלקות, הן אוספות את האבקה, ולא נוצר מגע ביניהן לצלקת, ולכן הן אינן יעילות בהאבקה. והחקלאים מעדיפים להאביק צמח זה ידנית, שיטה הדורשת כוח אדם רב ועלותה גבוהה. בברזיל, מולדת הצמח, ההאבקה מתרחשת באמצעות דבורים גדולות, כמו דבורי עץ (קסילוקופה) ובומבוסים, ואף באמצעות ציפורים, שמסוגלים לגשר בין האבקנים לבין הצלקות ולגרום להאבקה. גורם נוסף לצורך בהאבקה ידנית היא העובדה שמרבית מיני השעונית עקרים עצמית, אך הזן שפותח בישראל-: dream Passion הוא בעל התאם עצמי מעלתו של מכלוא זה מתבטאת בפרי איכותי, הפורח פעמיים בשנה בפריחה אביבית ובפריחה סתווית. עיין ערך האבקה.

פרי – השיח מניב פירות כבר בשנתו הראשונה. צמח הפסיפלורה מניב פירות פעמיים בשנה: בחורף (מפברואר ועד מאי) ובמועד הקיץ (מיולי ועד ספטמבר). לפרי השעונית הנאכלת צורה עגולה עד אובלית (כעין ביצה גדולה), קוטר הפרי 4–10 ס"מ, צבעו סגול או צהוב כאשר הוא בשל בהתאם לזן, לפרי הפסיפלורה קליפה חלקה בגוון ירוק ההופכת לסגולה כשהיא מבשילה, ובהמשך מתקמטת. את פרי הפסיפלורה הבשל אוספים מהקרקע ולא קוטפים ישירות מהצמח, כשהפרי נשר לקרקע זה סימן לכך שהוא צבר מספיק סוכר ונוזלים והוא בשל למאכל. תוכנו רך בדרך כלל, החלק הפנימי האכיל של הפרי במרקם ג’ל נוזלי בגוון כתום ויש בו גרעינים שחורים קטנים. טעמו מתוק חמצמץ. ניתן לגדל את הפרי לשם מאכל או להפקת מיץ, שלעיתים קרובות משמש כתוספת למיצים אחרים, בשל הארומה שלו. הדרך הנפוצה לאכילת הפרי היא בחצייתו לשניים והוצאת הזירעונים בכפית. ניתן לאחסן את הפרי למשך מספר שבועות במקרר סביב 4 מעלות סלציוס, מומלץ בשקית ניילון.

ערכים תזונתיים של פסיפלורה[3]- לפרי הפסיפלורה ערכים תזונתיים איכותיים ובתוך 100 גרם פרי הוא מכיל: 50-100 קק"ל, 30 מ"ג ויטמין ,C-64 מק"ג ויטמין ,A -29 מ"ג מגנזיום, 14 מק"ג פולאט, ויטמין(B9) ויטמיני B נוספים, 12 מ"ג סידן, ברזל, אבץ ,סיבים תזונתיים. פוליפנולים (רכיבים צמחיים) בעלי פעילות נוגדת חמצון. פירות ועלי הפסיפלורה מכילים רכיב ייחודי בשם ארמנו (Armano) בעל השפעה מרגיעה ונוגדת עוויתות.

צריכת פרי – פרי הפסיפלורה עשירה בוויטמינים, סיבים תזונתיים ורכיבי תזונה נוספים בעלי סגולות בריאותיות אבל פירות מכילים גם סוכר. צריכה גבוהה של סוכר אינה מומלצת, ולכן ההמלצה היא לצרוך פירות במתינות, לרוב עד כ-4-3 מנות פרי ביום לאנשים בריאים ללא מחלות רקע. מנת פרי נחשבת כזו המספקת כ-15 גרם פחמימה וכ-60 קלוריות (או ליתר דיוק – קק"ל). כשמדובר בפסיפלורה אז כל יחידה בינונית מכילה כ-2 גרם סוכר וכ-17 קק"ל ליחידה,

שימושים[4]– כיוון שהפרי נפוץ בהרבה ממדינות העולם, נעשים בו שימושים מגוונים, כגון: הפרי זמין מסחרית טרי ומשומר. הוא משמש תוסף לסלטי פירות, הפרי נפוץ בקינוחים מוס, בעוגות מרנג, עושים מהפרי מוצ'י (עוגיות אורז). ועוד. הפרי משמש כרכז למיצים, בנוסף הפרי משמש לגיוון משקאות קלים, תמצית הפרי היא מרכיב חיוני במספר קוקטיילים. הפרי משמש להכנת תמצית תה, ריבות וסירופים לקינוחים או רטבים חלקם בתוספת סוכר. והזרעים משמשים לעיתים לעיטור סוגים מסוימים של עוגות.

שימושים רפואיים[5] - מבחינה תזונתית, פרי טרי מכיל רמות גבוהות של ויטמין ,A אשלגן ,והמיץ הוא מקור טוב לחומצה אסקורבית (ויטמין ,(C הפסיפלורה דלת קלוריות (רק כ-50 ב-100 גרם) ומכילה גם כמויות מרשימות של ויטמינים [6]C ,B, A ו .E פרי הפסיפלורה הוא מקור עשיר למינרלים, נתרן, ברזל, מגנזיום, זרחן.[7] הציפה עשירה בסיבים מסיסים המסייעים לזירוז עיכול, מספקים תחושת שובע. זרעי הפרי מכילים שמן צמחי מרוכז, עשיר חלבון ובעל 50% עד 55% סיבים תזונתיים.

ישנם מספר מחקרים הנמצאים בשלבי עבודה שונים הבוחנים את השפעות הפרי במרחבים שונים של גוף האדם. מחקרים אלו טרם הגיעו לשלב הסיום שלהם נציין את חלקם.

נוגדי חימצון - חוקרים באוניברסיטת פלורידה גילו כי במיץ הפסיפלורה קיימים נוגדי חימצון, המחקר מצא מספר רכיבים נוגדי חמצון בפירות ובעלי פסיפלורה כגון: קראטונואידים, פנולים, פלבנואידים וויטמין C המסייעים לגוף להתמודד עם רדיקלים חופשיים ותהליכי חמצון.

אסטמה - מחקר באוניברסיטת אריזונה מצא כי תמצית הקליפה של הפסיפלורה מסייעת להקלת הסימפטומים של אסטמה. אצל אחוז ניכר מהנבדקים שקיבלו את התמצית, נעלם החרחור הנשימתי המלווה למחלה.

איזון לחץ דם - הפרי עשיר באשלגן, מה שהופך אותו לבעל תכונות חיוניות לשמירה על לחץ דם מאוזן. בנוסף לכך, זרעי הפסיפלורה עשירים בסיבים - כאשר הם מתפרקים בגוף, הם מסייעים למניעת מחלות לב והצטברות כולסטרול. התהליך מהותי בעיקר בשסתומים, שם הסיבים מונעים הצטברות של שומן על הדפנות ובכך יכולים למנוע אוטם בשריר הלב, וכן שבץ מוחי.

אלרגיה - נוגדי החימצון[8] אשר בתמצית הפרי מסייעים בניטרול היסטמינים, כך שהם חיוניים גם במניעת אלרגיות ודלקות.

עיכול - הסיבים הרבים הקיימים בזרעי הפסיפלורה, מהווים מרכיב חשוב בכל הנוגע לפעולת מערכת העיכול. הם מסייעים לניקוי המעי, המסייע במניעת סרטן במעי ולשיפור פעולת העיכול עצמה. לפעולה זו תורם גם המיץ עצמו, העשיר בחומרים מזרזי עיכול.

הרגעה - זהו אחד מיתרונותיו המפתיעים של הפרי. אחת התכונות שלו היא הרדמה. הפרי וכן העלים והפרחים שלו, מכילים חומר מרדים ובתרבויות מסויימות משתמשים בתכונה זו לצרכים רפואיים. ישנם תוספי תזונה טבעיים המכילים פסיפלורה וייעודיים להרגעה. בכל אופן, את הפרי ניתן לאכול בחופשיות והוא יכול לסייע לאינסומניה (נדודי שינה כרוניים), לחץ ומתח, שינה טובה יותר וסתם הרגעה כללית.

ייתכן שפסיפלורה יכולה להפחית חרדה, אך הממצאים עדיין אינם חד-משמעיים. אין עדיין מספיק עדויות כדי לומר אם פסיפלורה מסייעת לבעיות רפואיות אחרות כגון הפרעת קשב ,נדודי שינה ומתח. אף על פי שאין עדיין ביסוס מדעי לאפקט התרפותי[9] של הפסיפלורה,[10] הפסיפלורה משווקת בתכשירים טבעיים המבוססים עליה, כדוגמת הקלמנרבין, תערובת של צמחי הוולריאן והפסיפלורה. ההנחה הרווחת היא שהוא מוריד לחץ דם. ויש המייחסים לו תכונות מרגיעות.

חליטה ומיצוי של עלי פסיפלורה מכילים פלבנואידים וארמנו המרגיעים את מערכת העצבים ומרפים שרירים, רכיבים אלה מסייעים להרגעה, מסייעים להתמודד במצבי לחץ ומתח, יכולים לשפר את איכות השינה ולהפחית תסמינים של חרדות, דיכאון, עוויתות במערכת העיכול ובמצבים של מעי רגיז .בנוסף, לרכיבים אלה פעילות נוגדת דלקת המסייעת במצבי דלקת שונים ולהפחתת כאבים. האפקט המרגיע של הפסיפלורה בשילוב נוגדי חמצון ממשפחת הפנולים והרכיבים נוגדי הדלקת מסייעים במצבים של יתר לחץ דם.

דיאטה - כאן קיימת השפעה כפולה. כאמור, הסיבים מסייעים לעיכול ופירוק חומרים, ומצד שני, הפסיפלורה עשירה בהידרוקרבונט וסוכרים פשוטים המסייעים לשיפור יכולות אתלטיות.

בעולם הקוסמטיקה נעשה שימוש נרחב בפסיפלורה לשימוש חיצוני לשיפור מראה עור הפנים והגוף. מיצוי מרוכז של פסיפלורה עלול לגרום לעייפות ,בלבול ואטקסיה [11]בקרב חלק מהמשתמשים .

פסיפלורה ברפואה המסורתית - שימושים מסורתיים בפירות ובעלי צמח הפסיפלורה מתועדים בסין, דרום אמריקה והודו. פירות ומיץ פסיפלורה שימשו לחיזוק הגוף והרגעת הנפש, לשיפור השינה ובמצבי מתח ,לחץ וחרדה. בנוסף נעשה בהם שימוש לתמיכה במערכת העיכול במצבים של גזים ,עצירות, שיעול וכאבי מפרקים. כבר בעבר הייתה הפסיפלורה ידועה בסגולות מרפא ורוגע. האינדיאנים ביערות הגשם נהגו להשתמש בעלי הצמח כמשככי כאבים ובפרי כתרופה לאיזון קצב הלב. עד היום משתמשים בברזיל במיץ פסיפלורה להרגעת ילדים היפראקטיביים ומהפרח מכינים משקה לטיפול באסתמה, שיעול וברונכיט. בפרו משמש מיץ הפרי לריפוי דלקות בדרכי השתן וכמשתן מתון.

גידול הפסיפלורה - לגידול מיטבי של צמח הפסיפלורה צריך מספר תנאים בסיסייים, במידה והצמח מקבל תנאים אלו הצמח גדל ומתפשט במהירות וכבר בעונת הגידול הראשונה מתקבל פרי איכותי. יש לציין כי צמח הפסיפלורה אינו צמח רב שנתי במובנו הרגיל, כעבור 4 – 6 שנים הצמח מתחיל להתנוון ויש לשתול צמח אחר במקומו.

אדמה פורייה - השיח צריך אדמה פורייה. לכן, כדאי להוסיף דשן, זבל וקומפוסט לקרקע עליה רוצים לגדל. אדמה דלה תגרום לריקבון, קמילה ומחלות. לא מומלץ גם לשתול את הזרעים באדמת חומר כבדה.

מזג אוויר - בשל מוצאו הטרופי, הפרי אוהב שמש, אך לא משבי רוח חזקים. לכן אין שום בעיה לגדל אותו ברוב האזורים בישראל. מה שכן, כדאי למקם את השיח באזור המוגן מפני רוח כמו חצר פנימית או על גדר.

נביטה - את הצמח כדאי לשתול מעציץ לאחר שצמח והתעצה מעט ופיתח מערכת שורשים. בכל אופן חובה לוודא שהצמח מניב פירות. רצוי להשתמש בזרעים כמה שיותר טריים. יש להפריד חצי תריסר זרעים מהקרום ופשוט לשתול אותם. לאחר 10 -20 ימים זרעים אלו יחלו לנבוט. לזרעים קנויים וישנים יותר, לוקח זמן רב יותר לנבוט (אפילו מעל חודש). ישנם כמה אפשרויות לזירוז התהליך, ניתן להשרות את הזרעים במים חמים לפני הזריעה וניתן גם להשתמש לחלופין בחומץ.

עונת נטיעה - מומלץ לנטוע באביב. בתנאים אידיאליים ניתן לקבל פירות תוך חצי שנה. לעומת זאת נטיעה בסתיו וגידול במזג אוויר קריר, תעכב את הפירות בעד כשנה.

השקיה - מערכת השורשים של הצמח הינה מצומצמת ביחס למה שהיא צריכה לספק לפרי. לכן יש

צורך בהשקיה סדירה, על כן יש לתת מעט מים ויותר פעמים. עם זאת, יש להימנע מהצפת הקרקע, מה שיגרום לפגיעה בצמח. לכן יש לוודא לפני השתילה שהקרקע מחלחלת, ומסוגלת לספוג את כמות המים להשקיה, ללא הצפה.

טיפוס - כאמור, זהו שיח מטפס ולכן מומלץ לשתול אותו סמוך לגדר, מערכת הדליה סככה או כל עצם בעל זיזים, אין לגדל את צמח הפסיפלורה בצמוד לעץ כדי שלא יחנוק אותו.

גיזום - חשוב מאוד לא לתת לשיח לצמוח ללא הגבלה, יש לגזום אותו באופן סדיר. הגיזום מגרה צמחיה נמרצת יותר כמו גם מאפשר לאוויר לחדור לנבכי השיח. יש לגזום את החלקים המנוונים והמתים והחלשים ולקצץ ענפים בריאים בשליש, כיוון שהפרי צומח רק על ענפים חדשים.

מצוות התלויות בארץ: הפוסקים דנו אודות צמח הפסיפלורה, האם להחשיבו כעץ אשר נוהג בו דין ערלה, או כירק אשר לא נוהג בו דין ערלה, יש לנהוג בו גם כן את דיני הרחקות כלאי זרעים וכלאי הכרם[12] ודיני שביעית[13]. עיקר הספק הוא כיצד יש להתייחס לצמח שמניב בתוך שנתו הראשונה לזריעה ('מזרע לזרע'). לדעת הרדב"ז[14] אחד מהקריטריונים להגדרת צמח כאילן או ירק, הוא שהצמח מניב את פריו בתוך שנה אחת מהזריעה, תכונה שקיימת רק בירקות ואינה קיימת כלל בעצים.[15] ולדעתו די בסימן זה בלבד כדי להגדיר את הצמח כירק, ולכן לדעתו לא נוהגת בו ערלה כלל וברכתו היא 'האדמה', כדבריו פוסקים הבן איש חי ופוסקים נוספים[16]. אולם יש הסוברים שלא די בתכונה זו כדי להגדיר את הצמח כירק, ויש לבחון תכונות נוספות, כגון מבנה הצמח- בעל גזע ענפים ועלים, קיום למשך מספר שנים, ואותו ענף יכול להניב מספר פעמים ומכיוון שבפסיפלורה תנאים אלו מתקיימים- הרי שיש להתייחס אליו כאילן.[17]

כמו כן, בשל העובדה כי תוחלת חייו של הצמח היא יחסית קצרה, ישנן נטיעות בכל העת, דבר הדורש פיקוח מדוקדק על שנות הערלה של העץ.

ברכתו: לסוברים שהפסיפלורה היא ירק, ודאי שברכתו היא אדמה, ויש שכתבו שגם לסוברים שמדובר בעץ יש לברך עליו 'בורא פרי האדמה' מכיוון שיש ספק מה מעמדו ההלכתי, וברכת בורא פרי האדמה כוללת גם את פרי העץ.[18]

ברכת האילנות: יש שכתבו שמכיוון שיש ספק אם מדובר באילן או ירק, לא ניתן לברך על פריחתו את 'ברכת האילנות'[19]

דיני עקירת עצים: יש הסוברים שמכיוון שישנם הסוברים שמדובר בעץ, חלים על עקירתו כל דיני עקירת עצים, ואין לעקרו ללא צורך.[20]

שמיטה: בשמיטה אין לבצע האבקת פרחים, משום שבכך יוצרים את הפירות, ולכן אין להאביק את הפרחים באופן ידני[21], אולם, במידה והפעולה נעשית במסגרת 'אוצר בית דין' ניתן להקל בכך, אם ללא ההאבקה לא יהיה יבול[22].

[1] אתר משתלת וולך.

[2] איזיקוביץ וחוב', האבקה בגידולי חקלאות בישראל, הוצאת שה"מ- משרד החקלאות, 2020, עמ' 51- 53.

[3] הטעם שבטבע - https://likut.co.il/plants/

[4] פלורה - https://www.passionfruitman.co.il/passionfruit

[5] קארן אן קיימן תזונאית קלינית - https://www.karenann.co.il/

[6] ויטמין C - נוגד חמצון, מערכת החיסון. ויטמין ידוע זה חיוני בשמירה כללית על מערכת חיסונית חזקה ויעילה. גם לויטמין זה יש השפעה על העור. מחזק את העצמות,

ויטמין A -ויטמין זה הינו מרכיב חיוני בשיפור הראייה, כמו גם בשמירה על הרקמות הפנימיות שלנו. הויטמין גם מסייע בסילוק רדיקלים חופשיים הגורמים נזק לעור וכן במניעת זיהומים.
ויטמין B3 ניאצין – מסייע בייצוב מערכת העצבים

[7] מגנזיום - משרה תחושת שלווה

אשלגן - משחרר לחץ כלי דם, - איזון לחץ דם

ברזל- רכיב בהמוגלובין -נשיאת חמצן, מפעיל אנזימים בנשימה תאית

[8] צמח הפסיפלורה עשוי לסייע באיזון רמות הסוכר (גלוקוז) בדם. במחקר בו השתתפו 43 נחקרים עם סוכרת סוג-2, הנחקרים נטלו תוספת תזונתית המופקת מקליפות פרי הפסיפלורה במינון של 30 גרם ליום משך חודשיים. בקבוצת המחקר אשר נטלה תוספת של פסיפלורה נצפתה ירידה של עד 25.7% בממוצע ברמות סוכר הגלוקוז בצום כעבור חודשיים בהשוואה לרמות בתחילת המחקר

[9] קשור לתרופה, מכיל תרופה, מאפיין תרופה.

[10] המרכז הארצי לבריאות משלימה ואינטגרטיבית (NCCIH) של המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית כתב בסיכום שלא נערכו מספיק מחקרים כדי לבסס את ההשפעות שיש לפרי הפסיפלורה על האדם.

[11] אטקסיה (Ataxia) היא הפרעה נוירולוגית המאופיינת בחוסר קואורדינציה, תנועות מגושמות וקשיים בשיווי משקל (שיגשון), הנובעת לרוב מפגיעה במוחון (צרבלום). התופעה מתבטאת בהליכה לא יציבה, קשיי דיבור ובליעה, ורעידות.

[12] ראה הרב י. עמיחי, פסיפלורה שהתפשטה תחת לגפן, אמונת עתיך, 97 עמ' 44, שו"ת דברי דוד ה יו"ד סימן מד.

[13] שו"ת דברי דוד ה יו"ד סימן עט.

[14] ג, תקלא, ראה גם א, תצט שם הוא אוסר את החציל.

[15] בתשובת הרדב"ז שם מובא באריכות שכשהוא היה בחו"ל הוא סבר שיש לנהוג ערלה בצמח החציל, מכיוון שיש לו תכונות רבות המדמות אותו לאילן- רב שנתיות, צמח שמניב מספר פעמים, אך מכיוון שהוא קיים רק מספר שנים מועט, הוא יאסר באכילה באופן תמידי ולא יצא מידי ערלה, אך כותב שכשהוא בא לארץ ישראל ראה שכולם נהגו בו היתר וחידש שצמח שמניב תוך שנה מהזריעה נחשב כירק, את דבריו הביא החיד"א בספרו 'ברכי יוסף'.

[16] ילקוט יוסף ערלה ה, יט, פסקי הגר"מ אליהו, התורה והארץ ה, הלכות ערלה עמ' 44, ראה 'חלקת השדה', ערלה סימן טז, הלכות הארץ הלכות ערלה ג, ה.

[17] כרם ציון, הלכות ערלה, תשמ"ג, עמ' יב', הליכות שדה 37 בשם הרב אלישיב.

[18] שו"ת דברי פנחס סימן יז.

[19] שו"ת אבני דרך ט, סימן לג, ראה שו"ת מנחת אשר ג, טו, משנת יוסף טו, לה.

[20] ראה הרב י. פרידמן, עקירת צמחי פסיפלורה, אמונת עתיך 104 עמ' 41.

[21] ראה שבת הארץ עמ' 210.

[22] ראה קטיף שביעית, פרק ט, מהדורת תשפ"ב.

אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

פסיפלורה

אודות

שימושי

קישורים מומלצים

עדכונים

בית מדרש